הבטחתי עדכונים על הגדנ"ע ועוד יהיו אבל לפני זה יש נושא חשוב שיהפוך ללא רלוונטי אם אני לא אכתוב עליו מהר.
היום היום הולדת שלי(!!!)
מוזר ושלא כהרגלי, לא התלהבתי בכלל. לא חודש לפני, לא שבוע לפני, וגם לא יום לפני. קיטרתי לכל מי שהזכיר לי שהתאריך מתקרב שבכלל אין לי מצב רוח ליומהולדת ולתשומת לב. כששאלו אותי מה אני רוצה אמרתי שאני לא רוצה מתנות (באמת ככה הרגשתי, לא חסר לי כלום...) ואפילו לא חשבתי על לעשות מסיבה.
כשחושבים על זה ממבט לאחור, היו רמזים מוסווים. מה קןרה לי? אני תמיד עולה על הדברים האלה. אני תמיד יודעת כשמשקרים לי!!!
בכל אופן, ביום שישי דים היה אמור לבוא והוא אמר שהוא עסוק ושהוא יתפנה רק בערב ובסוף ב1 הוא התקשר ואמר שהוא לא בא.במשך כל הימים האלה לא יצא לי להפגש איתו (אחרי כמעט שבוע שלא ראיתי אותו מאז הגדנ"ע) והוא כל הזמן היה עסוק ולא ממש אמר במה. הייתי עצובה כי היה לי בית ריק והתאכזבתי מאוד שבסוף הוא לא בא וכעסתי עליו. הוא התקשר וביקש שאני אבוא לעשות אצל אמא שלו מניקור מחר- שבת (היא עובדת בזה והיא צריכה פרסום אז הצעתי שהיא תעשה לי וככה זה יתפרסם כי כולם שואלים מאיפה...) ובגלל שכעסתי אמרתי לו שיש לי מלא מה לעשות ושגם ג'ני דחפה לי את עצמה ושאני לא יכולה ונמאס לי שכולם קובעים לי תוכניות והוא התחיל להתחנן בצורה היסטרית ולא הבנתי מה הולך...
אבל בסוף קמתי בבוקר מוקדם עם מצב רוח ממש טוב ואמרתי לו שאני כן אבוא אבל יותר מאוחר, וגם לג'ני.
אבא שלי לחץ עליי לסדר את החדר, ואמא הכינה 2 עוגות ליום שישי במקום אחת, אבל נו, זה עדיין לא מספיק בשביל לחשוב על זה.
אופק שאל משהו על "באים אליך מחר?" ואז כששאלתי למה הוא אמר שהוא התכוון לשלוח את זה לעומר.
בקיצור, הלכתי (עבדו על ציפורניי... חחח היא מוכשרת:) ואז פגשתי את ג'ני והלכנו לבית קפה. היא סיפרה לי סיפור על פאדיחה קטנה והפלאפון שלה צלצל כל הזמן אבל אמא שלה תמיד קרצייה אז לא ראיתי בזה שום דבר מוזר. ואז החלטנו שלא בא לנו שום דבר וג'ני אמרה שאמא שלה ביקשה לחזור לפני 6 אז החלטנו לחזור הבייתה עם גלידה (כן, בגשם...) ובדרך היא שאלה אם היא יכולה לבוא לקחת את הספר שלי בהיסטוריה. כאן כבר באמת הייתי צריכה לחשוד. שג'ני תיקח ספר בשביל להכין שיעורים? חהההה...
היא צלצלה בפעמון. חשבתי 'שיט מישהו בטח ישן ויצעקו עליי'...
אמא פתחה.
"ה-פ-ת-ע-ה!!!!!!!"
במשך 10 דקות לא אמרתי כלום חוץ מ'מה זה? מה הולך פה?' זה היה ממש מבהילל!! ראיתי את אמא, ומאחורי אמא שלוש מצלמות, ומאחוריהן כל החברים הכי טובים שלי! היו בערך 25 איש!
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי... התחלתי לחבק אנשים ואז להרביץ לג'ני ולדימה.
I SHOULD HAVE KNOWN !
אבל זה עוד לא היה הכל. הם דיברו על "ההפתעה הגדולה" ולא יכולתי לנחש מה זה.
אבל כשכולם נרגעו (מה שאומר- הפסיקו לזרוק אחד על השני אוכל ולפוצץ בלונים אחד על הראש של השני) הם שמו בוידאו קסטה- בה דימה מראיין את החברים שלי (ערוכה יפה מאוד) עם קטעים מהמסיבת סיום וברכות אישיות מחברים ומורים מהחטיבה. מחמם את הלב מאוד. הוא הגיע לכמה אנשים ממש ממש רחוקים- במיוחד למורה שפרשה לגימלאות ולילדים מהתחנה המרכזית שזה די הרבה זמן בנסיעה באופניים. הוא אמר אח"כ "רציתי לצלם את פנינה אבל היא גרה בכפ"ס והיא מסרה מזל טוב" :)
ובסוף הברכה שלו, מסטול שפוך אחרי כמה לילות בלי שינה, שהוא צילם אתמול ב8 בבוקר- כל הלילה הוא ערך את זה.
אני כל כך אוהבת אותו. כמה השקעה...
כשאנשים התחילו להתפזר הוא נרדם על הספה ולקחתי את המצלמה שלו וצילמתי לו תודה. כשהשאר הלכו חיבקתי אותו, עדיין ישן. כל כך רציתי שהוא יישאר ולחבק אותו כל הלילה, אבל היו למסכן הזה עוד דברים לעשות. חיבקתי אותו במשך שעתיים, הוא מתעורר פעם ב20 דק' ומנשק אותי. הסתכלתי על הפנים הכל כך מוכרות, כל נקודה ונקודה, חשבתי על מה שהוא עשה ונמלאתי אהבה. הרגשתי שהלב שלי עומד להתפוצץ...
לחשתי לו שאת המתנה הכי יפה אני מחזיקה בין הידיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
