כבר שעה מול הבלוג, מנסה לכתוב משהו שנון חדשני ומרענן, כל כך הרבה זמן עבר ודחוסות בו כל כך הרבה חוויות ומחשבות ועומסים ופתאום אני לא מצליחה לזקק את המילים ולדייק בהן ולעשות סדר במחשבות. אני רוצה לספר ולא יודעת איך ומה.
וזה שיקוף של התקופה המוזרה הזו, של התשוקות המנוגדות שמשחקות להן בגופי ובנפשי.
אני מותשת ולא ברור אם מסופקת או לא.
את החופש שהיה רק לפני שבועיים כבר שכחתי, נכנסת ישר לעומס עבודה, רגע לפני קריסה סופית תחת השיטפון. לקחתי ערב קצר לעצמי נכנסתי למיטה מנסה לקבל כמה החלטות איך להמשיך מפה הלאה.
השקט הפתאומי בראש לאחר שבועיים קשים פתאום הבהיר לי כמה רעש היה שם קודם, ישנתי רצוף כל אחר הצהריים מתעלמת מהעובדה שיש עוד המון עבודה, ולקוחות, ומשימות שלא השלמתי.
די, סטופ, שיעצור רגע העולם הזה, הוא רץ לי מהר מדי, אני לא עומדת בקצב.
אלוהים- היית צריך להשאיר לנו את הזנב, לפחות היינו רואים אחרי מה אנו רודפים
השאיפה הזו לחיות בהלימה פנימית מייסרת אותי,
אני רוצה להיות האדם שאני שואפת אליו, לדבוק באמונות הבסיס ובערכים שלי
לעמוד במילה שלי אם התחייבתי,
להיות נעימה וקשובה לכל אדם, לא משנה כמה אני בלחץ
לעמוד בסטנדרטים,
להצטיין
ומרגישה כל כך ביינונית.
מאכזבת את עצמי כל פעם מחדש.
********************************************************************************************************
משהו-יים קטנים וטובים - של החודש האחרון
$ אמאבא לקחו אותי לטיול שורשים איתם - למרות החשש - היה מדהים, יש לי אחלה הורים.
# מחמאות על ביצועים בעבודה מהלקוחה הכי תובענית
% החלטתי לבקש העלאה- עמדתי במשימה, ואפילו בקשותי התקבלו.
@ חברים חברים חברים.
& אתם- התגעגתי, למרות שלא כתבתי חשבתי. אתם משמעותיים לי
********************************************************************************************************
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מותק- של- בחורה