טוב, אז כנראה שאני עדיין כאן, עוד לא הלכתי, אני מניחה.
משהו בי בהחלט נכנע.
אני כל כך רוצה את זה
אבל אני כל-כך חלשה..
אני לא כמו פעם.. אין לי את הכוחות האלה
כנראה שהייתי צריכה לעבור את כל זה בישביל להבין את זה
בכל מקרה, בלי הרבה חפירות מקדימות, אני חוזרת אליה, בתקווה להתמיד.
הירח בחוץ פשוט מקסים. אני כל כך רוצה לצאת החוצה ללכת לטייל לנשום קצת אוויר טוב..
אני חייבת את זה לעצמי. אני מרגישה פשוט נורא.
כמה אני שוקלת עכשיו? שפל חדש.. 77.5 לפחות ירדתי קילו..
בכל מקרה, אני חוזרת לתפריט שהכי הצליח לי עד עכשיו
יום חמישי זה צום.. משהו שבא לי בטוב, אפילו במעולה, כ"כ הייתי זקוקה לאחד כזה!!
התאכזבתי מהרבה אנשים לאחרונה.
מאנשים שחשבתי שיהיו שם בישבילי.
אנשים שהיו הכל בישבילי.
כנראה שאי שם בדרף בינינו לא תיאמנו גרסאות..לא נורא.
מחקתי אותו ממני אבל עדיין.. מתי שהוא מתקשר.. לשמוע אותו עושה לי כ"כ רע..
אני מגעילה אליו כל-כך, בעצם, אני מגעילה אל כל מי שהכרתי.
כל מי שרק מנסה להתקרב, להבין, לגעת. אני מרחיקה אותו במהירות כזאת כדי לוודא שלא יחזור..
כן. יש בי צד שצריך אנשים מסביבו,שצריך לצחוק, להנות, לבלות, אבל הצד הזה הולך ונכלש.. יותר מדי נכלש.
הצד השני, זה שלא צריך או רוצה אנשים מסביבו לעומת זאת רק מתחזק.
אני מניחה שזה בגלל כל מה שעבר, יותר מדי אנשים שסמכתי עליהם איכזבו אותי
יותר מדי דברים קרו. באמת יותר מדי יושב עלי ומכאיב ומעיק ולא מרפה, גם מתי שאני צוחקת, מתי שאני רואה טלוויזיה.. לא נותן לי לשכוח.
אני יודעת שעכשיו בסדר, והיא בסדר, אבל אף אחד לא תהה אם אני בסדר. זה לא כזה פשוט לשמוע את כל הדברים האלה.
יותר מהכל אני מתגעגעת ל-2 אנשים שבדרך מסויימת השפיעו עלי וטוב כנראה שאני לא אראה אותם כל עוד אני בחיים.
יותר מדי צעיר.. יותר מדי טוב.. נשמה כזאת טובה. שתדע שאני כל הזמן נזכרת בך, וחושבת עליך ותוהה אם אתה יודע
אני לא יודעת אם אתה יושב כאן לידי וקורא את מה שאני כותבת או שאולי אתה כבר לא צריך כי אתה יודע מה אני הולכת לכתוב אבל בכל מקרה אני מקווה שאתה יודע שאתה חשוב לי. ליוות אותי מאז שאני זוכרת את עצמי אני מניחה. ועד לא מזמן.. והלכת.. בשקט שלך.. ואני לא מפסיקה לחשוב עליך.
והשני.. היית ואתה עדיין יקר לי. בלילות שרע לי תמיד אני נזכרת בך. ושאני באה אליה אתה מחייך אלי. אתה עדיין מופיע לי בחלומות למרות שזה היה ממזמן.
כואב לי הגרון, כמו שקרה אז, בהצגה ההיא שנכנסה לי כ"כ חזק לתודעה.. שלא הפסקתי לבכות.. כן, אני זוכרת את זה.
רשמתי די והותר, אולי אפילו יותר מדי, בעצם סביר להניח שיותר מדי.
מה שאני יודעת זה שאני חוזרת ורק בע"ה אני אצליח.. בבקשה תעשה אותי חזקה.
שיהיה לילה טוב והמשך חופש מצויין.. תנצלו אותו.
אתן יקרות לי כ"כ. התגעגעתי. אני מצטערת. על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
