לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I found myself today


I found myself and ran away


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2007    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2007

תעצרו הכל! אני צריכה קצת שקט.


כעיקרון, עכשיו אני בבייביסיטר. משמונה אני שומרת על הילדה [דורון] ורק ב5 תגיע הגאולה (או בשמה השני-אמא של דורון).

למזלי היא התעוררה רק ב9, אבל היום הזה.. לא הלך משהו. בהתחלה ראינו קצת "הופ" ~לשם שינוי~ ואז רצינו לעשות את היצירה שהבאתי- לבנות ארמון מגלילי נייר טואלט. תכננתי להשתמש בדבק מהיר כדי להדביק את הגלילים אחד לשני, אבל אבוי, לא יוצא דבק. סגרתי יפה את השפורפרת והוצאתי את ההמצאה הגדולה ביותר אחרי הגלגל- הסלוטייפ! מה שהתברר ככשלון חרוץ, שכן סלוטייפ לא יכול להדביק קרטון. ברגע הייאוש שלפתי שוב את הדבק מגע בתקווה שאולי הפעם יצא דבק. הוצאתי את הדבק מהקופסא וגיליתי להפתעתי שיצא דבק מהשפורפרת. אחרי שסגרתי אותה [אל תשאלו אותי למה]. מה זה אומר? שעכשיו יש לי דבק מהיר על האצבעות כי נגעתי בשפורפרת המקוללת. לפני שהבנתי מה קורה הרגשתי איך החומר הנורא מתקשה לי על האצבעות. השארתי את השפורפרת פתוחה על משטח העיתונים (לא לדאוג, בצורה כזו שלא ייצא דבק) ורצתי לשירותים לשטוף כמה שאני יכולה תוך שאני צועקת: "דורוןןןן!!! אל תתקרבי לדבקקקקקק!!!!" אחרי בערך 10 דקות של קילופי דבק נואשים מהאצבעות שלי שמתי כפפות של רופאים (כן, יש להם כאלה למקרה שהילדה תשלשל), סגרתי את הדבק ושמתי בקופסא. המבצע הושלם בהצלחה. ועכשיו- מה עושים עם הפעילות היצירתית המתוכננת? בונים מגדלים גבוהים מגלילי נייר טואלט שתתן להאדריכלות הישראלית סיבה להתגאות.

ב-12 וחצי אני כבר מחממת צהריים, כי זה נותן לי הרגשה שהיום נגמר מהר יותר חח... ואז סיימנו לאכול, ראינו קצת "הופ", שיחקנו קצת ב"נדמה לי" ובאנו לבית שלי. אני גרה 3 מטר ממנה בערך. עדיף לי להיות בבית שלי. יותר נח לי פה ויש את יואבי שישעשע את דורון, אז אני די חופשיה. IT'S GOOD TO BE HOME.

 

אוי שיט הילדה רוצה ללכת הביתה. אני אמשיך את הפוסט ב"עריכה" אח"כ. להתראות, אנשים חופשיים שכמותכם.

ויום אהבה שמח 3>  ( או וואטאבר...)


לאחר שעתיים:

הגעתי הביתה, זהו זה. בלי הילדה. לבד. עייפה אך מרוצה (בערך).


מחרתיים אודישן. מה? מחרתיים אודישן. מתי? מחרתיים. אלוהים ישמור.

וביום שישי, אצל דבי. רק אתמול החלטתי על מונולוג לשישי ואני לא יודעת אותו, כמובן, עדיין.

לבית צבי המונולוג והשיר הולכים לא רע =]

יהיה טוב. נו, כן, יהיה בסדר.

 

מחר בערב עדי באה לישון אצלי (אמרתי לישון? התכוונתי לעבוד על המונולוגים עד צאת הנשמה), למחרת ניסע יחד עם אמא שלי והאחים הקטנים שלי לבת ים, לסיגל, שם נעשה ביחד עם סיגל חזרות על המונולוגים והשירים עד צאת הנשמה ואז ניסע לר"ג להיבחן. וואי, יהיה כיף D=

 

בייחוד כי אני לא עובדת.


 

מחר אני עובדת מ8 עד 5, ביום חמישי גם, ואז מיום ראשון כנראה שנעה מחליפה אותי לכל השבוע הבא!!!! D= נעה תודה תודה תודה! טוב, אני צריכה להקדיש קצת זמן לשיעורים שלי במתמטיקה, שסבלו מהזנחה בשבועות האחרונים... =S

עדיף על הבייביסיטר.


כנראה שאני באמת לא אעדכן יותר עד האודישן, אז....

 

WISH ME LUCK!!!

נכתב על ידי , 30/7/2007 15:27  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נגמר החופש


זהו, החופש שלי נגמר. התחלתי לעבוד. כל יום על ילדה בת 6 וחצי מ8 עד 5. זה שורף את היום, מעייף ומציק. למה הסכמתי בכלל? אני חושבת שזה לא קשור לכסף, זה פשוט קשור לזה שאני פרפקציוניסטית שחייבת לקפוץ על כל עבודה שהיא משיגה. חשבתי על זה קצת-ככה זה. לא נורא, עדיף לחשוב על זה כעל עיסוק לימי החופש שגם יעזור לי להרוויח כסף =]

אתמול שמרתי על הילדה הזו ועוד אחת, בת 4 וחצי, וזה היה ממש נורא. בת ה6 וחצי קצת מפונקת אבל חמודה ונבונה, אבל השנייה קטנה יותר ולכן היא מפונקת מאוד וממש מציקה. למזלי שרדתי את זה. בקושי.

אני מתכננת לילדה כאלה פעילויות.. צביעת סיכות ראש בלקים (אני עושה את זה בזמן האחרון וזה יוצא ממש יפה D= קרדיט ליעלס שנתנה לי את הרעיון), בניית ארמונות מגלילי נייר טואלט ריקים, הכנת קופסאת תכשיטים... יהיה לה נחמד, ונקווה שגם לי :)


ביום רביעי אודישן לבית צבי (משמע אני לא עובדת P=) וביום שישי לדבי. אוקי, עכשיו זה מתחיל להיות קצת מלחיץ. לא האודישן לדבי, האודישן לבית צבי. מישהו שנכנס לפה כבר נבחן? יכול לספר לי מה בדיוק יהיה שם?

החלפתי שיר ל-"יש בי עוד כח"/הפרוייקט של עידן רייכל.

אני לא יודעת את המונולוג הדרמתי לדבי וממש ממש אין לי כח או מוטיבציה ללמוד.


מישהו יודע למה לסמיילי המחבק קוראים "חיבוק של סוררת"? מה זה אומר?


קראתי את המחזה "המדריך לחיים הטובים" של יעל רונן, שמתוכו אני עושה את המונולוג לבית צבי. המחזה מספר על כמה קבוצות אנשים (זוגות, חברים, משפחות..) ועל החיים שלהם, בעיקר על הבעיות בחיים שלהם. זה מתחיל פחות או יותר בזה ששני חברים, אורי ואבי, נוסעים במהירות מופרזת, פוגעים במישהו והורגים אותו. אותו מישהו הוא דניאל, אחיה של תמי [הדמות של המונולוג]. הם מחליטים לגרום לזה להיראות כאילו ערבים רצחו את דניאל. בתחילת המחזה גם אחת הדמויות, שדרך הרדיו שי צורים, מודיע ברדיו על פיגוע שהיה בטשרניחובסקי 6. לקראת סוף המחזה בעל ואשה קבעו להיפגש בטשרניחובסקי 6. במקביל, גם שני חברים קבעו להיפגש שם. בשעה 5. היה נראה לי קצת מוזר ואולי אפילו מבשר רעות.

בתמונה האחרונה שי צורים הודיע על פיגוע שהיה בטשרניחובסקי 6 בשעה 5.

הרגשתי נורא.

בהתחלה חשבתי "זה רק מחזה, זה לא אמיתי". אבל הנקודה היא שזה כן אמיתי. זה קורה וזה נורא.


עברתי את ה-2000 כניסות =) תודה לכל מי שנכנס! טוב, כאן זה בקטנה, פוסט הבא אני אעשה את זה יותר שווה P=


קניתי היום נעליים חדשות (סנדלים, ליתר דיוק) ממש יפות, אבל קצת גבוהות. קצת. יש להן טיפה עקב. טיפה. (לא עקב-עקב, שפיצי כזה) ונגיד ככה-יחד עם הנעליים אני 1.74 (למתעניינים- גובה העקב 6 ס"מ. אופס.)


חדר כושר ממש כיף D= חבל שאפשר לבוא רק 3 פעמים בשבוע...


הנה בדיחה שסיפר לי אחי השנון (יובל):              [זה חצי עברית חצי אנגלית, גלו הבנה ודעו לקבל מוגבלים. ככה הוא סיפר לי את זה]

איש נכנס למכולת ואומר למוכר: "I want 1 potato, 1 tomato and 1 onion"

ענה לו המוכר: " Sorry, i don't have any onions"

האיש מתעצבן, וחוזר: "!I want 1 potato, 1 tomato and 1 onion"

המוכר מתנצל וחוזר: " Sorry, i don't have any onions"

האיש מתעצבן עוד יותר ואומר לו: "תוריד את ה-po מה-potato"

המוכר עונה בהיסוס:"tato"

האיש ממשיך: "תוריד את ה-to מה tomato"

המוכר: "mato"

האיש: "תוריד את ה-fuck מה-onion"

המוכר: "There's no FUCK in ONION"

האיש: "You got it. There is no fucking onion"

 

הבנתם? זה נשמע אותו הדבר!!!

חה חה חה!

חה חה!

חה!

לא. פתטי, לא מצחיק ומעצבן. תודו שזה לא היה שווה קריאה חח... לכו תצטטו בדיחות של בני 13...


חח אני אוהבת איך שאני דוחסת 30 עניינים בפוסט אחד מסכן... נו, מילא.

עד כאן להפעם :)

 

 

נכתב על ידי , 27/7/2007 21:56  
28 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איזה מזל שאין בצפר...


אתמול הלכתי לבית של עכברושית מיזמוזית (אה, ושל נועה החצופע) והכנו פיצה. היינו עדי [ק], נעה, נטע, נועית ואני. הכנו 3 פיצות מבצק דק-דק-דק שיצא עבה-עבה-עבה. אתם ראיתם פעם פיצה בעובי מטר??  זה קיים.


הנה נועה, סבטלנה, אני ונטע (מימין =P) לשות את הבצק לפיצה... =]

אח"כ הצטלמנו בכל מיני פוזות מוזרות שאין לי כח לפרט כי זה עשוי לקחת כמה שנים, אז אני אשים רק תמונה נבחרת:


זו תמונה שלי בתור הרמיוני, או במתוחכם- הרמיולי! הא! =P

 

"תעשו משחקי תפקידים"

"הוא האופה ואת הבצק"

"והוא לש אותך"

עכשיו זה נשמע כמו קטע שגרתי במחזה של חנוך לוין. אז זה היה כל כך מצחיק (לא נורא כמו שזה בטח נשמע! חחח)

 

היה כיף וטעים =P אוהבת אתכן 3>


הנה תרחיש מקסים:

 

אני עולה על המשקל.

אבא שלי עומד מאחוריי.

המשקל מראה **   [חסוי..]

אבא שלי: ווא ווא וואו....

 

:|

 

חוסר טאקט מזעזע?

 

הוא טען שהוא צחק. הוא טוען הרבה דברים.

בקטנה, עד סוף החופש הכל יורד =] כי מעכשיו אני הולכת לחדר כושר 3 פעמים בשבוע...


אפרופו חדר כושר- הייתי שם וקרעתי את התחת. האמת היא שהיה קל חוץ מבחלק אחד- הסטפר. זה כזה שעולים מדרגות בלי סוף.. בוא'נה זה קשה!!! אחרי איזה 7-8 דקות חשבתי שהירכיים שלי נשרפות! אבל כמובן שהמשכתי לכל הרבע שעה =P

המדריך שאל אותי מה המטרה שלי. אמרתי שלרדת במשקל. הוא עשה תכנית שלמה שבנויה על כל איזור ואיזור שהכרתי או לא הכרתי בידיים שלי. טוב, אני קצת מגזימה, יש גם רגליים ובטן, אבל הרוב בידיים. מה אכפת לי מהידיים שלי? יש דברים יותר חשובים על הפרק! אבל אני מעדיפה להאמין שהוא יודע מה הוא עושה... =S


טוב, זה די ישן אבל הייתי חייבת להוסיף-

ביום שישי הייתי עם נעה, נטע-לי, עדי[ק] ונועה ב"הארי פוטר ומסדר עוף החול", שהתגלה בתור סרט מדהים מהשנייה הראשונה. יפה ככל שיהיה, הוא לא ממצה בגרוש את הספר. הכל עובר כל כך מהר! לא כמו בספר, שממצים כל רגע. בסרט פשוט כל רץ.

דניאל רדקליף שחקן פשוט מצוין. בסרטים הקודמים קצת זלזלתי בו (אולי זה קשור לעובדה שכל הסרט הרביעי היה לו רק פרצוף אחד- שוק.) אבל עכשיו הוא פשוט הוכיח שהוא מוכשר בצורה מדהימה. הוא גם ממש ממש חתיך לאחרונה... ויש לו מבטא בריטי.

אמה ווטסון, אגב, משחקת מוגזם. מכל דבר היא בפאניקה! נושמת בהיסטריה! צועקת! ואני לא מבינה על מה כל המהומה [כאילו, בקטעים שאין צורך בהיסטריה]. כאילו, תירגעי... הפתרון לכל סצינה הוא לא היסטריה. שיהיה. רופרט גרינט בסדר כזה, זהו, לא היה לו תפקיד כזה גדול בסרט.

הנה תמונות נבחרות מהסרט  =P :

 

 







דבר אחרון: וואו כמה בייביסיטר. כאילו, בא לי כבר להקיא בייביסיטר. היום עשיתי בייביסיטר על ילדה בת שנתיים וחצי בבית שלי, ואני חושבת שההורים פשוט החליטו שנח להם יותר כשהילדה גרה אצלי. הם איחרו בבערך שעה (אולי קצת פחות). כבר חשבתי להתאבד- הילדה, אחותי ואח שלי, כולם ביחד וכל אחד צריך תשומת לב מיד!


טוב, עוד דבר אחד:

ביום רביעי אודישן לבית צבי!!

מונולוג: של תמי מתוך "המדריך לחיים הטובים" ~תזכורת לעצמי: להתחיל לקרוא~

שיר: "מה שאת אוהבת"/גלי עטרי

 

ביום שישי אודישן לדבי (בלי !!. זה לא כל כך מרגש אותי.)

מונולוג דרמתי: של הלינה מ"הניצול" ~תזכורת לעצמי-ללמוד בע"פ~

מונולוג קומי: של פוגרה מ"חפץ".

 

WISH ME LUCK =D  למרות שאני בטח אעדכן עד אז...

נכתב על ידי , 24/7/2007 18:28  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סתם פוסט


אני גאה בעצמי. פשוט גאה בעצמי. ואני שמחה.

 

אבל למרות הכל לא מצליחה לעשות את השיעורים במתמטיקה לחופש :(

 

אז מה? חופש!

 

יום רביעי הבא אודישן לבית צבי ובשישי הבא ללהקה :S אני לא מוכנה בגרוש ואין לי כח ללמוד את המונולוגים.

 

הארי פוטר החש יצא באנגלית ואין טעם לקנות אותו כי אני לא אצליח לקרוא אותו ממילא ובעברית ייצא רק בדצמבר =[

 

איזה פוסט מיותר. נו, מילא. העיקר להעביר את הקודם שהוא לא יהיה הראשון...

 

חופש נעים לכולם D:

נכתב על ידי , 22/7/2007 15:29  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

בת: 33

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:


4,563
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*~יעלי~* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *~יעלי~* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)