http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394פאנפיק שבו יסופר על מקפליי, כמה שחקנים ועוד... כולכם מוזמנים לקרוא...:):)heCopyright 2026 שלושת המוסקטריות :). All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=9385943<div align="right" dir="rtl">למטה... :)</div>Mon, 16 Jun 2008 20:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=9385943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=9385943http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=9370922<div align="right" dir="rtl">פרק 4 אחרי הרבה זמן שלא כתבנו :) "הגענו" אמר הנהג "תודה רבה", הודנו למקפליי ולנהג וירדנו מהאוטובוס דאגי ירד אחרינו , אז היילי וג'ני נכנסו למלון ואמרו לי שהן הולכות לבדוק את החדר שהזמנו , אם הוא פנוי , תוך כדי הליכה הן מחייכות אליי ואל דאגי ואומרות לו "תשמור עליה" ואני עונה "תפסיקו לדבר שטויות..." מנסה לצאת מהמצב המביך הזה. "תודה רבה על הכל" הודתי לדאגי על הכל. "אין על מה... אממ...את רוצה... כלומר רק אם את רוצה...ללכת לאכול מתישהו?.." דאגי היסס המחשבות הידהדו בראשי... דאגי פוינטר הרגע הזמין אותי לצאת? "את יודעת...בעצם לא הייתי צריך לשאול את זה...כלומר רק הגעתן והכל..." הוא אמר נרתע ולחוץ מכל המתח ששרר "לא זה בסדר, אל תרגיש רע...אני אשמח..רק אני צריכה מחר לטוס לארה''ב... ופשוט עשינו עצירה בלונדון...אבל היה נחמד להכיר..." אמרתי מאוכזבת דאגי רכן את ראשו אליי ואני קירבתי את ראשי אליו בעוד הוא נותן לי נשיקה בלחי ולוחש לאוזני כ''כ קרוב שהנני מרגישה את נשימותיו החמות "תמיד אזכור אותך..יפהפייה נרדמת שלי" ועזב את המקום. נשארתי מחוץ למלון עדיין המומה מכל המצב...כשחיוך עלה על שפתי</div>Sat, 14 Jun 2008 14:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=9370922http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=9370922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8964838<div align="right" dir="rtl">למטה...:):):) אוקי....יותר נכון....חודש קודם...</div>Wed, 09 Apr 2008 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8964838http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=8964838http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8774916<div align="right" dir="rtl">אמממ....עברו כ-3 חודשים מאז שעידכנו......מצטערות....אבל הנה אחרי 3 חודשים או מעלות פרק... מקוות שתאהבו :):):) פרק 3 חלפה לה שעה ובכריזה נשמע שוב קול הטייס אך לא הבנתי את דבריו לאחר דברי הטייס נשמעו מחיאות כפיים, פקחתי את עיניי למשמע קולות אלו מופתעת לגלות שנחתנו "אולי, אולי..." ג'ן והיילי ניסו להעיר אותי משנתי "מה?" שאלתי "הגענו ללונדון" יאללה קומי "טוב, טוב אני קמה" הרמתי את ראשי מעל דאגי "בוקר טוב" הוא לחש "אופס, אני מצטערת...כלומר אתה צריך לקום...המטוס נחת" אמרתי כשראיתי את דאגי פוקח את עיניו. ג'ן והיילי הלכו לקחת את התיקים שלהן מהמקומות שבהם הן ישבו "אהה...אני רואה שהיפייפיה הנרדמת התעוררה" חיוך זדוני עלה על פניו "אממ..." הסמקתי "תודה רבה לך על עזרתך הרבה לאוליביה" אמרה היילי "טוב לקחנו את התיקים...את באה?" "כן...ותודה לך על הכל" אמרתי "שמחתי לעזור...היא תסתדר?" "כן אל תדאג....אנו נדאג לה מכאן..." "כלומר אם יש בעיה....אל תהססו לפנות אלי...אני יכול לעזור....רק תאמרו..." ""אמממ...יש משהו"ג'ן אמרה... "ג'ן שששש....לא נעים" השתקתי את ג'ן "לא זה בסדר אנו נסתדר"</div>Sat, 08 Mar 2008 12:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8774916http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=8774916http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8375928<div align="right" dir="rtl">אממ רק רצינו להודיע שסביר להניח שנעדכן מחר :):) אנחנו ממש מצטערות .... פשוט...שלושתינו נמצאות בתקופת מבחנים!!.. נעדכן בקרוב... אוהבות מאוד.. שלושת המוסקטריות :}</div>Mon, 07 Jan 2008 21:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8375928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=8375928http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8305819<div align="right" dir="rtl">אנו יודעות שכתבנו שביום שישי יהיה פרק.....יותר נכון....כתבנו בחמישי..."מחר פרק 2".....לא הסתדר....בכל מקרה הנה הפרק השני....:)(דרך אגב הוא טיפה יותר ארוך מהראשון....:):) מקוות שתאהבו!!! :):) פרק 2 "דאגי" אמרתי בקול מובכת "אז....אפשר לשבת?" דאגי שאל....נראה שהוא לא שמע אותי....איזה מזל!!! "כן...כלומר זה המקום שלך, לא?" עניתי משחקת אותה רגועה "תודה" הוא אמר כשחיוך מרוח על פניו "דאגי...ואת?" "אולי....אוליביה" "אההה.....אז קוראים לך אולי או אוליביה???"הוא שאלמבולבל "אוליביה, אבל חברים קוראים לי אולי" "ואיך אני יכול לקרוא לך?" הוא שאל כשחיוך זדוני מרוח על פניו "אממ...תחליט אתה" עניתי לו מחויכת למראה עניו התכולות "אז...אולי...מאיפה את???" "ישראל" "אהה...נחמד...:)" לאחר 5 שניות של שתיקה...לקחתי את הMP4 שלי והתחלתי לשמוע שירים...לאט לאט נעצמו עיניי ונרדמתי לאחר 3 שעות "אולי, אולי....את ערה???" "תעזבי אותה!!!!.....נראה שהיא ישנה" "נו...אבל היא תפסיד את הנוף" "אל תגידי לי שאת מתכוונתלעשרת מיליון עננים שראינו כל הטיסה" "מה???...הם יפים!!!" שמעתי את היילי וג'ן מתווכחות "מה?</div>Sat, 29 Dec 2007 18:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8305819http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=8305819http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8249542<div align="right" dir="rtl">פרק 1 "אתן באות" קראתי לאוליביה וג'ניפר. "באנו , באנו" "אין לנו הרבה זמן" הסתכלתי עליהן זועפת. "טוב זזנו..." אמרתי תוך כדי הסתכלות בשעון "כבר מאוחר". "כן,יאללה" "וואי...אני מתרגשת" "מי היה מאמין, ארה"ב" "טוב אם לא נמהר, לא ישאר לנו למה להאמין" חייכתי "לאן?" שאל הנהג "לשדה התעופה" עניתי "אין בעיה" אמר הנהג ונסע "כמה שיותר מהר, בבקשה" "סמכו עלי" ענה הנהג, קורץ לנו.;) הגענו לשערים, כבר יכולנו לראות מטוסים בכל הגדלים והסוגים ממריאים ונוחתים. "טוב, יש לנו עוד שעה בדיוק" אמרה אוליביה. "אנו נספיק" עניתי לה "תודה, רק כמה זה?" שאלה ג'ניפר את הנהג מונית "75 ש"ח" "יש לי 20, חכו..." הוצאתי עוד 10 ש"ח מהכיס שלי "30". "יש למישהי עוד 45?" שאלתי "יש לי שטר של 50" אמרה אוליביה "טוב, תתני לו את זה... אתן יודעות אחרי הכל אנו עדיין צריכות לעמוד בקצב" הושטנו לנהג את הכסף ויצאנו במהירות מהמכונית לוקחות איתנו את המזוודות "רגע, יש פה עגלות" כל אחת לקחה לה עגלה, הנחנו במהירות את המזוודות ועלינו לקומה ה-2 "התור מתחיל מפה" אמרתי. עמדנו בתור במשך חצי שעה עד שהגענו לדיוטי-פרי... "וואי</div>Sat, 22 Dec 2007 13:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (שלושת המוסקטריות :))http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=512394&blogcode=8249542http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=512394&blog=8249542