31.5.09
אין מילה שיכולה לתאר
כמה זה בוער כשזה בוער
איך כל נגיעה בפצע ישן שורפת כל קצה עצב חשוף
איך כל זיכרון מאגרף את הלב
משקיע אותו פנימה, אחורה,
להיחבא בכלוב צלעותיו
אי אפשר להסביר להם
איך כל נשימה נהיית עופרת למשמע שמך
איך כל מבט בעיניים בתמונה הישנה הופך אותי לנציב של קרח,
רעה לאשת לוט.
אין מילה שיכולה למצות במספר כה מועט של אותיות
גדול ככל שיהיה
את גודש הזיכרונות והמחשבות והרגשות
ויחד איתם את הריקנות
את הרצון לספר הכל אבל
את חוסר היכולת לומר דבר
האם את מבינה כמה זה קורע, משתק
שאת חוזרת אליי אחרי כל הזמן הזה
כמה זה שורף לשמוע את קולך?
כמו עוף החול שנידון לחיי נצח
הנה את קמה לתחייה
מעוררת אותי מתוך הלהבה,
"קומי טליתא!"
אין לך מושג כמה זה בוער כשזה בוער.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדמעות של לילי