http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440כי לכתוב זאת הדרך היחידה שלי לבטא את עצמי...heCopyright 2026 s-justwriting. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/40/34/50/503440/misc/23242540.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=14915046<div align="right" dir="rtl">משהו שכתבתי לפני כמה שנים וקראתי עכשיו..זה העלה לי חיוך אז אני מקווה שאולי גם לאחרים תקווה של ילד... באיזה שהוא שלב אתה מבין שהרצונות שלנו מהתקופה שבה היינו ילדים הם בעצם אותם רצונות שיש לנו היום ובמרכזם זה להיות מאושר. כשאתה ילד, להיות מאושר זאת המטרה היחידה שלך בחיים. גם אם לא במודע. לאדם ה"בוגר" בכי כי לא קיבלת מה שרצית, כעס כי לא נשארת עוד קצת במקום בו רצית להשאר, או עם האדם איתו רצית להשאר - זאת ילדותיות. מה שאנחנו כבוגרים מסרבים להבין שהבסיס הזה- הילדותיות הזאת. היא חלק מהאדם שאנחנו היום. והעובדה שלמדנו להדחיק את זה לא הופכת אותנו לבוגרים יותראלא לאטומים יותר. בדיוק ההפך מהציפור החופשייה שכולנו מקווים להיות. מתיימרים להיות. אולי האושר שלנו מושג בדרכים אחרות היום. אולי השגת המטרות שלנו היא אושר קטן אבל לא מלא. ואולי להשאר עם האדם שאנו אוהבים כמה שניתן-זהו אושר. אושר ממלא אך לא מלא. אולי לבכות כשאדם הזה עוזב אותנו או בזמן שאנו נותרים לבד- זה מה שבעצם עשינו כילדים. רק שאז.. אז האושר שלך היה מסתכם בקבלת הסוכרייה שרצית. בחיבוק מהורה אוהב. בלהשאר עוד קצת</div>Sun, 20 Aug 2017 22:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=14915046http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=14915046http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=13863599<div align="right" dir="rtl">באיזה שהוא שלב אתה מבין שהרצונות שלנו מהתקופה שבה היינו ילדים הם בעצם אותם רצונות שיש לנו היוםובמרכזם זה להיות מאושר.כשאתה ילד, להיות מאושר זאת המטרה היחידה שלך בחיים. גם אם לא במודע.לאדם ה"בוגר" בכי כי לא קיבלת מה שרצית, כעס כי לא נשארת עוד קצת במקום בו רצית להשאר, או עם האדם איתו רצית להשאר - זאת ילדותיות.מה שאנחנו כבוגרים מסרבים להבין שהבסיס הזה- הילדותיות הזאת. היא חלק מהאדם שאנחנו היום. והעובדה שלמדנו להדחיק את זה לא הופכת אותנו לבוגרים יותר אלא לאטומים יותר.בדיוק ההפך מהציפור החופשייה שכולנו מקווים להיות. מתיימרים להיות.אולי האושר שלנו מושג בדרכים אחרות היום.אולי השגת המטרות שלנו היא אושר קטן אבל לא מלא. ואולי להשאר עם האדם שאנו אוהבים כמה שניתן- זהו אושר. אושר ממלא אך לא מלא.אולי לבכות כשאדם הזה עוזב אותנו או בזמן שאנו נותרים לבד- זה מה שבעצם עשינו כילדים.רק שאז.. אז האושר שלך היה מסתכם בקבלת הסוכרייה שרצית. בחיבוק מהורה אוהב. בלהשאר עוד קצת עם החבר בגן השעשועים.וכל מה שנותר לך זה לקנא. לקנא באותו ילד "ילדותי". באותו ילד תמים. שמסתפק בכל אלה שהיום נראים לך כמובנים מאליו. בכל אלה</div>Mon, 29 Jul 2013 15:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=13863599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=13863599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=13802965<div align="right" dir="rtl"> לדעת שלא נידונתי למצב הזה . לדעת שאני יכולה לקבל חיים משל עצמי. בלי קשר לכל מה שסובב אותי. בלי להדבק ברצף הכשלון הזה.לדעת שיש סיכוי . שאני יכולה. שיש טעם. לחזור ולהבין. לדעת שכל מה שהאמנתי בו במהלך חיי . כל מה שנתן לי תקווה. לא היה שקר. לא היה חלום ילדות מגוחך. לדעת שיש לי סיכוי. ומישהו שיגיד לי את כל זה.</div>Mon, 03 Jun 2013 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=13802965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=13802965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=13136065<div align="right" dir="rtl">נמאס לי! נמאס לי שאתה גורם לי לבכות כל הזמן, נמאס לי שאתה גורם לי להרגיש ככה.. להרגיש כאילו לא אכפת לך ממני, כאילו אתה עדין משחק אותה אדיש כדי לא להראות נלהב מידי.. אבל אנחנו כבר לא בתחילת הקשר עכשיו זה השלב שאתה צריך להיות הכי נלהב.. חשבתי שזה יקרב בנינו קצת אבל כנראה שלא. אתה רק ממשיך להכאיב לי ולשכוח ממני. אם אתה כזה פתוח כמו שאתה אומר שאתה אז תדבר כבר! אם משהו מפריע לך..אם לא מתאים לך כבר הקשר הזה.. נראה לי שאתה כבר לא מרגיש כלום. שמעולם לא הרגשת. לא ציפיתי שתסחף לחלוטין.. אני לא יודעת מה להגיד בכלל. אני צריכה שתגיד לי כבר מה קורה. איפה אנחנו עומדים ולמה אנחנו תקועים כ"כ. הכל טוב ויפה שאנחנו מתקדמים במובן אחד. אבל איפה כל השאר.. אני זאת שמעכבת את הקשר הזה? או שאתה? אני גם אדישה אבל בכל זאת.. אני צריכה את התחושה הזאת.. ההבנה או הידיעה הבסיסית שאכפת לך ממני כמו שלי אכפת ממך. שאתה בכלל רוצה ומתכנן לראות אותי. אבל אין לי את זה. רקתגיד את זה פעם אחת זה כל מה שאני צריכה. או שפשוט נסיים עם זה. כי זה מכאיב לי יותר מאשר שזה עושה אותי מאושרת. אני גם לא יודעת בדיוק מה אני מרגישה אבל אני יודע</div>Thu, 22 Mar 2012 17:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=13136065http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=13136065http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12803322<div align="right" dir="rtl">אני רוצה שנפרד. לא כי אני לא רוצה אותך.. אני אפילו מתחילה להודות בעובדה שאני מתאהבת בך. אבל אני רוצה להפרד. כדי לא להתאהב בך. לעצור את הנפילה. אני מפחדת. יש כ"כ הרבה שאתה לא יודע עליי.. ואני מפחדת שאם תדע פשוט ירד לך ממני.. אני מפחדת שתגלה את כל המגרעות שלי.. מבחינה חיצונית בעיקר.. ומבחינה פנימית.. אני יודעת שגם אני חושבת על דברים מסויימים בצורה כזאת. אבל זה לא מה שגורם לי לרצות להפרד. אני רוצה להמשיך את הקשר הזה. אני רוצה להיות שלך.. להרגיש בנוח איתך. לבטוח בך. אבל כרגע אני אפילו לא מרגישה שאתה רוצה לראות אותי.. שחשוב לך להפגש איתי.. אני מרגישה אתה חייב. שאתה עדיין לא סגור. עד עכשיו אני הייתי זאת שלא הייתה סגורה. ועד שהתחלתי להרגיש משהו..שוב כמו בדה ז'ה וו.. אתה זה שמתלבט..השאלה אם תשרוד את זה.. אם אנחנו נשרוד את זה.. אני מפחדת לדעת מה יקרה כשתגלה על המצב שלי.. אני מפחדת שראה את הבית הזה .. אני מתביישת. ואני יודעת שזה המצב ואין מה לעשות.. אבל אני בטוחה שז ילחיץ אותך. למרות שאתה כבר מקבל שאין לי אוטו- זאת בעיה. הנה ברגעים כאלה שאני זאת שאמורה לבוא לבקר אותך.. אתה זה שצריך להגיע אליי.זה</div>Fri, 14 Oct 2011 13:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12803322http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=12803322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12803303<div align="right" dir="rtl">יום שבת פשוט לא הספיק לי. היו לי יותר מידי תוכניות.. ופשוט הרגשתי שכל מה שרצית היה ללכת הביתה.. אז חתכתי ואמרתי ביי. אז למה שלחת לי את הסמס הזה? למה היית צריך לתרץ אח"כ שהרגשת לא טוב? ועוד להגיד בצורה מסויימת שאתה מתגעגע. למה אתה לא יכול לעצור אותי? להחזיק אותי! ולא לתת לי לצאת מהאוטו. רק עוד רגע. להראות לי שאתה לא רוצה שאני אלך. להגיד שאתה רוצה להכנס. רציתי שנדבר.. שנתקדם.. אני כבר לא יודעת מתי זה יקרה. אני רוצה לעבור את השלב הזה כבר.. ובלי קשר.. אני רוצה לראות אותך כבר..... זה אומנם בלבל אותי אבל זה רק גרם לי להבין שאתה לא מכיר אותי.. שאני לא מי שאתה חושב שאני ורוצה שאני אהיה..</div>Fri, 14 Oct 2011 13:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12803303http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=12803303http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12803285<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת איך לאהוב. האמת אני לא מאמינה בזה כ"כ. אבל איך אפשר להתכחש לפרפרים האלה, איך אפשר להתכחש לעובדה שאני כבר קשורה אליו.. שהוא לא יוצא לי מהראש.. שהוא מקסים אותי.. ומרגש אותי.. וגורם לי לבכות כ"כ הרבה. למרות שאני לא מבינה למה אני בוכה כל הזמן ולמה קשה לי כ"כ אם אני מאוהבת.. אבל לפחות זה אומר שאני מרגישה משהו, לא?!? אני כ"כ רוצה שתהיה פה.. שתחבק אותי.. אני אפילו רוצה לבכות בזרועותיך. להחזיק אותך חזק ולא לתת לך ללכת לשם. להיות במקום כזה מסוכן. אני לא יודעת מה אני יעשה אם יקרה לך משהו.. תגיד לי מילים יפות. תגיד שאתה מתגעגע.. ורוצה לראות אותי.. תגיד שהלוואי והיה לנו את כל הזמן שבעולם להשאר מחובקים במיטה ופשוט להנות אחת מהשנייה.. כי זה מה שאני מרגישה..זה מה שאני רוצה להגיד. אני רוצה שלפחות תהיה בקרבתי. אני רוצה לדעת מתי תהיה הפעם הבאה שאראה אותך.. אני רוצה משהו לצפות לו. אני רוצה שתכיר אותי באמת ואני רוצה להכיר אותך.. אני רוצה שתבין שאני דפוקה ועדיין תרצה אותי.. אם רק היית יכול להוכיח לי שיש דבר כזה אהבה.. שאפשר באמת להתמסר לאדם כלשהו- להתמסר אלייך. אני רוצה שתחזק אותי. ולדעת א</div>Fri, 14 Oct 2011 13:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12803285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=12803285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12747333<div align="right" dir="rtl">אני מודה.. הייתי נותנת הכל כדי שתהיה פה לידי, כדי שלא תהיה חייב ללכת אחרי הסופ"ש לכל כך הרבה זמן.הייתי נותנת הכל כדי שאוכל להגיד לך כמה אתה חשוב לי.. כדי שאוכל לספר לך כמה אני חושבת עלייך וכמה הייתי רוצה שתהיה שם בשביל לתת לי חיבוק לפחות בחלק מהפעמים בהם אני צריכה אותך כל כך.הייתי נותנת הכל כדי שתתחיל לדבר. שתפתח בפני. שתספר לי דברים ותדרוש ממני לחלוק את אותם הדברים איתך. אני צריכה שתוביל אותי. אני צריכה להפתח אלייך. אני מרגישה. ומרגישה הרבה. אבל עד שלא נוכל לדבר על הדברים הבסיסים ביותר. עד שלא אוכל להגיד לך כמה אני מתגעגעת. כמה אני לא רוצה שתלך. אני לא אוכל להודות בכל מה שאני מרגישה. בפני עצמי. אני לא אוכל באמת להתמסר לרגש הזה. שבמקום מסויים אני יודעת שהוא נכון. נכון לי איתך. לפחות כרגע. אני לא בדיוק מאמינה באהבה. אני יודעת שיש רגש חזק. אני יודעת שאני מרגישה אותה. אני מקווה שגם אתה.. אבל במקום מסויים אני יודעת שזה לא לנצח. זאת תקופה. תקופה של התחלה והתרגשות וטירוף וחיפוש אחד של השנייה. אני יודעת שזה יכול להגמר. ואני יודעת שאפשר לבנות את הקשר הזה כך שימשך. אני רוצה שהוא ימשך. הוא מרגיש</div>Thu, 15 Sep 2011 17:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12747333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=12747333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12719590<div align="right" dir="rtl">מה שנכתב לפני שנה.. ואלה עדיין אותן תחושות."היה לי כ"כ קשה להפתח. כ"כ קשה לי עדיין, להבין למה בכלל.. אבל אני חזקה.. או לפחות כך אני חושבת... ולהתמודד עם הפחד הזה שאני מתמודדת איתו כבר שנים. לקבל אומץ הוא מה שריגש אותי כר מההתחלה..מה שגרם לי להתגאות. אבל מתי א\האומץ הזה הופך כבר להכחשה..הכחשה שאני מפחדת.. הכחשה שקשה לי.. שאני רוצה לראות אותו..להרגיש שהוא פה בשבילי.. שיש שם מישהו שאיתו אני יכולה להיות מה שכ"כ הייתי רוצה להיות- פתוחה. משוחררת. חופשייה. כל הדברים האלה אגורים בתוכי. כל הדברים האלה הם אני - מי שאני. והם רק מחכים. יחד איתי. למישהו שיפרוץ את החומה הגבוהה שבניתי במשך שנים וישחרר אותם לחופשי. שיתן לי להיות מי שאני גם כלפי חוץ ולהוכיח את עצמי לעולם. להוכיח שאני יותר.. ובעיקר לשכנע את עצמי שאני יותר. "זהו בזאת אני משמידה את הדף האחרון מהמחברת שליוותה אותי בשנה האחרונה. כל הדרך מסביב לאנשים שחדרו לליבי. חלקם לפחות.</div>Wed, 31 Aug 2011 14:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12719590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=12719590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12719568<div align="right" dir="rtl">מה שאני הולכת לעשות בעצם הוא לכתוב את כל מה שנכתב לפני שנה במחברת שלי. לנסות לגלות מה קרה לי בדרך. ולהתייחס לבן אדם שהייתי. או ניסיתי להיות לפני שנה.כל מה שנכתב מכאן והלאה יהיו המילים שכתבתי לפני שנה .אני לא יכולה יותר, קשה לי כ"כ, אני רוצה לראות אותו לפני שנפרדים שוב, לעוד שבועיים.. ואני לא יכולה, זה שוב סתירה של העקרונות שלי, חברות לפני הכל, אבל לדעת ששבועיים אני הולכת להיות רחוקה שוב.. אני לא יודעת איך אני אשרוד את זה. אני רוצה לעשות משהו.. אני רוצה לסדר שנפגש. אבל אני אובדת עצות..אני כ"כ רוצה לראות אותו. ואני רוצה שהוא ידע את זה.אני רוצה שהוא יבין שאני לא יודעת איך לסדר את המצב.. אני כ"כ מפחדת כרגע ואני אפילו לא יודעת למה..הוא צריך לעשות מאמץ אבל נדמה לי שהוא לא רצה.הוא יכל לענות לי אתמול. 10 דקות לאחר השיחה שלא נענתה ממנו. אבל אני מניחה שזה היה קל יותר..מה שהוא לא מבין זה שזה לא קל יותר. לא בשבילי. זה לא קל בכלל לא לראות אותו שבועיים. זה קשה לא לראות אותו יומיים.ועד שחשבתי שהתחלתי להרגיש משהו..שוב הניתוק הזה בא ושוביצאתי מבולבלת מתמיד. אני צריכה את הפגישה הזאת.. אני צריכה לצא</div>Wed, 31 Aug 2011 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (s-justwriting)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=503440&blogcode=12719568http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=503440&blog=12719568