לפני כמה ימיים ראיתי האוס נירא לי לפני יומיים אני לא בדיוק זוכרת...חח
אז בקיצור היה שם מטופל אחד שנפגע ממכונית אבל הוא לא לא שכב פצוע הוא רק בא לבדיקות(זה כנירא היה דיי מזמן)
וברגע שהאוס(הרופא הראשי לכל האלה שלא מבינים על מה אני חופרת)
הוא לקח סכין והכניס אותו לשקה (מין הסתם כדי להתחשמל).
אבל הסיפור היה זה שהוא לא ניסה להתאבד. הוא סיפר להאוס שבתאונה הוא עיבד את ההכרה
והרופאים אמרו לו שהמוח שלו מת ל45 שניות, והוא אמר שה45 שניות האלה היו ה45 שניות הכי טובות בחיים שלו.
(לא להיכנס ללחץ לא ניסיתי ואני לא ינסה)
והאוס שחי על הקצה כל פרק ופרק ניסה גם, והוא אמר שהוא לא ראה שום מלאכים, הילות, גן עדן, גהנום שום דבר...
וזה גרם לי לחשוב על כל החרא שנשפך אליי מכל כיוון (זה כבר לפעם אחרת)
שאיך הייתי רוצה את הרגע של לא להרגיש כלום, לא פחד, עצב, אפילו לא שמחה כלום כמו לראות תמונות ושהן לא גורמות לך לחשוב על כלום.
לפעמיים הייתי כל כך רוצה שהחיים יהיו ככה שאני לא חייבת לחשוב על כלום
ושוב אני לא הולכת לעשות לעצמי כלום כי אני יודעת שחיים פעם אחת והחיים יקרים מידי.
בהתחלה חשבתי שזה מפחיד שאחרי שאתה מת לא קורה לך כלום, ולא קורה לנשמה שלך אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה שזה דבר רע כל כך.
ואי תמיד חושבת וחושבת וחושבת על הכל גם אם אני לא אמורה לסבך משהו אני תמיד ימצא דרך לסבך אותו ולגרום לי לבכות!
זה כמו בסרטים אבל לקחתי את השעון בחדר שלי וניפצתי אותו על הרצפה!
אפילו כשאני הולכת לישון שזה אמור להיות מרגיע החלומות שלי הופכים לסיוטים.
שחוזרים וחוזרים על עצמם...
זה כל כך קשה לי לפעמיים לחיות עם עצמי...מישהו? מישהו רוצה להתחלף איתי?
הלכתי לשמוע מוזיקה שהגג יעוף!
ועם קראתם את הפוסט הזה ואתם חושבים שאני מוזרה או משהו...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכו לעזאזל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-סודית-
