רק אני והלבד שלי...

מנסה לא לקחת ללב,

לא להגיב, לא אכפת לי

תגיד מה שאתה רוצה,

לאן שאני אני הולכת, פונה, מסתובבת

תוויות מקיפות אותי מכל מקום...

"פריקית", "אבו גבר",לפעמיים שמנה,

בא לי להיקבר עמוק באדמה...

אני לא מבינה...

זה שאני שומעת רוק ולא אוהבת פופ עושה אותי פריקית?

זה שאני לא הולכת אם חצאית מיני ומחסופים וניראת כמו איזו זונה עושה אותי אבו גבר?

וזה שאני לא אנורקסית ואני רוצה להיות יותר מדוגמנית שאני יהיה גדולה עושה אותי שמנה?

הכל נאמר, "בצחוק" לא בצחוק

זה אותו דבר...

 אין, אנשים לא מבינים את כוחם של המילים,

הן יכולות לרגש, לעצבן, וגם לפגוע.

ולצערי הרב קרה לא פעם שמילים גם הרגו...

נערים ונערות התאבדו מהתעללות נפשית,

אנורקסיות נהיו כאלה בגלל אותם כינויים של "שמנה".

ורועי וענבר

שקילפו אותי מהריצפה אחרי הנפילה שלי,

אמרו אני צריכה לעשות מעשה וזה מה שאני עושה...

אני עוברת כניראה כיתה או בית ספר להכיר אנשים חדשים,

כאלה שיעשו לי יותר טוב על הלב...

יש כאלה שקוראים בבלוג לפעמיים ויודעים על החברות שלי ואת כל הסיפורים...

אז תאחלו לי בהצלחה

אז אנשים תעשו טובה תחשבו לפני שאתם אומרים דברים...

אתם לא יודעים מי שומע ואיך הוא יגיב...