רק אני והלבד שלי...

קרה לי מקרה שקשה לי להסביר אותו אבל אני ינסה,

יש איזה ילד בשכבה שאני מכירה, אנחנו לא ממש ידידים אבל אנחנו מדברים לפעמים אבל רק קצת...

אני דיי מחבבת אותו למרות שחברות שלי חושבות שהוא מוזר

אבל מה אכפת לי העיקר שלי טוב לא?!

בכל מקרה היינו עם עוד כמה חברה איזה הופעה בבית הספר שלנו.

בסוף ההופעה הוא אמר לי שלא אכפת לו ללוות אותי הביתה כי היה כבר חשוך(הבית שלו דיי בכיוון של הבית שלי).

דיברנו וצחקנו וממש נהנתי, היה קטע שהיו איזה ערסים כאלה שממש הפחידו אותי והוא צחק אליי שאני פחדנית וכאלה, עזבו אתם לא תבינו זאת רק הרגשה שלי, (אמרתי שקשה לי להסביר).

בזמן שהלכנו וכמעט עד שהגענו לבית שלי שמעתי שמישהו קורא לי...

זאת הייתה אמא שלי היא אמרה לי: "קומי, את לא תשני בלילה".

חלום,

 כל הכיף הזה וכל ההרגשה הנהדרת הזאת הייתה בסך הכל חלום.

הרגשתי שהלב שלי עומד להתפוצץ...

הכל היה כל כך אמיתי הבן אדם שהייתי איתו היה אמיתי, הרגשות של הפחד והצחוק והשמחה...

כל דבר שני שמישהו אומר לי גורם לי לחשוב על החלום הזה,

למה הייתי צריכה לחלום על זה?

למה לי להיפגע?

 למה לי להתחיל לחשוב שאני הוזה ושזה בחיים לא היה קורה לי?

אוווף! אני שונאת חלומות!!! זה עוד היה אמור להיות חלום טוב, אבל בסוף הוא רק פגע בי...

אני כבר לא יודעת מה לחשוב...