אז מה חבר'ה?

חודש ומשהו לא התראינו, מקווה שאתם בסדר.

אני לקחתי לעצמי חופשה קצרה מהבלוג, אבל כמו שאומר עברי יקירנו, "ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב" וכרגע קצת פחות טוב, אז אני כן יכולה לכתוב.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

פעם, לפני המון זמן, אמרתי לכם שאני מחכה לשינוי ממש גדול שישנה לי את כל החיים, אז בתקופה של הדיכאון. משהו שייתן לי מחשבה חדשה ויוציא מהדיכאון. אני מאמינה שאותו השינוי היה הגדנ"ע שעברתי לפני חודש+, ומאז שחזרתי ממנו קרו כמה דברים טובים. אני עדיין לא בן אדם עליז וצווחני, אבל אני כבר לא בדיכאון, ואני כבר לא בוכה והרחמים העצמיים שלי ירדו לרמה הנורמלית. הקבוצה של הבנות שלא סבלו אותי אולי עדיין לא סובלות אותי, אבל לפחות הן מחייכות אליי מדי פעם וקורה שאנחנו מדברות. השלמתי עם זה שהחברים שהתרחקתי מהם כבר לא יתקרבו, וזה לא תהליך הפיך, אבל אולי אפשר לשמור על הקשרים ככה לפחות. לא חברות צמודה אבל לא ניכור. זה די בסדר ככה, יש לי דיבור עם רוב האנשים בשכבה, אני אסתדר בלי קרבה. אבל אל ג'ני ואל כמה ידידים אני חייבת להתקרב בחזרה... אני עוד אמצא את הדרך.

אני חושבת שהתקופה האחרונה הייתה תקופת התאוששות מתקופת המבחנים. כבר כמה שבועות שאני לא קולטת כלום בכיתה, אני "באאוט" כמו שדימה אומר. אני מנסה להזכר בשבועות האחרונים ולא נזכרת בכלום... אני לא יודעת מה עשיתי בכלל...

ודווקא נראה לי שכן עשיתי דברים. משום מה שום דבר לא עולה לי בראש. זה כאילו כל מה שאני עושה לא נוגע אליי... אני לא יודעת. אבל אני אצא מזה.

לפחות זה יוצא בתקופה די רגועה עם מעט לחץ ואני משתדלת לנצל אותה להרגע/לפטור את עצמי מכל מיני דברים שעדיף לעשות עכשיו. אני משתדלת לנצל הזדמנויות כמה שיותר.

נעבור למשהו יותר ספציפי.

ביום שישי השתחררנו משלוש שעות מתמטיקה (ווהוווו יחי החיים הטובים! לא האמנו למצבנו הטוב! זה היה פשוט מעבר לכל חלום!!!) ולמדתי רק שעתיים- כימיה וספורט (כלומר- יום חופשי לחלוטין!!!) אז לא רציתי לחזור הבייתה ישר ולבזבז סתם את הזמן והלכתי לילדה מהשכבה שלי. נראה לי שהיא לא כל כך התלהבה מהרעיון שאבוא אליה. בתחילת השנה היא ממש התאהבה בי ובזמן האחרון היא די קרה... בכל אופן הייתה שיחה די עמוקה על הורים ובני זוג, אבל הרגשתי שאני משעממת אותה. ראינו טלוויזיה, כל מיני שטויות משעממות, ואז בטעות התגלגלנו לאיזשהי שפה מוזרה. אני לא זיהיתי, אבל היא אמרה שזה תורכית, וזכרתי שתורכית זה ג'יבריש גמור- אז זה התאים.

זה לא דומה לשום דבר, לשום שפה אירופית או שמית. ממש ממש מממממש מצחיק. אני ממליצה בחום- קוראים לזה "יאללה יאללה"! (המילה היחידה המוזהה בסרט הזה, חוץ מכמה קטעים בערבית כי הייתה שם משפחה לבנונית ואיזשהי מילה כמו קאופיה שהזכירה קפה איכשהו=)

אני לא אפרט על התוכן, זה ממש הזוי. בואו נסכם שסרט תורכי זה לא דמעות ועצבים כמו שנהוג לחשוב, אלא פשוט סרט הזוי שכל דבר יכול לקרות בו- ממש כל דבר.

ראיתי את הסיפור על הסרט התורכי גם בבלוג של הילדה הזו, ויש סיכוי גדול שמי שקורא פה מכיר את הבלוג שלה כי הוא בין המקושרים בישרא, אז הייתי שמחה אם תשתקו כי זה בלוג סודי והדבר היחידי שחסר לי עם כל הצרות שגם יקראו פה.

הייתי אמורה להפגש איתו, עם החבר שלי, כדי שנבחר לעצמנו מגמות לשנה הבאה איפשהו בצהריים, אבל כשחזרתי הבייתה הוא כבר הלך לישון והייתי אמורה לבוא אליו בערב אבל זה התגלגל והתגלגל ובסוף הגעתי רק ב1.

רק ב6 וחצי בבוקר נכנסנו למיטה ודי מהר שנינו נרדמנו. התעוררתי המון פעמים אבל לא היה לי מה לעשות עם עצמי אז חזרתי לישון. אני שונאת לישון יום שלם. כשקמנו התחלנו "להתגפף" (אני לא סובלת שאומרים 'להתחרמן' סליחה!!!) ונוצר מצב מאוד מאוד לא נעים שחייב לקרות לכל זוג מתישהו. אבא שלו נכנס. (oopsi...) ועכשיו בטח נהרסו כל הקשרים הטובים עם ההורים שלו. זה תמיד יהיה עכשיו "כמה שעות הם כבר יכולים לעשות את זה בחדר? אני הרי יודע מה הם עושים שם כשהדלת סגורה.." וכשיצאנו בקושי הסתכלתי לאביו בעיניים, למרות שקשה מאוד להביך אותי. בעעע בא לי להקיא בכל פעם שאני חושבת על זה.

אבל זה גרר שיחה חשובה, שאני לא יודעת מתי הייתי פותחת אותה אם לא המקרה.

הם יכעסו עליך?    לא, כבר דיברנו על זה..   מה דיברתם?   שהכל בסדר ואנחנו בוגרים רק שהם היו מעדיפים לוותר על נכדים לבינתיים...  [אנחה] שיט...  תרגעי, זה בסדר!  אני לא רוצה שהם יסתכלו עלינו כמו כולם.. כמו כל השאר... הם לא.

ואתה, איך אתה מסתכל על זה?  עלינו?  אנחנו לא צריכים לעמוד באיזשהי תבנית מסויימת... אין לאן למהר.  אני לא רוצה שנהיה כמו כל שאר הזוגות. אני רוצה שכל נגיעה תבוא מאהבה, בלי מחשבה על אף אחד אחר בראש.  זה ככה, באמת. משהו שאני עושה מפריע לך?  לא, לא. רק תבין שאני לא רוצה שמשהו מבחוץ ישפיע עלינו. אני לא אוהבת איך שאחרים מפרשים יחסים בדרך לא מכובדת... אל תדאגי, אני לא כמוהו! [ידיד שלנו] הוא מפחיד אותי... -שתיקה-

זה יבוא מתישהו, אבל לא בקרוב, יש לנו זמן... אין סיבה למהר... אני גם לא רוצה עכשיו. [לעזאזל... אם היית יודע כמה טוב לשמוע...]

ירדה לי אבן ענקית מהלב. פחדתי שהוא רוצה ולא עושה כלום ולא רומז כי הוא מחכה שזה יבוא ממני. פחדתי שהוא מצפה ממני לעשות משהו יותר... הדברים המעודדים של חברה שלי שכבר.. בוא נגיד, 'יודעת את הכל' מגיל 15 לא עזרו. "אתם עוד לא? אני לא מאמינה... זה לא טוב. הוא גבר ויש לו את הצרכים שלו, ואז מה אם התחלתם לצאת בגיל צעיר, זה לא אומר שלא מתקדמים... את יודעת שאם לא תתני לו הוא יחפש במקום אחר נכון?"

וגם זה שהוא נתן לחבר שלו קונדומים ליומהולדת, וההוא אמר "זה לא הזה שהבאתי לך?" ומלמל- "הבאתי לו כי הוא היה צריך..."  וכל החברים שלו כבר מדברים על כל השרמוטות שלהם וזה עושה לי הרגשה כאילו רק הוא מסכן, חברה שלו והוא אפילו לא דיברו על זה. למרות שכל השכבה בטח בטוחה שאנחנו כבר שנים דופקים אחד את השני בכל חור אפשרי...

אבל זאת הקלה גדולה. הייתי חושבת על זה כל הזמן ועכשיו הרחקתי את זה כמה חודשים ממני...

אבל לא עברו 8 דק' של הקלה מבעייה גדולה שהטרידה אותי והוא הוסיף לי בעייה שמטרידה יותר.

כשהוא אמר לי בחופש שהוא מעשן כדי להוכיח משהו למישהו לא ישנתי בלילות... לא דיברתי איתו, וכשדיברתי הרגשתי ממש צבועה... הרגשתי רע, לא הפסקתי לחשוב על זה. שלחתי לו הודעה, אני כבר לא זוכרת מה אמרתי שם וביקשתי שיפסיק ולמחרת דיברנו כרגיל, הוא לא הגיב על זה אבל מאז לא דיברנו על זה ושיערתי שהוא הוכיח מה שהוא רצה להוכיח והפסיק.

דיברנו על גמילה מהתמכרויות ועל חיים בכלל וכדי להוכיח שהוא צודק הוא שלף לי "בחופש עישנתי והצלחתי להגמל בלי בעייה, בלי צורך בכלל לחזור לעשן. זה מוכיח שזה שטויות כל הבעייה להגמל..."

אחרי 5 דק' הוא אמר "אני עדיין מעשן פעם בכמה זמן, בהפסקה, אני מבקש ממישהו..."ומאז ועד עכשיו לא הפסקתי לחשוב על זה. אם הוא עוד מעשן, איך הוא יכול להגיד שהוא נגמל?

ומאיפה זה נחת עליי??????

מישהו יכול להגיד שאני עושה עניין משטויות, אתם יכולים להגיד שאם הוא אוהב אותי והוא כזה מלאך אז מה אכפת לי. אתם יכולים להגיד שאתם בעצמכם מעשנים ומה זה משנה ם מישהו מעשן או לא...

אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה נבגדת. כאילו ראיתי אותו מתנשק עם מישהי אחרת...

ולחשוב שזה ככה חודשים, והוא לא אמר לי. והוא מסתיר את זה ממני... וכל החברים שלו יודעים ומדברים איתי חודשים בלי לספר...חבל שלא תפסתי אותו מעשן בעצמי!!!!!!!!!!!! פחות הייתה לי סיבה לכעוס ככה......!!!!!!!!

אוווווווווווווווווווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

בהן צדק, לדבר איתו והוא מפסיק או שזה לא ייגמר טוב. בהן צדקי אני נשבעת. וזה יקרה עוד בימים הקרובים...