רק אני והלבד שלי...

השבוע הזה מיום חמישי עד היום פשוט נורא בשבילי...

החברות שלי מגעילות אליי וגורמות לי להראות כמו כלום לידן...

כשאנחנו מסתובבות בהפסקה הן תמיד כאילו לא בכוונה דוחפות אותי אחורה ואני

נראת כמו איזה שפוטה שלהן!

ומי הם חושבות שהן שהן עושות לי את זה אבל, הן החברות שלי ואני אוהבת אותם מאוד! חוץ המשפחה שלי

הן הדבר הכי חשוב שיש לי...

אבל איפה אני נימצאת ברשימה שלהן?

ואני תמיד מרגישה שהן באות אליי רק שהן צריכות משו...

עזרה בשיעורים, משו למבחן, ולפעמיים גם בשביל להתייעץ בקשר למשו.

אני הרבה פעמיים שומעת שאני הראשונה שהן מספרות לה את זה,

ואני שמחה שהן מרגישות חופשיות לבוא אליי ולשאול אותי ואני תמיד יעשה כל מה שאני יכולה בשביל לעזור להן

אבל אני מרגישה שברגע שאני עוזרת הן כאילו אומרות "טוב, תודה יאללה ביי..."

אבל מה אחרי בית הספר בקושי ניפגשות ואנחנו מדברות רק שהן צריכות עזרה...

ולפעמיים אני מנסה להתעלם, אולי אני מגזימה?, ואני הולכת אל בנות אחרות אבל אני כאילו תמיד מקנאה שהן כל כך מאושרות ביחד וזה בכלל לא משנה שאני לא שם צוחקת איתם...

דבר אחר שהרוב יחשבו שאני מפגרת בגלל זה אבל בכל זאת זה הבלוג שלי ואני יכולה לרשום מה שאני רוצה ותגיבו מה שבא לכם...

*בנים

אני וחברה שלי קנינו פחית קולה כל אחת לפני בית הספר ואחד מהידידים המשותפים לשלנו בא אלינו ושאל אותה עם הוא יכול "שלוק" להקולה והיא אמרה שלא כי כמעט נגמר לה וממש חיכיתי שהוא ישאל אותי אם אפשר אבל השאלה לא באה...

יש לי חיידקים?, אני לא ידידה שלך?,

והוא לא מתבייש!!!

אחרות רק מתעצבנות ששואלים אותם, אני מחכה שישאלו אותי הוכחה קטנה שאני קיימתך מבחינתם...

אני לא יודעת מה לחשוב או להרגיש...

נעלבתי והתעצבנתי ביחד!

אם אתם רוצים תגיבו,

אם לא אל תגיבו...

שבורה מבפנים...