מה שאני הולכת לעשות בעצם הוא לכתוב את כל מה שנכתב לפני שנה במחברת שלי. לנסות לגלות מה קרה לי בדרך. ולהתייחס לבן אדם שהייתי. או ניסיתי להיות לפני שנה. כל מה שנכתב מכאן והלאה יהיו המילים שכתבתי לפני שנה .
אני לא יכולה יותר, קשה לי כ"כ, אני רוצה לראות אותו לפני שנפרדים שוב, לעוד שבועיים.. ואני לא יכולה, זה שוב סתירה של העקרונות שלי, חברות לפני הכל, אבל לדעת ששבועיים אני הולכת להיות רחוקה שוב.. אני לא יודעת איך אני אשרוד את זה.
אני רוצה לעשות משהו.. אני רוצה לסדר שנפגש. אבל אני אובדת עצות.. אני כ"כ רוצה לראות אותו. ואני רוצה שהוא ידע את זה. אני רוצה שהוא יבין שאני לא יודעת איך לסדר את המצב.. אני כ"כ מפחדת כרגע ואני אפילו לא יודעת למה..
הוא צריך לעשות מאמץ אבל נדמה לי שהוא לא רצה. הוא יכל לענות לי אתמול. 10 דקות לאחר השיחה שלא נענתה ממנו. אבל אני מניחה שזה היה קל יותר..
מה שהוא לא מבין זה שזה לא קל יותר. לא בשבילי. זה לא קל בכלל לא לראות אותו שבועיים. זה קשה לא לראות אותו יומיים. ועד שחשבתי שהתחלתי להרגיש משהו.. שוב הניתוק הזה בא ושוב יצאתי מבולבלת מתמיד. אני צריכה את הפגישה הזאת.. אני צריכה לצאת לשבועיים האלה מחוזקת ועם קצת סדר בראש.. אני רוצה להצליח. אני אמצא פתרון. אני חייבת לראות אותו היום.
....
במבט אחורה-
..(אחד הדברים שכבר ידעתי היא שהייתה טעות לא לשתף אותו בעובדה שאני רוצה לראות אותו.. לא לחלוק איתו את הרגשות שלי או לפחות להראות לו שיש לי רגשות אליו.. אבל לא הייתי מסוגלת להודות. פחדתי להודות בכך. בפניו. ובפני עצמי...
אני רואה שכבר הבנתי שהוא התחיל להתרחק.. הכל קרה כ"כ מהר.. הקשר הזה היה כמו קשר של שנים דחוס בתקופה כ"כ קצרה..
בנוסף- זאת הפעם הראשונה שאניי שמה לב שבאיזשהו מובן כן הודתי בעובדה שאני מרגישה אליו משהו.. לפחות שאני "מתחילה להרגיש".. מה שלא היה נכון בכלל כי כבר הרגשתי. והרבה זמן.
מה שעצוב לי הוא שכל פעם שנפגשנו לא יכלתי לצאת מפגישה יותר מבולבלת ממה שהייתי. לא ידעתי מה להרגיש. לא ידעתי אם אני יכולה להרגיש. לא ידעתי אם הוא מרגיש. וזה פשוט בלבל והכעיס אותי. חבל שהיה לי כ"כ קשה.. אולי זה היה מתקדם.. אם בכלל היה מגיע לו.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
s-justwriting