מותק והעיר הגדולה

מערכת יחסים מורכבת היתה לי ולך 2007 היקרה. פתאום היא הסתיימה. האמת לא הרגשתי שזה עד כדי כך קרוב. הסימנים היו שם, כמו בכל מערכת יחסים (אוקטובר, נובמבר, דצמבר...), והאמת שקצת התעלמתי, הרשתי לעצמי לקחת את הזמן ולא להשקיע בך כמו שבאמת רציתי והתכוונתי.

ופתאום את הולכת, יש לי עוד יום אחד ויחיד להנות ממך, יום שלפחות חציו אקדיש רק לך : נשב אני ואת וניפרד כראוי, ככה עם כוס יין טוב, נחשוב על מה שהיה, אכיר לך תודה על הרגעים היפים, ואבדוק איך אני ממשיכה מפה הלאה ועם מי.

ביומן שלי עוד נמצא הדף הצהוב מ- 1.1.07 בו רשמתי לעצמי מה ארצה שיתגשם בך. אני מפחדת לפתוח אותו ולהציץ בו, נראה לי שאני זוכרת פחות או יותר את התקוות והחלומות שלפני 12 חודשים. לא כולם התגשמו, חלק נזנחו בחצי הדרך, הושארו מיותמים בצד. אחרים שינו מעט את פניהם, עטו איפור כבד מאד, עד שכמעט לא ניתן להכיר את מראה דמותם המקורית.

תקוות אחדות אמרק היטב ואעביר לדף של זו החדשה.

רציתי להספיק איתך יותר דברים. להשיג יותר הישגים.רציתי שתהיי את ה-שנה, זו שבה ישתנה עלי עולמי ויתהפך. אבל הנה את הולכת, ואני ממשיכה הלאה, כמו בכל מערכת יחסים אחרת, אני מונה את הדברים שלמדתי איתך, ובוחנת איך מתוך הקשיים שהערמת עלי דווקא גדלתי.

את היית השנה האחרונה של שנות ה- 20 שלי, אזכור לך זאת תמיד