http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981I found myself and ran awayheCopyright 2026 *~יעלי~*. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/75/77/40/407775/misc/11076322.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8177418<div align="right" dir="rtl">אולי זה זמני, אבל כנראה שלא.</div>Wed, 12 Dec 2007 20:41:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8177418http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=8177418http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8143904<div align="right" dir="rtl">רציתי לעשות כזה פוסט שמח, כזה נחמד, מלא התלהבות והתרגשות. חזרתי הביתה מהופעה של "יוני בלוך", כולי ב"היי" מטורף, מתכוננת להסתער על המחשב ולכתוב כל מה שהיה בערב המדהים הזה, נכנסת לבלוג ו.. מגלה תגובה ממישהי לא ממש נחמדה, די מגעילה, ששפטה אותי בצורה לא נכונה, ובחרה לחתום ב"ללא שם". הרי ברור לי שאנחנו מכירות, למה סתם? אני לא מבינה אנשים שאוהבים לפגוע. למה התגובה הזו טובה? תודה, כעת השכלתי ואני מודעת לעובדה שאני פתטית, קטנונית, חסרת חיים, טיפשה ופסימית. העבודה הושלמה. מרוצה? הצלחת לזרוע עוד עצב בעולם. את מוזמנת לעבור לפתטית הקטנונית חסרת החיים הטיפשה והפסימית הבאה ולהעציב גם אותה. ואני אחזור על זה- זה הבלוג שלי, ומה שיתחשק לי, מה שיעלה לי, מה שייצא לי, מה שאני ארצה- אני אכתוב. מי שלא מתאים לו לא חייב לקרוא. והחלק הכי גרוע הוא שבאמת נתת לי הרגשה רעה. בייחוד כי אני די בטוחה שאנחנו מכירות. וחזרה ליוני :) הייתי עם יעלס ומאי בהופעה של יוני בלוך והיה פשוט... מדהים. מטורף. משגע. אדיר. לא ציפיתי שיהיה כזה טוב. אבא שלי הסיע אותנו ל"בארבי" בתל אביב. נסענו להנאתנו, ולפתע משמאלנו ראינ</div>Sun, 09 Dec 2007 02:02:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8143904http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=8143904http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8125242<div align="right" dir="rtl">היום יצאתי עם אמא לערב-סושי (ז"א- ערב שהבנים הולכים למשחק כדורסל וניצני ישנה אז אנחנו הולכות לאכול סושי. יום חמישי פעם בשבועיים). כמובן שהיה טעים, היה נחמד, היה סוף סוף קצת אמא. היא סיפרה לי, פתאום כזה, שלפני בערך שנה אמרתי לחברה שלי משהו על זה שההורים שלי חוזרים מאוחר, החברה סיפרה לחברה שלה, והיא סיפרה לאמא שלה, שמסתבר שעובדת עם אמא שלי, והאמא באה לאמא שלי בעבודה והטיפה לה שהיא צריכה לחזור יותר מוקדם כי יעלי עצובה. נהיה לי רע. אם החלטתי לא לספר לאמא שלי, זה מסיבה מסויימת. אח"כ הסברתי לה שאני בוחרת לא להגיד לה כשאני מדוכאת כי הם חוזרים מאוחר, כי זה לא ישנה כלום- אני ארגיש רע, בגללי גם היא תרגיש רע, ועם עדיין יחזרו מאוחר, אז למה זה טוב? אחר כך היא שאלה אם אני עדיין מרגישה ככה. אמרתי שלפעמים. ואז שתקנו הרבה זמן. זה מספיק.. במה את הכי טובה? לא יודעת. מה את הכי אוהבת בעצמך? לא יודעת. למה אנשים צריכים לאהוב אותך? לא יודעת. באיזה תחום את מרגישה מצוין עם עצמך? לא יודעת. <P dir=ltr style="MARGIN-RIGHT: 0</div>Fri, 07 Dec 2007 01:54:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8125242http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=8125242http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8087685<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שאני מתקדמת עם עצמי. לאט לאט.</div>Mon, 03 Dec 2007 00:46:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8087685http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=8087685http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8010917<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שהבנתי מה הבעיה שלי- אין לי ביטחון עצמי. עד לא מזמן חשבתי שיש לי ביטחון עצמי גבוה מידי. ראיתי את עצמי כקולנית, כמושכת תשומת לב מיותרת, כמי שמתלבשת מוגזם, כמי שבולטת מידי. לכן ניסיתי כל הזמן לשתוק יותר, להתלבש כמה שיותר בנאלי ולבלוט כמה שפחות. בגלל המחסור בביטחון עצמי אני גם תמיד מעמידה את עצמי במקום אחרון כשאני בחברה של אנשים. תמיד כשאני עם אנשים אני בטוחה שהם יותר טובים ממני בהכל, ושאני צריכה "לדעת את מקומי" ולהתנהג כמי ששווה פחות. אני חושבת שזה גם הוביל להתנהגות שלי שאני מעדיפה להגדיר כ"ילדותית"- להגדיר אנשים מראש כיותר גדולים, כיותר בוגרים ממני. בזמן האחרון פשוט התחלתי לשים לב שנהייתי ממש שתקנית לעומת פעם(אולי חלק מכם מגחכים עכשיו וחושבים שאני טיפשית, אבל לא אכפת לי), שאני מחייכת הרבה פחות, שאני ממש משתדלת כל הזמן שלא לבלוט, כי אם אני אבלוט אני כנראה אעשה טעות-ואז היא תבלוט הרבה יותר. כל זאת בזמן שאני חושבת שאני יותר מידי בולטת, ושאני צריכה להוריד פרופיל. למה בעצם? אני לא חושבת שאני מכוערת נורא גם לא שאני נורא טיפשה (בד"כ) גם לא שאני בנאדם רע גם לא שאני נטולת כל כ</div>Sat, 24 Nov 2007 20:02:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=8010917http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=8010917http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7985719<div align="right" dir="rtl">לא! זה עדכון! אחרי הרבה זמן שלא עדכנתי, באה לי לפתע המוזה ובא לי לעדכן. אז היום היה דרמה, והיה משעמם. כמובן שנהניתי, כי אני תמיד נהנית, אבל אני חושבת שפחות מבד"כ. דבי עלתה על שיטה חדשה- שני תרגילים קצרים ולא ממצים וישר אימפרוביזציות עם זמן הכנה. זה הרי מבזבז הרבה זמן. ואם אפשר לדבר קצת מתחילת השיעור כדי לבזבז זמן- מה טוב. מה כבר עשינו היום? דיברנו על "אשכבה" 2 תרגילים הצגה מעצבנת היה לנו רעיון נחמד, שהתפתח נחמד, אבל ההרגשה שלי הייתה לא משהו. אני מתגעגעת להפקה. אני מתגעגעת לזה שלוקחים דמות אחת ונוברים בה ונוברים בה ונוברים בה ומתמסרים אליה, ולא מאלתרים דמות ב5 דקות, עושים אותה 10 דקות ושוכחים אותה בדקה. לא חשבתי שיגיע היום שאני אודה שקצת השתעממתי בשיעור. אבל בתע"ב היה כיף. לפחות זה. אני מרגישה ממש טוב בשיעורים האחרונים :) איזה גשם.. כמה גשם.. אני אוהבת את החורף, אבל צריך להיות גבול. הגשם משרה עצב כזה. שיגמר כבר, שיעשה הפסקה. אמא שלי הסכימה לשלם לי על חצי מהשיעורי פיתוח קול. אני חושבת שברמה כלשהי ידעתי שזה יקרה, אבל לא הפריע לי שהיא לא הציעה לפני, אנ</div>Thu, 22 Nov 2007 01:34:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7985719http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=7985719http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7969854<div align="right" dir="rtl">יעל אני אוהבת אותך,לכי תאכלי חסה+רוטב אלף האיים+קטשופ+משהו לבן ולא מוכר חסר לך שאת מוחקת תפוסט הזה כי יש בו אחלה תמונה. ביי 3&gt; </div>Tue, 20 Nov 2007 15:50:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7969854http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=7969854http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7872643<div align="right" dir="rtl">השבוע חשבתי מאיזה גיל אני בערך מתחשבנת על מה שנכנס לי לפה, והגעתי למקנה שזה גובל בטירוף. אני מעריכה שזה התחיל בערך בכתות ה'-ו' ונשמע לי לא שפוי שילדה בת 11 מתעניינת בקלוריות וכאלה. אף פעם לא הייתי ילדה שמנה, אני מניחה שפשוט הסביבה התחילה להשפיע עליי אז התחלתי לשקול כל דבר שאני אוכלת. כמובן שאף פעם לא הייתי ממש בדיאטה, בטח לא בגיל הזה, אבל נראה לי מיותר לילדה בת 11 שאף פעם לא סבלה מעודף משקל לחשוב על קלוריות. אבל תמיד יקחו דוגמנית שחיפית. הבד יותר חסכוני. החלטתי שהשיעורי פית"ק יהיו פעם בשבועיים. בכל זאת, 120 שקל לשיעור זה הרבה בייביסיטר. "כדי להכיר אדם היטב עליך להכיר את עצמך" "המלט"/וויליאם שייקספיר המשפט שהכי השפיע עליי. מחזה גאוני. וזה היה פוסט מיותר. אבל פוסט. וזה הכל. </div>Thu, 08 Nov 2007 23:51:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7872643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=7872643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7856452<div align="right" dir="rtl">הנה מבחן שעשו לי, שעל פיו קבעו שאני פסיכופתית כשרה מן המניין. אתם מוזמנים לענות בתגובות כדי שנראה את התשובות של כולם, ובעוד כמה ימים אני אוסיף מה אומרת התשובה שלך בעריכה, ותדעו אם אתם פסיכופתים או לא. אבל אל תקראו מה אנשים אחרים ענו לפניכם! זה יהרוס את כל האבחנה P= איש אחד רצח מישהי. הוא בא להלוויה שלה ופגש את אחותה. הוא נדלק על אחותה של הנרצחת וביקש ממנה את הטלפון שלה אבל היא לא נתנה לו אותו. יום לאחר מכן הוא רצח את אמא שלה. והשאלה היא- למה? סיימתי את כל מבחן בית מספר 2 במתמטיקה (אל תשאלו) מחר דרמה ופית"ק שרפתי איזה 400 קלוריות בחד"כ היום ישנתי 11 וחצי שעות בלילה היו לי בכללי 48 תגובות לפוסט הקודם אכלתי היום יפה (אני מבינה. ובטח עוד כמה.) אין צווי מניעה המצב ביני לבין אמא שלי בסדר הצחקתי את אבא שלי הערב, והצחוק שלו הצחיק אותי, אז צחקנו ראיתי את יו לורי בתפקיד אורח ב"חברים" P= והכותרת של הרשימה הזו היא- סיבות להיות מאושרת (= כן, כן, אני יודעת ואני מצטערת, אבל אני משנה את השם של הבלוג בפעם האחרונה אחרונה חביבה! מבטיחה! (עומר בבקשה אל תהרוג אותי) </div>Wed, 07 Nov 2007 00:03:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7856452http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=7856452http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7824432<div align="right" dir="rtl">הייתי עוברת לאנגליה הייתי חותמת על חוזה בתאטרון ל-6 שנים (עד שהייתי עוברת ללוס אנג'לס, כמובן) הייתי מגדלת סוס הייתי מעסיקה מישהו שיעשה בשבילי שיעורי בית. ואת הבגרויות. הייתי מעצבת את הבגדים של עצמי הייתי משנה קצת את ההורים שלי (טוב, מי לא?) הייתי מוציאה רשיון צלילה הייתי יוצאת לשופינג (ברחובות לונדון, כמובן) עם סכום של עשרות אלפי ליש"ט הייתי לומדת פסיכולוגיה הייתי משתתפת בסרט הייתי מורידה לעצמי את הגשר הייתי עושה שיהיה שלום הייתי מריצה את הזמן לראות איך אני אהיה בגיל 30, וחוזרת בזמן בחזרה הייתי מריצה את הזמן כדי להיות בת 21-22 הייתי מדלגת על צבא (לא לדאוג, אני לא באמת אדלג על צבא) הייתי ממציאה עוגיות שוקולד צ'יפס (ועוד כמה דברים..) בלי קלוריות בכלל הייתי עושה שיהיה שיעור דרמה כל יום הייתי עושה את עצמי יצירתית הייתי מצטרפת לחוג בלט הייתי מוצאת אהבה ועד אז... התחלתי ללמוד פיתוח קול, מה שגרר את התגובה המיידית של אמא שלי: "תגידי לי, בשביל מה צריך ללמוד פיתוח קול?" כנראה שהם עוד לא הבינו שאני רצינית בנושא של אמנויות הבמה וכאלה. טוב, נו, כמו שהם התרגלו לעובדה ש</div>Sat, 03 Nov 2007 10:51:00 +0200yael_shvt@walla.co.il (*~יעלי~*)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=507981&blogcode=7824432http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=507981&blog=7824432