אח הומו- אז מה כל הסיפור?

אתמול סיימתי את ביה"ס בשעות הצהריים  ומכיוון שאתמול היה יום חגיגי ומכובד, ישבנו אחר כבוד אני וההורים שלי במסעדה. כל אחד הזמין את המנות האהובות עליו, וכמו תמיד עלה נושא ההומואים.

אני אסביר קצת- בערך מכל דבר שעליו אנחנו מדברים, אנחנו תמיד מגיעים לנושא ההומואים. תמיד זה הנושא הכי מעניין וחם ואת אף אחד לא מעניינים המיונים שלי לצבא, הפסיכומטרי אותו אני מתכנן לעשות וציוני הבגרויות. העובדה שיש לי שני אחים ממש חכמים תמיד גרמה להוריי קצת פחות להתרגש מהציונים אותם אני הוצאתי. אבל עכשיו? עכשיו זה הרבה יותר נורא.
אז התחלנו לדבר. אמא ראתה מישהו שלדעתה הוא הומו. הפטרתי לה ב"אז מה" כזה וישר היא החלה להתעצבן. עיניכם הרואות-
אמא- " מה זה אז מה, אתה לא יכול להגיד שזה אז מה, זו סטייה. למי שיש את זה זה מחלה"
אור- " אז את לא מבינה מה את מדברת כי זה ממש לא סטייה. ר' (אחי לצורך העניין) לא שלט בזה, את יודעת כמה הוא ניסה להילחם בזה, ולא הצליח"?
אבא- " אנחנו אוכלים, בואו נפסיק לדבר על הנושא הזה כבר"- לזכות אבא אני אגיד שהוא קיבל את זה ממש טוב, כמעט כמוני וכמו אחי הגדול, שייכנס עוד מעט לשיחה.
אני מתעסק כמובן באוכל שלי, שהיה די טעים, אבל לא השתחררתי מהמחשבה שאמא הרגע קראה לבן שלה, לאחי, סוטה. כאב לי, למרות שידעתי שהיא לא מתכוונת לזה. אחר כך הגיעו ההתפרצויות הלא קשורות-
אמא- " אם הייתי יכולה להחליף אותו במשהו אחר, הייתי מסכימה"
אבא (בכעס לא אופייני)- " את באמת אומרת את זה?!"
אמא- "התכוונתי לנטיות". באותו הרגע הלב שלי ירד לי לתחתונים והבנתי שאמא שלי סובלת. שתבינו- אמא שלי בקשר מצויין עם אחי, מדברת איתו בלי הפסקה ואוהבת אותו מאוד, לפעמים אני חושב שאפילו יותר משאר האחים "הנורמליים". אבל בלב שלה היא נקרעת. ואני הוא זה שצריך לשמוע את כל הדברים המטופשים הללו.
כן, עוד יום שבשגרה בממלכת משפחה ה' עבר. עוד שיחות מפגרות ולא מועילות על הומואים. עוד בורות. עוד טמטום. עוד אמא אחת שחושבת שנגמרו לה החיים.

אור.
נ.ב- הסיבה היחידה שאני אנונימי היא שאני לא רוצה שאחי ידע על הבלוג. חג שמח!