וואו. הבלוג שלי.
מיליון שנה לא נכנסתי אליו, לא ראיתי תגובות, לא הסתכלתי עליו, בקושי חשבתי עליו...
הכל התחיל באוקטובר 09, העדכון האחרון שלי, שנאבדה לי ההשראה מהסיפור כי אותו אסף שגם היה בחיי- כבר לא.
יש לי קטע לשלב את השמות של אנשים בחיי בסיפורים שלי (להלן: עומרי ואסף), רק אריאל (''שלכת'') לא חלק מחיי...
זה עבר לאמצע י'ב שזה טירוף של בגרויות, סופשנה, חולצות לסיום, נשף וכו' וכו' וכו'
זה נמשך ביולי, נסיעה לאיה נאפה עם חברות מדהימות לשמונה ימים
המשיך בעבודה איטנסיבית להרוויח כמה שיותר כסף.
בגלל שאני ילידת ינואר, גם הגיוס בא מוקדם. 16.8.10 - רכוש צה''ל!
התגייסתי בתור תומכת לחימה, מה שאומר שהטירונות ממש לא קלה, הקורס בטח שלא, והיציאות?
טוב בואו נאמר שתמכות לחימה לא בדיוק עושות יומיות, לא עושות חמשושים, ובטח שלא יוצאת כל שבוע.
אז אני פעם בשבועיים בבית, לפעמים סוגרת 21 ועכשיו, ממש לפני שבועיים סיימתי את הקורס והתחלתי את הסדיר.
יציאות של 11 בבסיס, 3 בבית למי שמבינה...
אז קשה. קשה לחשוב על הבלוג כשיש ככ הרבה דברים על הראש, ככ הרבה מה לעשות ולעבור ולהשקיע בו...
אבל כן נזכרתי בבלוג לפעמים, כמה שהייתי רוצה לחזור לכתוב ויש לי ככ הרבה רעיונות מגניבים ששזורים מהחיים שלי.
אפילו מדי פעם הייתי נכנסת לניהול בלוג רק כדי לראות אם נשארתן מנויות... ואשכרה נשארתן, ואפילו זה גדל!
וראיתי את כ-ל התגובות שלכן שמבקשות שאני אחזור לכתוב ואני מתה לעשות את זה! רק אם היה לי זמן...
אני לא יכולה להבטיח סיפור כשאני נמצאת בבית פעם בשבועיים, גם זה רק לחמשוש בלי זמן לכתוב.
ולא שכחתי את הבלוג הזה, ואני גם לא אשכח כשאני אהיה זקנה בלויה עם 100 נכדים והמכוניות כבר יהיו מעופפות!
גם לסיפור 'מעבר למילים' אני לא יכולה למצוא סוף. פתאום זה נראה לי סיפור ילדותי איכשהו, כי עם כל הכבוד בשנה מתבגרים
והצבא, כמו שכולם בטח אומרים לכן, אשכרה מבגר אותך וגורם לך להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת.
מידי פעם בסופשים, אני מתחילה לכתוב סיפורים קצרים בוורד ואז מתחרטת ומוחקת אותם כי יש לי רעיון לסיפור יותר טוב...
התגעגעתי רצח. לכתיבה, לבלוג, לתגובות, לסיפורים
(שאפילו קראתי שוב את 'אחת כמו שלהם' והתרגשתי כמו ילדה בכיתה א'... עזבו שידעתי מה הולך לקרות בכל חלק בסיפור כן?)
אבל הכי הכי, התגעגעתי לכן, הקוראות שהיו מגיבות לי על כל פרק שפרסמתי ומחכות לפרק הבא בציפייה והתרגשות
ושתדעו לכן, עברתי עכשיו על התגובות ואני זוכרת כל אחת ואחת מכן! כי יש כאלה שפשוט הגיבו לי על כל פרק, ואני מודה לכן על זה.
השאלה שלי היא כזו: רוצות סיפור חדש? אבל בלי התחייבות לזמני פרסומי הפרקים! בכל זאת, צה''ל מחכה לי...
מה שכן, הפעם אני מתחייבת לסיים אותו (:
אוהבת עד עמקי נשמתי! תגיבו את דעתכן, וספרו קצת מה קורה איתכן! בכל זאת, שנה עברה... ♥
*ד'א... מה קרה לישרא?! הכל השתנה פה בעריכה אני מרגישה ממש טירונית בישרא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יערונת.