יש לי מלא דברים לכתוב עליהם בפוסט הזה, אז אני די אתמצת הכל:
ביום רביעי היה לי אודישן לבית צבי.
בשירה ובטכניקה הלך אחלה.
את המונולוג הם עצרו באמצע מפאת מחסור בזמן אז הם הספיקו לראות רק את החלק השטחי והטיפשי שלו, משמע> לא משהו. 
תזכורת לעצמי לאודישנים: לבחור מונולוגים שהם מצויינים מההתחלה למקרה שיעצרו אותי באמצע.
שרתי את "יש לי עוד כח" ואיך שהגעתי לפזמון, ממש באתי להתחיל אותו, בום! הפסקת חשמל. חושך מצרים. באסה. חיכיתי עד שהבוחנים ימצאו חדר אחר ואז שרתי את הפזמון וזהו.
לפני האודישן, באותו יום, עדי ואני נסענו עם אמא שלי והאחים שלי לבת ים, לבית של בת דודתי החמדמדה-סיגל .
רצינו לעשות חזרות, אך אבוי! הבית מוצף ילדים רעשניים וצווחניים! (האחים שלי והאחות של סיגל) אז סיגל לקחה אותנו לאיזה גן נטוש שלא שאין שם נפש חיה לעשות חזרות. סיגל עשתה את המונולוג שלה, ואז עדי ואז אני. קצת אחרי שהתחלתי את המונולוג ראיתי בזווית העין אישה עוברת עם שקיות לידינו. לא הסתכלתי עליה, לא עצרתי-לא מכירה אותה בכלל, מה אכפת לי? פתאום היא עצרה. חשבתי שאולי היא רצתה משהו מהשקית, לא יודעת מה, אבל היא לא ממשיכה. היא פשוט נעצרה. ואני ממשיכה. כשסיימתי את המונולוג היא מחאה לי כפיים ואמרה בעברית עילגת "יפה, יפה!". אמרתי "תודה" מנומסת ואז היא החלה להחמיא לי ברוסית. עניתי לה ברוסית. זה היה נחמד.
(זה המפריד החדש והפקאצי שלי. נא להתחיל להתרגל. חח)
ביום שישי היה לי אודישן ללהקה.
זה היה ממש נחמד. כדברי עדי- זה המגרש הביתי שלנו
במונולוג הקומי קים, שני ואסף (כן כן, גם אסף. אל תכחיש.) צחקו המון ודבי צחקקה בעדינות כיאה לדבי. הייתי ממש מרוצה מהמונולוג הקומי.
אחרי המונולוג הדרמתי קים אמרה לי שזה לא ממצה את קצה הציפורן של הפונטציאל שלי, אז זה כנראה לא הלך משהו. זה באמת היה מונולוג דפוק. בכל מקרה, הן אמרו לי לעשות אותו שוב והפעם ממש לצעוק ולא לרסן את עצמי בכלל. השתחררתי עוד קצת אבל לא עד הסוף ובמהלך הפעם השנייה של המונולוג דבי וקים לסירוגין הפצירו בי "עוד! עוד! עוד!!". אני חושבת שהגברתי את זה עוד ועוד. בסוף המונולוג הן אמרו לי שאם הייתי עושה את זה פעם שלישית התקרה הייתה עפה. קצת מלחיץ. בסך הכל נראה לי שהן היו מרוצות (זאת הסקתי מהאמירה של קים: "אני מרוצה". אחח אחח.. חדת אבחנה שכמותי...).
הו, וקים אמרה ששנה הבאה, אם אני אשאר, אני אהיה בקבוצת המתקדמים בתע"ב (שעומר, אגב, גילה שהמשמעות של תעב היא "תבוא עליו ברכה". וואו.)
אח"כ נשארנו, הזמנו פיצה (רק שלקחו אותי לפני שהיא הגיעה.. אבל חפיף..), צחקנו, צחקנו ו.. צחקנו. טוב, היה מצחיק.
ביום שבת בערב ראיתי את ה"סימפסונס". היה מצחיק. מה זה מצחיק? קורע. נשפכנו. אחד הסרטים המצחיקים שראיתי בחיים לדעתי.
את האולם הציפו 30 דתיים אוסטרליים שבאו לארץ לשנה וצחקו בקולי קולות. זה היה קצת מלחיץ.
כתבתי שיר חדש. אני עוד לא בטוחה שהוא אפילו גמור ב-100%, אבל חשבתי להעלות אותו בכל זאת.
צלקת
אותה צלקת
היא מזכרת
שהשאיר לי הגורל
אותו הרגע
בי הותיר
סוג של פצע והוא נפער.
כבר שמעתי הבטחות
על זמן שמעביר כאב
אך האמת היא ששום זמן
אף פעם לא מאחה שום לב.
חתך עמוק
שלא מגליד
וחיוך שנעלם
מבפנים
אני צועקת
והראש אינו נרדם.
תמיד חשבתי, האמנתי
שלכל סיפור סוף טוב
אך מסתבר שלפעמים
אותו סוף לא נראה קרוב.
עד כאן להפעם כבר אמרתי שאני מתה על איך שאני דוחסת מלא נושאים בפוסט אחד? כל אחד והכישרון שלו... P=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
