אתמול הייתה לנו שביתה (מ-11, אבל גם זה משהו) והלכנו לים! יאא כמה זמן לא הייתי בים.. אז ארזתי מגבת, ארנק ופלאפון ויצאנו במסע לאילת. אחרי בערך שעה בתחנת אוטובוס הואלנו בטובנו לעלות על קו 100 לתחנה מרכזית. הגענו לתחנה מרכזית (פעם ראשונה בחיים שלי שהייתי שם) והלכנו לתחנת אוטובוס ולקחנו קו 4. באוטובוס הייתה איזו אישה מפחידה ומלחיצה למדיי שחיקתה אותנו מדברות וצוחקות. אני הייתי שני מושבים מאחוריה, ואז-כשחשבתי שאם אני לא אסתכל עליה אני לא אראה אותה והסיוט נגמר- הראש שלה צץ מעל המשענות של הכסאות ובהה בי בעיניים פעורות. זה היה מפחיד.
אחרי איזה 20 דקות הגענו סוף כל סוף לים! ישר הורדנו את הבגדים ונכנסנו למים! ואז קלטנו שזה מקום אסור לרחצה :S אז הלכנו לאיפה שהבנים ישבו ונכנסנו שם למים. היה כיף והיה קר ובסוף חזרנו עם אמא שלי למודיעין (ישר לתע"ב!)
שיר שהמצאנו נטע-לי ואני כשהיינו במים והיה לנו.. קר:
"קר לי. קר לי.
לי כבר לא כל-כך, קצת כבר עבר לי.
אלוהים, עדיין קר לי,
ועכשיו אני קפואה (אהה!)"
אין עלינו, כשרון מולד.
היום ישבנו (עדי ואני) עם גל והכנו מצגת לעיתון בצפר (אל תשאלו), ועדי ואני דיברנו על איזה מישהו, לא זוכרת מי. בקיצור- דיברנו ודיברנו, ובשלב כלשהו גל רצה להשתלב ושאל "מי? מי?" עדי ואני, כמובן, ענינו פה אחד (ולא בתיאום!): "מוניה גלובצ'יק!" ואז צחקנו על זה איזה חצי שעה.. (המבינים יבינו)
ובדרמה היה ממש מצחיק ביום רביעי..
היינו צריכים לדבר בתור מישהו/משהו ואז השאר מבינים מי זה רק לפי מה שהוא מספר.
-"דבי כולאת אותי פה לבד, לא נותנת לי לצאת, כל הזמן מחזיקה אותי כלוא בסטודיו.."
-"דורון!"
אני חושבת שזה יותר מצחיק כששומעים ורואים את זה
ומסתבר שכמה מאיתנו עדיין לא נפרדו מהדמויות שלהם. שני (הבובי), לדוגמא, נסתה נואשות לחקות את חני ויצא לה כל פעם מחדש ציפורה. אסף פשוט לקח את מוניה וקטע מההצגה והתאים לסיטואציה עד שאף אחד לא נשם מרוב צחוק, ועידו התלבש כמו אבנר ועשה לנו צמרמורת קלה.
וציטוטים מצחיקים להפעם (כן, יש עוד):
-"ראי את שני עלמי החן"
-"איזה עלמי חן? מכוערת כמו תחת!"
עדי ואני בדרמה- שייקספיר וחנוך לוין
עדי: "לְמה עדי (ק) התחפשה בפורים?"
אני: לא, לא נראה לי"
אני בפרץ ריכוז ואנרגיה
אנחנו בים.. אני בבגד-ים התכלת
פשוט תמונה יפה
עוד שבוע ויומיים יומולדת :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
