"חמודים אתם ביחד," שמענו קול מאחורינו ושני נערים עם מוטות ברזל עמדו בחיוך זדוני מולנו.
"זאת אשמתי..." בכיתי כשישבנו בחדר ההמתנה בבית החולים.
"איך זה אשמתך?" שאלה אותי אמה בזמן שניחמה אותי.
משכתי באפי, "אני לא יודעת, הרגשתי את הצורך לומר את זה."
"בואי פשוט נודה על זה שרוברט חזר בזמן כדי לעצור את ה..." אמרה בכעס, "פשוט נודה לו וזהו."
"אני לא מבינה," קמתי ממקומי בבת אחת, "איזה מניע יש להם לעשות את זה?!" צעקתי ומהר הבנתי שאני בבית חולים, "להפריד ביני לבין אסף," הנמכתי את קולי.
"כן, באמת למי יש את המניע?" שאלה אמה בציניות.
הסתכלתי עליה בחשד, "אמה, מרקוס לא יעשה דבר כ..." נשמתי נעתקה כשראיתי גבר בחליפה עם שומר ראש לצידו נכנס בצעדים גדולים לחדר ההמתנה כשממש אחריו אישה עם שמלה יקרה מנגבת את דמעותיה.
"וואו..." שמעתי את אמה מאחוריי.
"אה-הא," הצלחתי למלמל.
"אני רוצה לראות את הבן שלי!" דרשה האישה כשראתה את הרופא מול עיניה.
"אלה ההורים של אסף?" לחשתי לאמה והיא משכה בכתפיה כתשובה.
התקדמתי לכיוון אמו שנראתה פחות מפחידה, "סליחה, גברתי?" שאלתי בקול רועד מעט.
"ומי את אם אפשר לדעת?" שאלה כשהסתכלה עלי מבין מסך דמעותיה.
"הייתי עם אסף כש... כשזה קרה," גמגמתי, "אני ג'ולייט, אבל את יכולה לקרוא לי ג'ולי," חייכתי אליה.
היא שמכה באפה פעם נוספת והסתכלה עליי בבלבול, "את חברה של אסף?" פתחה את עיניה בתדהמה.
"בערך..." קימטתי את אפי.
היא משכה אותי אליה לחיבוק מוחץ, "הוא סיפר לי כל כך הרבה עלייך!" היא אמרה בשמחה.
"וואלה..." מלמלתי לעצמי, עדיין בהלם מהחיבוק הפתאומי.
"מה שלום הילד שלי?" שאלה אמו של אסף אחרי שהתנתקה ממני ופנתה לרופא.
"הוא בסדר גמור כבר עוד שעה נשחרר אותו הבייתה," כתב כמה דברים בפנקס רפואי שהיה בידו, "יש לו רק פצעים שטחיים, בלי שום דבר חמור."
"מזל שרוברט הגיע בזמן!" נאנחה אמו של אסף בהקלה.
"אפשר להיכנס לראות אותו?" שאל אבא של אסף במבטא ספרדי.
זכרתי שהוא סיפר לי שאבא שלו ארגנטינאי. רק עכשיו נכנס לי לראש שאסף חצי לטיני.
רגע, אסף חצי לטיני, חייכתי לעצמי. בכל זאת, ידוע שהלטינים סקסים מטבעם.
"כן, בטח," ענה הרופא במהירות ופנה לעיסוקיו.
התקדמתי לכיוון החדר ואז נעצרתי, "תכנסו אתם," חייכתי להוריו ולקחתי צעד אחורה.
"לא היית אמורה להיות בנשף?" לחש אליי רועי.
הסתכלתי עליו, מנסה לחשוב על תירוץ, "יפה אמרת, הייתי," חייכתי אליו.
"היית עם אסף נכון?" שאל בכעס. "היית עם אמה נכון?" החזרתי באותו מטבע.
הוא הסתכל עליי בחשד, "טוב, נוותר לך," מלמל, "אבל אני נשבע לך שאם הוא יעשה לך משהו הוא לא יסיים בבית חולים, אלא בקבר!" איים והלך עם אמה הצידה כשהיא מצחקקת בשקט.
"אז אני מבין שהכרת את ההורים שלי," אמר אסף שאחרי כל כך הרבה שעות מעיקות, ישבנו אצלו בבית.
הבאתי שמיכה מהארון שבחדרו והתיישבתי לידו, "אכן," חייכתי אליו, "אימא שלך ממש חמודה."
"אמא שלי היא באמת משהו מיוחד," חייך אלי חזרה.
הוא כרך את ידו סביב מותני מתחת לשמיכה הדקה והצמיד אותו אליו. יכולתי להרגיש את התחבושת שעל כתפו.
"כואב לך?" לחשתי לו, מסתכלת על גופו החבול.
"קצת..." הודה בשקט עם חיוך קטן על שפתיו.
התרחקתי ממנו טיפה, לא רציתי להכאיב לו, "אבל כשאת לצידי זה נסבל," לחש באוזני והחזיר אותי למקומי לצידו.
"מזל שרועי הביא לך בגדים להחלפה, לא הייתי רוצה שתסתובבי כל היום עם השמלה," חייך אליי, "לא שזה רע, כן?" נבהל.
"אתה טיפש," צחקתי ונישקתי את צווארו. "למה לאבא שלך יש שומר ראש?" שאלתי לבסוף את השאלה שהסתובבה בראשי כל הלילה.
הוא חשב לרגע, "הוא תמיד אומר לי שהוא איש עסקים, ולאיש עסקים צריך להיות שומר ראש אחד לפחות," צחק.
"מה הוא עושה?" הסתקרנתי.
"אני לא בדיוק יודע," קימט את מצחו, "הוא אף פעם לא מדבר על העבודה שלו."
"תראה... זה לא שזה ממש מעניין אותי, אבל למה אתה עובד אם אבא שלך... מיליונר?" הרגשתי את פניי מאדימות לנוכח השאלה. אני עוד בהלם מעצמי שהצלחתי להוציא את השאלה הזאת מפי.
אסף צחק, "אין לך מה להתבייש," ליטף את פניי בעדינות, "את יכולה לשאול מה שאת רוצה," לחש אליי בקול נעים שהעביר צמרמורת בגופי. הסתכלתי על עיניו והרגשתי שאני טובעת. אם מבטים יכלו להרוג...
"אני לא אוהב לקחת כסף מההורים," הסביר לבסוף, "הדיינר הוא המקום היחיד שאבא שלי הרשה לי לעבוד בו, רק שם הוא יוכל להשגיח עליי."
"להשגיח עלייך?" הסתכלתי עליו בחיוך, "אתה לא ילד קטן שהוא צריך לעשות עלייך בייביסיטר."
"הוא אומר שיש אנשים מסוכנים בחוץ ושהא רוצה שאני אהיה קרוב אליו," צחק.
הרמתי את גבותיי, "טוב... מוזר," מלמלתי אליו.
"אנחנו בחדר שלי, בחושך, בשקט," מלמל אלי, "אחד עם השני," הצמיד אותי יותר אליו כשאמר את זה, "ואת רוצה שנדבר על אבא שלי?" שאל באכזבה מזוייפת.
"אתה צודק," חייכתי אליו, "אתה מכיר את החדר שלי כל כך טוב, ואני פעם ראשונה בחדר שלך, אני חושבת שזה דורש סיור," קמתי ממקומי במהירות.
"לא רוצה," משך אותי אליו בחזרה, נפלתי על ברכיו.
שקט שרר לרגע בחדר, "הכאבתי לך?" שאלתי בחשש.
"אני לא מרגיש שום כאב," לחש לי בזמן שהעביר את שפתיו על צווארי, משהו שהעביר לי גלי קור בכל הגוף.
"יש...יש לי עוד שאלה אחת..." מלמלתי בשקט, מנסה למצוא בחזרה את חוט המחשבה שלי בזמן ששפתיו עוד מרפרפות על צווארי.
"אני שומע." הרגשתי את נשימתו על עורי בזמן שדיבר.
"איפה השירותים?" שאלתי לבסוף.
הוא הרים את ראשו והסתכל עליי, "הדלת היחידה שיש פה," צחק.
קמתי ממנו במהירות ופניתי לדלת היחידה שראיתי בחדר. אני יכולה להישבע לכם פה ועכשיו שהגודל של השירותים והמקלחת שיש לו בחדר עולים על גודל המטבח שלי בבית!
"ג'קוזי?" שאלתי את עצמי בחיוך כשראיתי ג'קוזי ענק עומד בדיוק במרכז.
הסתכלתי על עצמי במראה, אדומה כולי. אויש, לא נעים. אם בגלל נשיקה אחת קטנה אני נהיית ככה אדומה, מה יהיה בהמשך?!
שמתי מים קרים על פניי וניגבתי אותן בעדינות.
"ממש חם לי," התלונן אסף כשיצאתי מהשירותים.
"אז תתפשט," התגריתי בו.
הוא סובב את ראשו אליי בחיוך ערמומי, ועוד לפניי שהספקתי להוציא עוד הגה מהפה הוא כבר פשט את חולצתו ביד אחת.
"עכשיו יותר טוב," מלמל לעצמו בחיוך ועצם את עיניו.
"יש לך ג'קוזי במקלחת," אמרתי לו.
"הבאת לי רעיון בשביל להתקרר!" קפץ מהר ממקומו, ומיד התקפל מכאבים.
"אסף!" הלכתי במהירות לצידו, "אתה בסדר." הרגשתי את הדופק עולה לי מהלחץ.
"אני רק צריך לזכור לא למתוח את הגוף יותר מידי," חייך אלי ואני נשמתי בהקלה.
הוא התיישר והתחיל ללכת לכיוון המקלחת. הלכתי אחריו, נעצרת בפתח.
המים התחילו לזרום לתוך הג'קוזי. "מה אתה עושה?" שאלתי לבסוף.
"ממלא את הג'קוזי?" שאל כמובן מאליו.
"למה?"
"כי בא לי שניכנס ביחד לג'קוזי," חייך אליי.
חייכתי אליו חזרה וחיבקתי אותו מאחורה בעדינות, מנסה לא להכאיב לו, "אבל אין לי בגד ים," אמרתי בעצב.
מה שבאמת יתאים לי עכשיו זה לילה רומנטי עם אסף בג'קוזי.
"את לא חייבת להיכנס עם בגד ים," קרץ אליי.
"אני לא-" צלצול הטלפון שלי קטע את דבריי. מיהרתי לתיק שהיה על הספה הקטנה שעד לפני רבע שעה ישבנו בה.
"הלו?" עניתי במהירות. "רועי..." חייכתי לעצמי בעצב.
~~~
"אתה יכול להירגע בבקשה?" שאלה אמה את רועי, מנסה להסב את תשומת ליבו אליה.
הוא הזעיף אליה פנים, "הם עכשיו אצלו, לבד! אני יודע כמה מבודד החדר שלו בשביל שהם יוכלו לעשות.... איכס!"
אמה צחקה, "למה כל כך קשה לך לקבל את זה שהוא רוצה אותה והיא אותו?"
"הוא גדול ממנה בשנתיים! היא לא יכולה להיות עם מישהו שגדול ממנה בשנתיים!" המשיך לכעוס.
אמה קמה מברכיו, "טוב, היה נחמד כל עוד זה נמשך," אמרה לו.
"מה?" שאל מבולבל.
"אתה גם גדול ממני בשנתיים, זוכר?" הזכירה לו.
"אבל אני ואת זה סיפור אחד," מלמל.
היא צחקה שוב וחזרה לשבת על ברכיו, "אני ואתה זה בדיוק אותו סיפור," לחשה אליו.
"את יודעת שאני לא רוצה שתלכי ממני," שם את ידו על קצה צווארה.
"אני יודעת," לחשה אליו בחיוך וקירבה את שפתיה לשלו.
צלצול הטלפון קטע את הרגע הרומנטי.
"דווקא עכשיו?" שאלה בעצב וקמה מברכיו.
עוד מעט סוכות! ווהו!
עוד שבוע בדיוק אני אהיה בדרכי לפולין עם השכבה המדהימה שלי 
למישהו יש ספר טוב להמליץ לי עליו? אבל לא ספר דרמתי מרגש, כי זה לא בשבילי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יערונת.