אנו יודעות שכתבנו שביום שישי יהיה פרק.....יותר נכון....כתבנו בחמישי..."מחר פרק 2".....לא הסתדר....בכל מקרה הנה הפרק השני....:)(דרך אגב הוא טיפה יותר ארוך מהראשון....:):)
מקוות שתאהבו!!! :):)
פרק 2
"דאגי" אמרתי בקול מובכת
"אז....אפשר לשבת?" דאגי שאל....נראה שהוא לא שמע אותי....איזה מזל!!!
"כן...כלומר זה המקום שלך, לא?" עניתי משחקת אותה רגועה
"תודה" הוא אמר כשחיוך מרוח על פניו
"דאגי...ואת?"
"אולי....אוליביה"
"אההה.....אז קוראים לך אולי או אוליביה???" הוא שאל מבולבל
"אוליביה, אבל חברים קוראים לי אולי"
"ואיך אני יכול לקרוא לך?" הוא שאל כשחיוך זדוני מרוח על פניו
"אממ...תחליט אתה" עניתי לו מחויכת למראה עניו התכולות
"אז...אולי...מאיפה את???"
"ישראל"
"אהה...נחמד...:)"
לאחר 5 שניות של שתיקה...לקחתי את הMP4 שלי והתחלתי לשמוע שירים...לאט לאט נעצמו עיניי ונרדמתי
לאחר 3 שעות
"אולי, אולי....את ערה???"
"תעזבי אותה!!!!.....נראה שהיא ישנה"
"נו...אבל היא תפסיד את הנוף"
"אל תגידי לי שאת מתכוונת לעשרת מיליון עננים שראינו כל הטיסה"
"מה???...הם יפים!!!"
שמעתי את היילי וג'ן מתווכחות
"מה?" שאלתי פוקחת את עיניי לאט
"אמרתי לך שהיא ערה" ג'ן רבה עם היילי וכרגיל היילי לא התייחסה
"כן, כן...אחרי צעקות כמו שלך מי לא היה מתעורר"
"אויש, סתמי"
"טוב תפסיקו!" קראתי
"תגידי איך במקום??? אממ...כלומר...מי זה החמוד שישב לידך???" הן הסתקרנו לדעת
"אממ...סליחה?" דאגי ביקש לעבור מאחוריהן
"זה...זה..." שתיהן היו המומות
"כן" חייכתי אליהן מאושרת :):)
"טוב, אולי רק רצינו לדעת איך עברה עליך הטיסה....טוב למרות שהא לא נגמרה...בעצם עברנו רק חצי...אז..." ג'ן דיברה ודיברה ודיברה בקיצור חפרה..."טיסה???" קטעתי את דבריה יותר נכון את עבודתה...חפירה...חחח
"כן.....אנו באוויר כבר 3 שעות ו 3 דקות....בדיוק!"
"מה?!.....במטוס???"
"או או הנה זה מתחיל....ההתקף טיסות שלה...לא שוב!"
"מה קרה לה?" שאל דאגי בזמן שראה את אוליביה מתנשפת בלי סוף
"יש לה פחד מטיסות"
אור החגורות הודלק..."צריך לשים חגורות"
"לכל הנוסעים...נא לחזור למקומותיכם ולחגור חגורות" נשמע קול הטייס בכריזה "אנו עוברים כעת דרך כיסי אויר רבים"
"וואי צריך לעזור לה"
"אני יכול לעזור" דאגי הציע את עזרתו
דיילת ניגשה אלינו לבקש ממנו לחזור למקומות שלנו
"טוב, תודה אנו נלך למקומות ונחזור ברגע שנוכל לראות מה איתה"
"אין בעיה, היא בידיים טובות"
הבנות הלכו לשבת במקומותיהן והדיילות עברו מושב, מושב לבדוק שכולם חגורים
"אממ..."דאגי היסס
"מה לעשות?"הוא שאל את עצמו... ואז חשבתי...נראה שאני לא היחידה שמדברת לעצמי
"להיות איתך כנה....אין לי מושג איך מטפלים בבן אדם שמפחד מטיסות"
"אממ...יש לי רעיון"
"קחי תשתי...אולי זה יעזור" הוא הושיט לי בקבוק מים(טוב...חצי בקבוק מים...:)) שהיה לו
"תודה רבה" עניתי לו, לוגמת מהמים
"טיסה ראשונה?"
"לא"
"שניה"
"טוב....את חייבת לנוח ולהרגע" הוא אמר מנסה למצוא דרך להרגיע אותי
ביקשתי ממנו את הכרית וניסיתי להרדם בחזרה...אך ללא הצלחה, הסתובבתי בכיסא מצד לצד...מנסה למצוא תנוחה טובה
"לא נוח אה?" הוא חייך אלי
"אממ...את יכולה להשען עלי...כלומר אם את רוצה...או...אולי זה יעזור ואפילו אולי יותר נוח" הוא גיחח
דאגי קירב את ראשי לחזהו וליטף את שערי ברוך
תודה" לחשתי בשקט, לאט לאט עצמתי את עיניי ונרדמתי עד סוף הטיסה"
אנו חייבות לומר...שלאחר שכתבנו את הכל...הכל נמחק!!!אבל יש כפתור של "שמירת הקטע לא הצליחה"...אזזז זה החזיר את הקטע רק מבולגן...אבל הצלחנו לסדר פחות או יותר...טוב...יותר מעצבן מזה...גם אחרי שעה של סידורים זה התבלגן שוב....טוב נסדר מחדש...סיימנו לסדר!!!
תגובות???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שלושת המוסקטריות :)