לקח לי שנים ללמוד את כל המקומות הקטנים שלה.

לקרוא אותה, את נימי הנפש. וגם אז לא הצלחתי.

לקחת לי חודשים לקרוא אותה,

מלחמה יום יומית נדרשה כדי לקרוא בין השורות.

והנה אתה מצליח בנקל לגלות את כל המקומות האלה שלה, בשיחה קצרה וסודית, חצי שעה בלבד.

חפוז ומספק ומשחר כל כך.

והנה, היא מודה לך.

והיא מרגישה טוב יותר.

והנה, רק למענך היא פינתה מקום בבדידותה. למענך, ולא למעני.

ואתה אומן

מושך בחוטים

מעסה את הנשמה

יודע ללחוץ בנקודות הנכונות

לשחרר את הרעל משרירי הלב.

וכל כולה מתרפקת עלייך, מאבדת שליטה איתך.

איתך, ולא איתי.

אני נקרעת בין שני האנשים שאתם

זאת שאהבתי

וזה שאוהבת

והנה שניכם כה מחוברים

ניצנים של ידידות מפציעים

החתיכה החסרה סוף סוף מצאה לה עם מי להתגלגל.

הגורל מדבר אליכם בתאריכים.

אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון-

- אז למה זה מרגיש כמו טעות?

לא, לא יצרתי מפלצת. יצרתי מלאך.

וזה בדיוק מה שמפחיד אותי.

עם המפלצות אפשר להילחם

אבל מי יעז להיות אכזרי מספיק כדי למשוך בכנפי השרפים?

יצרתי מלאך. יצרתי מלאך.

מה עשיתי?

קנאה ירוקה. ירוקה מקנאה. מפלצת הקנאה הירוקה.
והעיניים שלי, הן כמו איזמרגדים. ירוק ירוק ירוק.
למה? למה האכלת את המפלצת?