חזרתי מסבתא עם חום. בע.

כנראה שההתקררות שלי התפרצה בקור של הגליל. אבל בכל אופן היה כיף, חגגנו יומולדת לאחותי ובן דוד שלי ואפילו הקשבתי לסבתא שלי מקטרת קצת :)

בן דוד שלי הוא ראפר. כאן במרכז עוד לא שמעו עליו אבל בצפון ובירושליים אין אחד שלא מכיר. לראשונה הקשבתי לשירים שלו והתמלאתי גאווה לזמזם אותם אח"כ... יש לו חומרים ממש טובים והוא מאוד מוכשר- אני לא אומרת סתם- אני מקווה שילך לו. [מאסטר בלאסטר]

חום או לא חום- "לא תצליחו לעצור אותי לשבור אותי..." בלילות על סף עילפון ובימים מתרוצצת ממקום למקום- בעיקר כדי לא להפסיד חומר ואת הניקוד בונוס למי שלא מחסיר.

אני כבר יומיים בלי קול. זה גם מצחיק וגם מעיק. אנשים מתקשרים אליי- "הלו?" <אני מרעישה בניסיון להראות אותות חיים>  "מה זה? הלווו?!" <שיעול> "אני מנסה לתפוס אותה מאתמול והיא מרימה אבל לא עונה. כנראה שמשהו לא בסדר בפלאפון שלה..." -ניתוק-

עם דימה פיתחתי שיטה- שיעול/שריקה= חיובי שניים=שלילי שלוש= רע מאוד.

לקח לו זמן להבין שהוא לא צריך להשאיר לי הפסקות בדיבור כדי להגיב על מה שהוא אומר.

אתמול חיכיתי לאוטובוס ונסעתי חצי שעה עם ילד שאני בקושי מכירה. אנחנו חברים-של-חברים. בכל אופן, הבן אדם הצליח להעביר חצי שעה שיחה, כשאני רק מהנהנת בראשי חסרת יכולת לכל תגובה אחרת. איזה כישרון!!! איך אפשר לנהל שיחה (ועוד מעניינת!!!) עם בן אדם שאתה לא ממש מכיר והוא לא יכול לדבר?

חחח אהבתי את זה מאוד!!! :)))  תכונה יפה...

היום היה לי מבחן במתמטיקה. לא הרבה חומר, לא חומר קשה בכלל, אבל לא ראיתי אותו כבר חודש ולא הייתי במצב לתרגל אתמול. אז ב1 בלילה פתחתי את הספר והכרחתי את עצמי לתרגל- ושום תרגיל לא יצא. בלחץ ביקשתי עזרה מחברה שבדיוק עמדה ללכת לישון והיא שיכנעה אותי לבוא בכל זאת (למרות שגם היא לא הצליחה לעזור לי...) כי המועד ב' על הרבה יותר חומר.

בקושי ישנתי כי הרגשתי נורא, ובבוקר בקושי קמתי אבל הכרחתי את עצמי. דקה לפני המבחן חברה הסבירה לי משהו ששכחתי ובסוף למרבה הפלא וכנגד כל הסיכויים- המבחן הלך פצצה!!!

סיימתי בדיוק בזמן!

שמחה שמחה שמחה!!!