היום בבית יובל הכין פופקורן. הבית התמלא ריח של פופקורן, ואני, כמובן, אכלתי קצת =]
ב4 הלכתי לבייביסיטר. יובל לקח את הקערה עם הפופקורן וליווה אותי לשם. כן, עם הקערה ברחוב.
כשהייתי בבייביסיטר הילדה ביקשה שאני אכין לה פופקורן. סתם ככה, כי התחשק לה.
אח"כ הייתי בעוד בייביסיטר, במשפחה אחרת, ובדיוק כשהייתי בעיצומו של קיפול כביסה אינטנסיבי אחד הילדים שאל את אחיו: "אולי נכין פופקורן?"
בדרך הביתה מהבייביסיטר השני ראיתי שקית פופקורן ריקה מונחת על ספסל.
הגורל.
היום עזרתי בקייטנת בישול ויצירה. היה ממש נחמד. היינו המדריכה (המנהלת של הקייטנה. זה בבית שלה..), 10 בנות קטנות ואנרגטיות ואני. הן ממש חמודות! התחברנו ממש טוב ונהניתי מאוד =]
המפעילה של הקייטנה, שהכרתי בפורום של מודיעין, כתבה בפורום אח"כ כל מיני דברים טובים עליי ושהיא ממליצה עליי בחום (וליה תעיד) :) :) היה כל כך כיף לקרוא את זה! =]
אתמול:
בייביסיטר מ16:00 עד 17:00
בייביסיטר ב17:00 עד 18:30
בייביסיטר מ20:30 עד 23:00
היום:
קייטנה מ8:00 עד 13:00
בייביסיטר מ16:00 עד 17:00
בייביסיטר מ17:00 עד 18:30
ומחכה לי עוד שבוע רווי בייביסיטר.
אני פשוט מותשת. אין מילה אחרת. גם לא ישנתי מספיק בלילה וגם אני מבלה את כל היום שלי בהתרוצצות בבוכמן והסביבה ובבייביסיטר. פשוט מותשת. (איך אני כבר רואה את התגובה של עומר לזה... "תתפטרי!" )
אוף, קצת התחשבות! באמת! את/ה לא מרכז העולם! החלטה אחת מטומטמת והשתנית. בשניה אחת נדחקתי לסוף. בשניה אחת אין יותר שום דבר. הכל נהרס. למה? בגלל החלטה אחת מטומטמת. זו גם לא החלטה רגעית- זו החלטה שנעשית כל יום ביומו. כל השיקול דעת שלך נהרס. את/ה לא עוצר/ת לרגע לשים לב שאני נפגעת. מאוד נפגעת. ועוד לא מרשה לי לחיות כשאת/ה עסוק/ה בהחלטה. רואה את עצמך ולא אף אחד אחר. עסוק/ה רק בעצמך. את/ה מעצבן/ת אותי.
מי שמבין למי אני מתכוונת בבקשה שלא יגיד או ירמוז שום דבר לתגובות. פשוט הייתי חייבת לשחרר את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
