לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Centrifugal Inertia


- קו הגבול בין המציאות לדמיון הינו תחת שיפוצים, עמכם הסליחה -

Avatarכינוי: 

בן: 35

MSN: 

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   




הוסף מסר

11/2011

קיטצ' של לוחמים.


 

הראש מונח על חלון האוטובוס, והעיניים עצומות, כמו מנסות ללכוד את אשר לוחשות האוזניות,
האצבע נשלחת מבלי משים ועוזרת לצלילים לגבור על קול הגשם הניתך בעוצמה,
סיפרו לי שלפה החורף עוד לא הגיע, מוזר, אנחנו שוחים בשלוליות בוץ וחרא של פרות כבר חודשיים.

שעת ערב מאוחרת, שוב חמשו"ש אמר"ל, אבל מה זה משנה, אני בדרך הבייתה אחרי עוד חודש,
ולקול Angels On The Moon אני פותח את העיניים למראה מבול שחור על עצים עבותים,
לוקח נשימה עמוקה ומנסה להריח את הגשם, את העצים, את הבית, וקולט רק את השמפו של הזאת שלידי.

היא התיישבה לידי שתי תחנות קודם, איזה מש"קית מחיל חינוך, ממש העירה אותי הג'ובניקית,
היא משרתת במבשרת היא אומרת, אני אומר לה שהיא כנראה לא שמעה על המקום בו אני משרת,
ואני בטבעיות שולח רגל כדי לתפוס לה כמה שיותר מקום, דוחק אותה אל קצה הספסל באיטיות.

אני תמיד טוען שהחלק הכי כיף ורגוע ביציאה הבייתה זאת הנסיעה עצמה, העשייה הכי פסיבית האולטימטיבית,
היא אומרת שהיא לא אוהבת נסיעות החיילת, אני אומר לה שמכל ה12-12 סיורים התרגלתי,
וזה מוזר שכשהיא מסתכלת לי בעיניים אני מרגיש משהו בפנים, כי אני עם שרוולים למעלה, והפסקתי להרגיש מזמן.

אני מספר לה שאני לא מחכה לחזור לבית, כי בבית אני יותר לחוץ מבצבא, עם יד על השעון, נחוש לנצל כל רגע,
היא אומרת שזה יפה שאני מתרגש ככה, כי לה מעולם לא היה את הצורך או היכולת להעריך את הבית,
אני קורא לה אוכלת חינם והיא קוראת לי פראייר, אני קורא לה נקבה והיא קוראת לי גבר, היום קוראים לזה אהבה.


אני עושה כאילו נגמרה לי הבטריה בפלאפון ולוקח לה אוזניה אחת, Here Without You בחצי סטריאו,
היא אומרת שהשיר הזה מרגש אותה, ואני עוצם את העיניים ורואה מוצב נידח על לבנון, חייל עומד בודד בעמדה,
רואה עשרות טנקים מסתערים על רקע הנוף מקצביה ברמת הגולן, ואת הבקעה נפרשת תחת רגלי בפלס-
נחל.

היא שואלת אותי במבט על מה אני חושב, ואני רק מסתכל על הגשם ומצמיד יד אל החלון הקפוא,
השיר הזה פעם אמר לי הרבה, אני אומר כמעט בלחישה, כשעוד היה לי למי להתגעגע,
והיא רק שמה יד על ידי, ואני רואה בהשתקפות דמעה נקווית בעיניה, כמו לוחשת לי בחזרה "אז תתגעגע אלי".

אתה יודע, היא אומרת לי לפתע, אני עוד שנייה נופלת מהכיסא, ואני ממלמל סליחה ועושה לה קצת מקום,
אז שמנו לב שהיד שלה עדיין בידי, אולי בגלל שהשיר בדיוק התחלף לגרסת סלואו של Everytime We Touch,
וחשבתי לשאול אותה איך קוראים לה, או אם היא רוצה טישו, או סתם לומר לה שיש לה עיניים יפות,

אבל אז התנשקנו, וזה היה כמו להתנשק בגשם, רק בלי להירטב,
אז יצא לנו טוב אני חושב, ואפילו הצלחתי קצת להתחמם,

מזל שהיא הייתה עם מעיל א' החיילת, הג'ובניקית שלי מחיל חינוך,
אמרתי לך כבר שאני אוהב נסיעות?

 

 

 


כי זה שיר יפה..!

 


 


 

הגשם הזה עושה לי טוב, אין, אני פשוט אוהב את החורף.

 

הנה, מצאתי סוף סוף זמן לכתוב כאן, תקופה עמוסה בהחלט עוברת על כוחותינו,

והחודש וחצי האחרונים בהסתכלות אחורה נראים כמו איזה ארבע, ואפילו הספקתי לנצל רגילה באמצע.

 

אז עברנו גזרה דרומה, יותר לתוך איו"ש, יותר לתוך הפלסטינים, למוצב שמגיעה אליו מכלית פעם ביום למלא מים,

את השם שלו אני לא אגיד כאן מהסיבה שכנראה באמת אף אחד פה לא שמע עליו, אבל העיקר שיש מזגנים,

כל היום טוחנים מחסומים-סיורים-מארבים-ופטרולים רגליים בתוך כפרים בדואים/התחמקות מכלבים ממש ממש מפחידים,

למרות שבשורה התחתונה אין באמת על מה להתלונן, התעסוקה כיפית ברובה, החיילים סבבה, וגם ככה אין יותר מדי למה לצפות לחזור לבית :P

 

בזמן האחרון אני מנסה לחזור לכושר שהיה לי לפני הצבא, הבעיה היא שכושר זה כמו מדרגות נעות.. שיורדות למטה,

כמה שתעבוד שנים בשביל לעלות ולטפס מעלה, בשבועיים של הזנחה תצלול עמוק עמוק בחזרה לבטטיות הממכרת,

אז אין מה להגיד, בהחלט נהייתי עצלן, אבל בזמן האחרון טורחים להזכיר ולהדגיש לי למה זה חשוב כמעט כל יום :)

 

אני לא אפרט יותר מדי על חוויות ספיציפיות למרות שיש הרבה כאלה,

אבל הנה כמה תמונות מהזמן האחרון, ומזמנים טיפה יותר רחוקים..

 



לקראת סוף הרגילה נסעתי צפונה וטיילתי עם הבני דודים, היינו בכמה מעיינות ובירדן,

עכשיו מי אמר שסתם התאמנו על חבל 6? :)

 

 

החיילים ואני לפני אחד התרגילים הגדולים שעשינו עם ס"פ ועוקץ,

איכשהו סיימתי אותו סוחב פק"ל חבלה ששוקל כמו חזיר יבלות צעיר.. X.X

 



קשקוש מרגעי השיעמום בצורית.. בקרוב חוזרים לגזרה הצפונית, רק נקווה שהחורף יעבור עד אז..



וסתם עריכת צייר מהזמן האחרון, הפיצוץ שניפץ את כל החלונות במעבר אלנבי :)

 

 


 

למי שלא מכיר, לאטמה היא קבוצה סאטירית הבאה לשמש תחלופה לכל התקשורת השמאלנית והצבועה, ולספק אלטרנטיבה לאנשים טיפה יותר שפויים,

את הסרטון הזה, על בסיס "הילדים של חורף 73'", הם הוציאו בזמן האחרון ולפי דעתי הוא חובה צפייה,

אני אישית מסכים עם כל מילה.

 


 

 



נשאר עוד טיפה סופ"ש, ובראשון חוזרים לעוד 17-4 ברגיל,

אז שתהיה שבת שלום, וסופ"ש מהנה! :)

 

כמו כן, אשמח להכיר אנשים חדשים, אז מי שמעוניין מוזמן ליצור קשר בכל פלטפורמה.

אולי חוץ מהמסן.. לא יוצא לי ממש להתחבר לשם בזמן האחרון ^^

 


You can tell me all your thoughts, about the stars that fill polluted skies  

And show me where you run to, when no one's left to take your side

But don't tell me where the road ends, cause I just don't wanna know

No I don't wanna know.

נכתב על ידי , 4/11/2011 13:11  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לO.T 2137 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על O.T 2137 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)