געגועיי הם כמו הרוח החולפת בין פרחי הדובדבן,
אוסף זכרונות מומצאים שיישארו לאך עוד רגע קצר,
על כל השאיפות הגדולות שהאירו כנרות בצד דרכי,
על המטרה שלשמה אני חי ונאבק בים הרגש הקר.
וכשאני יושב כאן בקור המקפיא של רמת הגולן,
יושב לקול נגינת הרוח והתנים ומחפש רגעי אמת בלילה,
אני צוחק בחרש על אהבה ישנה לנערה יפה,
ירוקת העיניים ששברה את ליבי ושילחה אותי למסע.
וברגעים של שבירה ובדידות אני מעלה נשכחות,
מחפש את רסיסי כח הרצון החזק שהחזיקני חי,
את ההתמדה הבלתי נלאית לשיפור עצמי והתקדמות,
ופוטר אותם כתקוות שווא של איש נעלם ונואש.
בימים ההם, אני חושב, הייתה לי סיבה לחיות,
הייתי מטפס שלב אחרי שלב בשיניים ונאחז בכל כוחי,
ועתה כשחיי מתנדפים מול עיניי, מתאדים כהבל פי,
אולי התפוגגה הסיבה לנסות, להמשיך לשרוד ולקוות.
והנה עולה השחר, השמש מקיצה משנתה על יום חדש,
ואני נעמד ומתמתח, שולח את ידי אל עבר השמיים,
הרי אם געגועיי הם כרוח, שאיפותיי הן כחבל ארץ בתולה,
מיסתוריות ומסעירות, אשר רגל אדם לא דרכה בהן מעולם.
ובחלומותיי אני כחוף ים סוער וחורפי בשקיעה, ואת כריח האורנים לאחר הגשם,
ויחד נהיה הכל, מהשדות הירוקים, ועד השמש הזורחת עתה על הרי הבשן.
אמצא אותך בסוף, המנגינה לשיר חיי.
[נכתב באחד הלילות הארוכים במהלך הסגירה האחרונה.]
וכך עבר לו חודש שלם, 31 ימים ברצף בצבא, זמן ארוך למדי בהתחשב בכך שאיבדתי תחושת זמן בשבוע השלישי,
מספיק זמן בשביל להספיק לשמוח שאין לי שום דבר דחוף בבית, או אף אחד שמחכה מעבר לאמא שבכתה לי בטלפון כל ערב,
ומספיק זמן להבין שכך אולי הכי טוב, כי מי יודע כמה זמן נסגור פעם הבאה, או לאן השביל הזה יוביל אותנו בסופה של תקופה.
התלבטתי אם לצאת היום או להישאר בבית ולנוח מנטאלית ופיזית, החלטתי בסופו של דבר להישאר, גם כי פיזית אני גמור.
השתתפתי אתמול במירוץ טבריה, בעיקר בתור אתגר עצמי, הרבה זמן כבר לא רצתי למרחקים של 10 ק"מ,
בסופו של דבר עמדתי במשימה מבחינת עצמי וירדתי מהזמן שהקצבתי לעצמי,
הרבה בזכות הפחד מפאדיחה שיהיה לי מכל הפלוגה שרצה אחרי במקצה העממי אם הם ימצאו אותי שוכב ללא יכולת לנשום בצד הכביש,
ומהרצון לסיים עם זה כמה שיותר מהר ולעלות כבר על האוטובוס שייקח אותי הרחק מהגשם שם והבייתה.
חח, אני עדיין כולי תפוס מהריצה הזאת, עכשיו רק צריך לחכות שזה ייהפך לחוויה :P
ככה זה כשפותחים ציר עם בט"שית בלי שמשה קדמית ב5 בבוקר בבקעה,
לא תאמינו מה הלוחמים האלה מקריבים בשבילכם שם בחוץ.. :)
אני בבית עד יום ראשון, ושבוע הבא יוצא שוב חמשו"ש,
זמן טוב להתחיל לחפש חיים אתם אומרים?
I will never be afraid again
I will keep on fighting 'til the end
I can walk on water I can fly
I will keep on fighting 'til I die
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
