רק אני והלבד שלי...

אוווף!!!

אני כל כך עצבנית עכשיו!

החברות שלי הם לא חברות הם תמיד פה לידי בשביל לדבר,לדבר ולדבר...

אבל רק אליהן על הבעיות שלהן נמאס לי מהן כבר!

כי תמיד שאני מצליחה להכניס מילה ולדבר על עצמי תמיד הן נותנות את ההרגשה שלא אכפת להן בכלל

מימה שאני אומרת וזה כאילו הן יגידו לי "כן, כן אפשר להמשיך לדבר אליי עכשיו?"

וזה הורג אותי וזה תמיד היה ככה איתן!

ועוד יותר מעצבן אותי זה שהן כל כך חשובות לי!

אני כל כך רוצה לומר להם לפעמים שיהיו בשקט ויקשיבו לי לרגע,

אבל חלילה שהן לא יפגעו!, אולי אני מגזימה?, הם תמיד בסדר ורק אני לא?!?!?

זה משגע אותי אני לא יכולה יותר כל כך חשוב לי מה יגידו ושלא יפגעו,

ואני לא סדיסטית או משהו אני לא אוהבת להיפגע

אבל זאת אני אני לא אוהבת לריב עם אף אחד

אני תמיד אומרת לעצמי

" עדיף לשתוק, לשמור, ולתת לכעס לעבור"

אני יאכל את החרא שלהן

אני יתן להן לדרוך אליי

אבל תמיד תמיד-

אני יהיה פה בישבילם...

  אבל אני לא יכולה יותר עם זה! אני כבר לא רוצה לדבר איתן , לחשוב איתן, אפילו לא בא לי לצחוק איתן!

כל פעם שאני רואה אותן בלי לי לחנוק אותן!

מה לדעתכם אני צריכה לעשות???

נ.ב- עם למישהו יש דרך להצמיח חוט שדרה שידבר איתי...

בבאסה רצינית,

ומרגישה מוקפת באנשים אבל בכל זאת תמיד כל כך לבד...