"הבנאדם מת!" אמרתי לאמה וניגשתי לדלת. "לא!" היא חסמה את דרכי. "אני אטפל בו, את תשבי בשקט," החליטה.
כדי לא לשבת בכלא על רצח החלטתי לתת לה לטפל בזה. והדלת תהיה פתוח, אם אני רוצה תמיד אני יכולה לשלוף איזו סכין ולדקור אותו למוות.
"מה אתה חושב שאתה עושה פה?" שאלה אמה בשנייה שהדלת נפתחה.
"אני צריך לדבר עם ג'ולי," התחנן.
"לא."
"בבקשה?"
"לא."
"מילה אחת?"
"לא."
"הסבר?"
"ממש ממש לא."
"זה...היא..." ניסה לומר.
"שתוק," השתיקה אותו אמה, "היא חברה שלך, ואתה ניצלת את ג'ולי בצורה הכי זוועתית שיש ואם אתה לא תעוף מפה בשנייה הזאת אני אדאג לספר מה שהלך לכמה אנשים ואתה תמצא את עצמך בבית חולים עם שבר בגולגולת," חייכה. גו אמה! לא ראיתי את הצד הזה שבה.
"מה את קשורה בכלל?! אני רוצה לדבר עם ג'ולי לא איתך!" צעק עליה חזרה, "אל תתערבי בכלל."
"טוב," מלמלה בזלזול וטרקה לו את הדלת בפרצוף. "מה?" שאלה כששמה לב שהסתכלתי עליה כאילו היא נפלה מהירח.
"את ממש טוני סופרנו, עם כל האיומים האלה," חייכתי אליה.
"שתקי," הוציאה לי לשון.
~~~
"בוקר אור," מלמלתי בעייפות כשירדתי במדרגות לכיוון ארוחת הבוקר.
"בשעה טובה התעוררת," רטן בי אבי, "אוטוטו בית ספר."
"טוב, אז אני אאחר, לא יקרה כלום!" לקחתי תפוח מהסלסילה על הדלפק.
"בו בו בו בוקר טוב!" זימר רועי כשירד במדרגות בדילוגים.
אבי נאנח, "אני לא מבין! בשעה כזאת קמים?"
"אבא, החיים יפים, לא צריך לכעוס כל הזמן!" טפח רועי על שכמו.
"מה האושר?" עיקמתי את אפי.
"שקט את," רועי הוציא לי לשון.
"טוב, בלי שטויות, צאו לבית ספר," ביקש אבי.
"אתם לא רוצים לאכול משהו?" שאלה לופיטה. רועי ואני עברנו לידה, "לא תודה," נשקנו לה על הלחי ויצאנו.
"מה זה?!" צעקתי כשראיתי מכונית קטנה ואדומה חונה בפתח הבית.
אבי הגיש לי קופסא קטנה ובתוכה מפתח, "מזל טוב על האוטו החדש," חייך.
בחיים לא יצאה ממני צעקת אושר כל כך גדולה ממה שיצא לי עכשיו.
~~~
"מזל טוב אחותי!" חיבקה אותי אמה כששמעה על האוטו החדש. "יוצאים לחגוג?"
"אני עדיין מרותקת," עיקמתי את אפי, "אבל..."
"אבל... מה?" חייכה כששמעה שיש אפשרות ליציאה.
"יש היום מעגל חצות," אמרתי לעצמי, "אבא שלי ישן אחרי שתיים-עשרה אז אין בעיה להתגנב החוצה..." המשכתי למלמל לעצמי.
"וואו... רגע... רוורס..." התבלבלה אמה, "מה זה מעגל חצות?"
"מרוצי מכוניות," הסברתי. "עזבי שאח שלי לא רוצה ש-"
"אח שלך יהיה שם?" קטעה אותי אמה בחיוך.
"ואם כן?" אפילו לשאול את זה חששתי.
"אז אני באה," קפצה, "לא משנה מה יש שם. ובינינו? גם לא מעניין אותי," חייכה.
יופי. סוכנות שידוך אני.
שמחתי כל כך להוציא את המפתח של האוטו החדש שלי בסוף היום ולחזור איתו הביתה.
"היי חמודה," ראיתי מישהי נשענת על האוטו שלי.
"אוי..." מלמלתי לעצמי כשראיתי שזאת... חברה של אסף. ממש טיימינג מושלם.
"אם לא אכפת לך," אמרתי לה, "האוטו הזה הוא רכוש פרטי ואת מוזמנת להעיף את התחת שלך ממנו," חייכתי, "ועכשיו."
"אל תרימי את האף שלך מולי מותק," חייכה חיוך מרושע.
"יש לי שאלה," שילבתי את ידיי, "החמצן של הבלונד המזויף שלך עלה לך למוח?"
"אני בלונדינית טבעי," אמרה בגאווה.
"תשכנעי את עצמך קודם ואז תשקרי לעולם," חייכתי ופתחתי את האוטו.
היא טרקה לי את הדלת חזרה, "את לא מתקרבת לחבר שלי, ברור לך?"
"על מה את מדברת בכלל, מחומצנת?" העפתי אותה בעדינות מהאוטו.
"הגיעו אליי שמועות שבמסיבת בריכה הזאת התקרבת אליו יותר מידי."
רציתי לתת לה אגרוף באף המנותח שלה. מה היא רוצה ממני?
"את יודעת מה אומרים על שמועות? שהן לא נכונות!" נכנסתי לאוטו והתחלתי להתניע. "והוא התקרב אליי, לא אני אליו," אמרתי לה בחיוך לפני שנסעתי. שתאכל את הלב.
~~~
רועי התלבש בזריזות, תוך כדי שהוא מחשב את הגובה מהחלון שלו לחצר האחורית.
"היי." הכנסתי את ראשי בפתח הדלת שלו.
הוא הסתובב אלי לרגע ואז חזר להתעסק בענייניו, "ביי."
"אני באה איתך," הודעתי.
"לא את לא." סגר את התיק ושם אותו על גבו.
"יש לי אוטו, אני יודעת איך להגיע," חייכתי, "בערך..."
"את בין האנשים הכי מעצבנים בעולם, ואת לא באה," החליט, "ופה זה נגמר."
רועי פתח את החלון והוציא את רגליו. "חבל, גם אמה רצתה לבוא," חייכתי לעצמי. אני רעה.
"אה... באמת?" אמר בתמימות. "במחשבה שניה," חייכתי לעצמי כשאמר את זה, "אני חושב שאין בעיה שתבואו." חייך.
"ואני חושבת שלך אין בעיה שאמה תבוא," חייכתי חזרה ויצאתי מהחדר לפני שהוא יתחרט.
לקחתי את המפתחות של האוטו החדש שלי, הכנסתי לתיק שהכנתי מראש ויצאתי דרך הדלת האחורית. אני לא ג'יימס בונד כמו רועי. וגם אני יותר חכמה ממנו.
"איך הגעת?!" לחש רועי כשראה אותי יושבת בתוך האוטו שלי.
"דרך הדלת?"
"וואלה..." גירד בראשו ונכנס מהר לאוטו.
אמה נכנסה לאוטו בזריזות והתחלנו לנסוע אחרי רועי לכיוון המדבר.
כשהיא שמעה שרועי נמצא באוטו לפנינו היא רצתה לרצוח אותי. חבל באמת שלא הבאתי לה לנסוע איתו, אולי ככה היה לי קצת שקט.
"וואו..." אלה היו המילים הראשונות שהוציאה מפיה, "מגניב!"
"היי אמה," קפץ רועי לפנינו. "היי רועי," ניסיתי להסב את תשומת ליבו אלי.
"אה כן, היי ג'ול," מלמל בחוסר סבלנות. "אז מה אמה? מסוגלת להיכנס איתי לאוטו?"
"אתה לא יודע לכמה אני מסוגלת," קרצה אליו והלכה. כל השיחה הזאת, התקיימה מול העיניים שלי.
אין טיפה של כבוד לאנשים? צניעות? משהו?
"אני יכול לדבר איתך עכשיו?" אסף צץ לידי.
"לא." סובבתי את גבי אליו והלכתי.
הרגשתי אותו מאחורי, ממשיך ללכת. הסתובבתי אליו ולרגע נתקלתי בו. הלכתי צעד אחורה, רחוק ממנו. "אתה נישקת אותי, ויש לך חברה!" הוצאתי עליו את כל הזעם שלי, "הנשיקה הזאת הייתה טעות איומה כי לך יש חברה ולי יש מישהו בישראל, שבעזרת השם מתי שאני אחזור לשם, וזה יהיה בקרוב, אנחנו נהיה ביחד."
"יש לך מישהו בי-"
"אני לעומתך לא בוגדת!" עצרתי אותו והלכתי.
כל כך עצבן אותי שהוא מסוגל להראות את הפנים שלו מולי אחרי כל מה שעשה לי.
צלצול הטלפון שלי קטע את המחשבות שלי. ראיתי שזה רן, חבר שלי מישראל. סופסוף לדבר עם מישהו שאני אוהבת. או לפחות ככה אני מנסה לשכנע את עצמי.
נכנסתי לאוטו ונעלתי את כל הדלתות.
"היי מאמי," עניתי לטלפון בחיוך.
"היי..." מלמל. הרגשתי שהוא לא איתי, משהו בקול שלו היה מוזר. הוא היה אדיש מידי בטלפון יחסית לשיחה שלא ניהלנו כמה ימים ארוכים ומייגעים.
"קרה משהו?" שאלתי בחשש.
"אני..." התנשף בכבדות, "יש משהו שאני צריך לספר לך."
שתקתי. "יש...מישהי... אחרת..." המשיך בזהירות.
הרגשתי את הדם עולה לי לראש, "אתה זורק אותי בטלפון?!" הבנתי לאן הכיוון של השיחה הולך.
"זה לא את, זה אני..." מלמל בניסיון עלוב לפיוס.
"לך תעבוד על מישהי אחרת!" צעקתי לטלפון וניתקתי בעצבים.
"אההההההה" דפקתי עם ידי על ההגה. בחיים לא הרגשתי כל כך עצבנית.
פתחתי את החלון כשראיתי את אלכס, מארגן המרוצים, דופק לי על החלון.
"את עולה עוד דקה, תתכונני," הודיע והלך.
התנעתי את האוטו ונסעתי לאט לכיוון קו ההתחלה.
"3...2...1...צא!"
לחצתי חזק על דוושת הגז, מוציאה את כל העצבים שלי עליה.
לחצתי יותר ויותר חזק עד שהרגשתי את הדוושה נוגעת ברצפת האוטו.
עברתי ממזמן את קו הסיום, ניצחתי, אבל לא יכולתי להוריד את הרגל. פשוט לא יכולתי. הצעקות שנשמעו מאחורי נשמעו מעורפלות ומתרחקות יותר ויותר. הידקתי את ידי סביב ההגה והדמעות לא איחרו לבוא.
אני רוצה לחזור.
עזבתי את דוושת הגז ולחצתי בבת אחת ובחוזקה על הברקס. הכל נהיה מעורפל בן רגע. הרגשתי את עצמי נמחצת כמעט למוות. כרית האוויר חנקה אותי והרגשתי נוזל חמים נוזל לי על המצח.
הצעקות שלפני רגע היו כל כך רחוקות ממני עכשיו התקרבו לכיווני. פתחתי את עיניי וראיתי שהאוטו כולו נמעך על עץ. לקח לי רגע לקלוט שדם זורם לי מהמצח אל הלחי.
העיניים התחילו לכאוב לי ומצאתי את עצמי נלחמת על להשאיר אותן פתוחות.
התעייפתי, לא יכולתי יותר להילחם, זה היה כואב מידי. עיניי התחילו להיות כבדות אז החלטתי לתת להן לנוח.
הכל נהיה שחור מסביבי ברגע.
קוקה קולה וילג' מחזור שלישי היה אחד הטובים 
עריכה:
שכחתי לספר לכם על בלוג סיפורים מדהים של חברה שלי.
חלום- המקום הבטוח בעולם.
תהנו 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יערונת.