שלום.

אני יודעת שהרבה זמן לא כתבתי...

זה קרה גם בגלל שהתחלנו את השנה החדשה וגם בגלל כל מיני דברים אחרים... אז אולי אני אחזור אחורה מידי פעם ואספר על דברים שקרו לי בתקופה הזאת, וקרו הרבה.

סיימנו את השיפוץ, שזה טוב כי עכשיו אני לא צריכה להתקלח אצל אנשים והדברים שלי לא מלאים באבק ושני ברנשים בשם ויקטור וניקולאי לא שומעים פה רדיו עם מוזיקה רוסית כל היום ולא גומרים את הקולה. הרבה שאלו אותי בכזאת התרגשות "מה? שי-פוץץץ???" אבל סתם חארטה. זה לא שהבית לא יצא יפה. כל חדר יצא נחמד לבד אבל לא הטעם שלי. וחוצמזה זה לא מתחבר. וגם לא שאלו אותי לפני שהתקינו פה מזגן ואני לא סובלת מזגנים! אני תמיד מכבה מזגנים!!! אז למה אני צריכה את המפלצת הרעה הזאת בחדר?! אני גם לא אוהבת שיש בחדר יותר מדי אלקטרוניקה... זה מלחיץ אותי ומפר את הרוגע :( וזה גם סותם את כל החלון והחלון זה הדבר שאני הכי משתמשת בו בחדר... אז למה?! למה?!

בהזדמנות הראשונה "החבר החדש" עף. אני לא אוהבת!!!!

היחסים עם דימה הולכים ושוקעים...

לא שוקעים כמו בשנה שעברה שבבת אחת התחלנו לריב המון ודברים כאלה. אני פשוט מרגישה שמשהו ביחס שלו מאוד השתנה. אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל האמת הכואבת שהוא לא מאוהב בי יותר. החלטתי שאם זה ימשיך אני פשוט אעשה דבר כואב ואפרד ממנו. למרות שאני כזאת חלשת אופי וסתומה שכל אחד יכול לשגע... אני חושבת שבעיני אנשים מסויימים אני נראית אסרטיבית, אבל גם אני וגם הוא יודעים שזה לא נכון בכלל. אני כל הזמן אומרת לעצמי שאני אנסה להראות חזקה לידו אבל אני גם לא רוצה להסתיר ממנו שרע לי, ואני עכשיו מתמודדת עם דיכאון. כלומר, באמת רע לי.

הוא מדבר לא יפה, רואה שנפגעתי ומבקש סליחה אבל זה כמו הסיפור הזה שאחותי הקטנה מספרת תמיד כשהיא נעלבת באמת או כשהאי מנסה לסחוט את תשומת הלב של אמא:

ילד אחד היה מופרע ולא מתחשב ותמיד פגע באנשים סביבו ואבא שלו רצה ללמד אותו מהו ערך הרגשות של האדם אז הוא אמר לו ככה: 'בכל פעם שתעליב מישהו אחר תתקע מסמר אחד בגדר'. הילד מילא את הגדר לאט לאט עד שהוא התבגר והבין שהוא צריך להשתנות והחל לבקש סליחה מחבריו. על כל אדם שסלח לו הוא הוציא מסמר מן הגדר וכשהגדר הייתה שוב ריקה אביו בא ואמר 'אמנם עכשיו אין מסמרים, אבל כמו הכאב שגרמת לו, נשארו חורים בגדר'.

זה אותו הדבר. אני סולחת לו אבל זה הולך איתי בלב כי הוא לא ממלא את החורים באהבה.

ואני כבר לא בטוחה שאני בעצמי אוהבת אותו, כי בגלל שאני נפגעת ממנו כל הזמן, נראה לי שיהיה לי הרבה יותר פשוט לא לראות אותו לעולם. אבל עדיין לפעמים כל כך בא לי להדביק לו נשיקה או שיחבק את כולי ויאסוף אותי אליו... להרגיש שוב שביחד איתו שום דבר לא יפגע בי, רק כי אנחנו ביחד...

אהוב אותי שוב.