טוב, אז הייתי ברוק"צ, אבל ממש לא באתי לחפור על כמה היה כיף וזה, חוויה וזה, אבל זה הכל.
מה שכן...
מכיוון שזה בלוג שיישאר לי לטווח ארוך (בואו לא נגיד לנצח) אני חושבת שמידי פעם יהיה נחמד לדפדף בארכיון ולצחוק על דברים שקרו לי.
אבל לא יודעת, זה כבר לא ממש מצחיק...
זה... את האמת, כבר גרם לי לבכות לא מעט.
אבל עכשיו שאני מסתכלת על זה, אני מצליחה לחייך. חוויה חד פעמית, חוויה שלא תקרה לי שוב, אבל כל כך הרבה חרטות, חוסר בושה, יותר מידי ביטחון עצמי, וכמובן, חוסר שפיות זמני שגרם ליותר מידי צרות. בחיים לא הצלחתי להעביר את כל הסיפור אצלי בראש, ככה בשלמות...
יותר מידי אלכוהול... יותר מידי סקס =/ יותר מידי הורמונים, יותר מידי אדרנלין, פשוט יותר מידי מהכל...
וזה מצטבר, ומצטבר..
ויכול להיות שכל אחד יחשוב שזו עוד טעות של בני נוער מפגרים, אבל זה כבר הגיע לרמות אחרות, לרמות של קשרים לא בריאים שגיליתי שיש לי, דברים שיכולים להרוס קשר בקלות.
לדעתי רצוי לציין, שהפוסט בשבילי, לא בש לספר למישהו, לא בשביל לבכות למישהו, בשביל להזכיר לעצמי שאני עושה שטויות, שאני משלמת על זה אחר כך בייסורי מצפון, שמה שמפליא אותי, שנעלמים כל כך מהר.
כאילו אני לא אנושית... כאילו אני לא מתחרטת, אחרי שבועיים כל הדברים האלו נראים לי כל כך קטנים, שבכיף אני חוזרת על זה שוב.
לא יודעת...
[בעע, כל המעורבים בסיפור, למעט אבישי, הם בעצם החברים הכי טובים שלי 8 - 9 שנים כבר, זה כל כך לא פשוט =/]
הכל התחיל באחד מימי השבוע, מהימים שמשעמם ופשוט מדברים כל היום במסן עם חברים.
אני לא זוכרת איך עלה הנושא... אבל עמית החליט שבאלו שנלך לישון אצל אסף, אבל לא סתם לישון אצלו כמו שאנחנו תמיד עושים, אלא לכייף הפעם.
מה זאת אומרת לכייף? אלכוהול.
בהתחלה אסף קצת התנגד, אמר שהוא לא ממש ישתה, אולי קצת, ככה בקטנה, אבל אחרי זה הוא נשבר כמו גדול.
אני ישר הסכמתי, זה נראה לי מאתגר וקרץ לי בעין אחת, יהיה נחמד להיות קצת בהיי עם טיפל'ה אלכוהול.
וכן, ככה הגיעה השעה, בה הם התקשרו אלי ואמרו לי שהם קנו שישיית בירות בהצלחה בלי להסתבך (אמרו שהם קונים בשביל אבא של אסף).
הגעתי בסביבות 5 אחר הצהריים.
מצאנו את עצמנו יושבים על הספה ומסתכלים אחד על השני, אין לנו שמץ מה לעשות.
הצלחנו להעביר קצת את הזמן.
הגיעה השעה שמונה בערך.
החלטנו להזמין פיצה. כמה דקות לפני היה טלפון, זה היה חבר של אסף, אבישי.
הוא החליט שהוא בא.
ככה עבר הזמן... אבישי הגיע, הפיצה הגיעה.
על השולחן הונח המגש...
חטא מספר 1 - הזמנו פיצה עם פפרוני, ואני עוד שומרת ._.
על יד הפיצות, היו פחיות הבירה, אקסלים ורדבולים.
החלטנו שאנחנו עושים תחרות, והוצאנו כוסיות לשוטים.
התחלנו למזוג אחד לשני, ולעשות תחרויות שתייה.
התחלנו עם הבירות...
בשלב מסוים הרגשתי שבאלי להקיא, אבל זה עבר והמשכתי עם התחרויות, כמובן שהפסדתי כמעט בכולן OO לאחר מכן, עברנו קצת לאקסלים והרדבולים, ככה לאנרגיה.
לאחר חיפוש קצר בסלון, מצאנו ארון מלא משקאות אלכוהוליים, כנראה של אבא של אסף.
היו שם מגוון ליקרים, וויסקי, וודקות ויין.
אני ועמית התלהבנו והתחלנו לטעום מהליקרים, שלוק שלוק.
יצא שסיימנו רבע בקבוק, שעברנו לוויסקי.
את הוויסקי שתינו כאתגר.
אם הראשון מעז, גם השני שותה.
עמית שתה ראשון, אני שתיתי אחריו.
חיסלנו די הרבה וויסקי, עד שאסף בא והתערב קצת, ודי לקח מאיתנו את הבקבוק.
לאחר מכן, מצאתי שלושת רבעי בקבוק יין במקרר.
החלטתי שהמטרה שלי היא לגמור אותו (אין לי מושג מה חשבתי אז...). שתיתי ממנו המון, וכנראה שגם דחפתי לעמית בדרך.
אחרי שהכרחתי אותו הוא שתה.
אחרי היין, חזרנו קצת לליקרים.
חטא מספר 2 - בקיצור, שתינו המון.
לא הרגשנו שום שינוי, והתיישבנו על הספה, מצחקקים לנו ככה סתם.
כעבור 20 דקות התחלתי להרגיש שינוי מוזר... נהיו לי צמרמורות בגוף, אני לא שמה לב למה שאני אומרת, אני צוחקת מכל דבר קטן, ואני בטח ובטח לא יכולה לשלוט בזה.
הבנים מצידם, התחילו להשתולל.
תוך כדי שאני מצלמת עם הפלאפון בוידאו (אני לא מאמינה שיש לערב הזה 5 תיעודים בצורת וידאו =/) הם התחילו להוריד חולצות ולהתאבק אחד עם השני.
אסף לא ממש שתה, אבל התנהג כאילו הוא שתה יותר מאיתנו.
ידענו שהוא שפוי ביותר, וסתם מתנהג ככה.
אבל בכל זאת, הוא לקח את החולצות של אבישי ועמית והתחיל להרביץ להם.
הם צחקו ועלו עליו, וככה החלה אליפות השיכורים המתאבקים.
לאחר שאסף האידיוט הפיל עם אחת החולצות את קערת הפופוקורן והתחיל לעשות שואב, כולו רמבו, בלי חולצה ומזיע, ישבתי לדבר עם עמית.
את הקטע הזה אני בקושי זוכרת... הקטע הוא שזה מתועד בוידאו, מה שהזכיר לי.
התחלנו לתאר את ההרגשה שלנו, התחלתי לצחוק ולא הייתי מפוקסת בכלל.
ואז... התחילו הדיבורים המלוכלכים. חטא מספר 3 - עמית אמר משהו, וצחק לרגע, ואני הצעתי את עצמי למשימה (מן הסתם, המשהו הזה לא היה בדיוק פעולה רגילה =.= אמרתי שהיה יותר מידי סקס).
למזלי, צחקנו ולא לקחנו את זה ברצינות.
ההשפעות החלו לעבוד על עמית, והחמירו אצלי.
אבישי מצידו החל לפחד קצת ותפס לעצמו מקום בפינה.
אני ועמית דיברנו שוב ופתאום הוא אמר:"אני לא אוהב אותך את יודעת?" והשבתי גם אני באותו משפט.
"אנחנו אוהבים אחד את השני בתור חברים הכי טובים" אמרנו וצחקנו, התחבקנו והלכנו לכל אורך הסלון, צוחקים.
מסקנה - כנראה שהיה חשוב לנו לוודא את זה, אני בשלב הזה הייתי די מחוקה, אבל נראה לי שלעמית הייתה הרגשה שיקרה משהו שנתחרט עליו, אז כדאי לפסול את שאלת האהבה כבר עכשיו. בשלב מסוים התחלנו לשיר, לצעוק בקולי קולות ולשיר.
היו לי יציאות כמו :"אבי ביטר שלי!" או :"יהודה סעדוווו" וכל מיני דברים לא ברורים =/ את אחד הקטעים הבאים אני לא זוכרת ממש, אבל זה אכן קרה.
חטא מספר 4 - התנשקתי עם עמית הפעולה חזרה על עצמה עוד פעמיים לאחר מכן, אבל לא נפרט על זה יותר מידי.
ועכשיו... אנחנו נכנסים לחלקים היותר אינטימיים =/ החלקים שאני חושבת שהכי קשה לי לספר...
בכל זאת, איבדתי איפה שהוא את הכבוד שלי כבר לפני הלילה ההוא, אבל מהלילה הזה, הייתה לי את החרטה הכי גדולה.
בשלב מסוים, ירדנו למרתף, לחדר של אסף.
אסף ואבישי התיישבו על יד המחשב והתחילו לשחק באיזשהוא משחק.
אסף נראה אדיש לגמרי ונראה שהוא די שכח מאיתנו.
אני ועמית בינתיים דיברנו במיטה מאחוריהם, צחקנו והתנשקנו שוב >.> שוב, אסף לא רק שלא שם לב, לדעתי אפילו התעלם.
ועד היום אני מרגישה כאילו, אם הוא היה שם קצת לב, הוא היה יכול למנוע את מה שהיה בהמשך.
לאחר כמה זמן - חטא מספר 5 - הברחנו את אבישי הוא לא בדיוק אמר שהוא הולך, הוא פשוט טרק את הדלת בלי להודיע. קצת לפני שהוא הלך, נזכרתי...
עמית שאל אותי אם אני רוצה לעשות לו משהו >.> (קשה לי להגיד, פשוט תחשבו עם ראש כחול לרגע) משום מה הסכמתי, אפילו ברצון?
ועלינו למעלה. חטא מספר 6 - אני לא מאמינה שהסכמתי
אני די הייתי קרובה אליו בסנטימטר, על הברכיים שאבישי הלך, והציל עוד רגע מביך. לאחר מכן, עמית פשוט הציע את הקטע של :"איי שואו יו שואו". ושוב...
חטא מספר 6 - אני לא מאמינה שהסכמתי והוא הראה, והוא לקח לי את היד וגם שם אותה שם >.> ואני, עומדת שם כמו מפגרת, כולי סמוקה.
אחרי חצי דקה, הוא הושיט יד כזאת ישירה ובדק מה שכל בן צריך לבדוק אי פעם בחיים שלו.
אז בסדר, עזרתי לו, הוא בחיים לא היה טוב עם חולצות, בטח שלא לקפל אותן.
מישש כאן, מישש שם, יופי. חטא מספר 7 - למה לעזאזל נתתי לו לגעת בי [הוא ראה עוד משהו לאחר מכן =.= אבל נשאיר את זה וניקח את זה איתי לקבר] לאחר מכן, אסף ועמית ירדו למטה, ואני אחריהם, מקרטעת במדרגות.
כנראה שהיה להם יצר חרמני כלשהוא >.> כי הם החליטו שהם "עושים ביד".
=.=
אני לא מאמינה שהרגע כתבתי את זה =.=
בכל מקרה...
הם שכבו על המיטות (מיטה נפתחת שהם הפרידו עם רווח קטן, בכל זאת, שלא להרגיש הומואים חס וחלילה -.-) ואני התיישבתי ליד המסך, כולי מצחקקת, ומסכן הכיסא של המחשב, טוב שלא הרסתי אותו =.=
הם שמו איזה סרט כחול צרפתי, שצחקתי כל כך הרבה בגללו, אפילו נחנקתי לדעתי OO מה XD זה היה מצחיק XDDD חובה לראות ת'הבעות שלהן OO בשלב מסוים, עמית כנראה שהוריד את הקונדום (אל תשאלו =.= בנים). אני הייתי עם הגב אליהם, והם היו מכוסים בשמיכות.
לאחר כמה זמן, עמית התחיל לקרוא לי.
הוא קרא לי כמה פעמים לבוא אליו, בסגנון שכל השכנים שבבתים ליד ישמעו.
בהתחלה כנראה שלא לקחתי אותו ממש ברצינות =/ אבל בסופו של דבר, קמתי והלכתי אליו. חטא מספר 8 - אני לא מאמינה שבאתי אליו לא יודעת, זה די ברור מה קרה אחר כך? אולי בעצם לא.
כבר עשיתי את זה בעבר, לא היה לי אכפת ברגע הזה.
חשבתי שככה זה ייגמר.
כנראה שלא ממש.
בשלב מסוים הוא החליט שהוא מוריד את השמיכה.
Happy Me >.> מה שעוד יותר דפוק, שחצי שניה אחרי, גם אסף הוריד.
טוב, מילא, את שלו כבר ראיתי, אבל למה לעזאזל הוא היה חייב להוריד =.= זה הוסיף עוד 5% לרשימת החטאים שלי =.= משום מה, הכנסתי את עצמי לסרט שאני מעודדת או משהו.
כרעתי ברכיים על הרצפה והראש שלי היה בערך בגובה המיטה, בגובה של הקטנטן =.= היה לידי איזה משהו שדומה לפומפון של מעודדות, והתחלתי לעודד את שניהם, עכשיו אני בכלל שונאת עידודי כדורגל =.= כנראה, שעבר עליי משהו, כי באותו רגע עשיתי את החטא הכי גדול ברשימה הזו - חטא מספר 9 - כנראה שלפה יש יותר שימושים מלאכול ולדבר למזלי הגדול, זה היה לשניה, טוב שלא חשבתי להמשיך ~_~ לאחר כמה דקות, עמית, שלא ממש הלך לו, החליט שהוא מוותר, ועלה למעלה, לשתות, ערום OO [טוב XD זה הדבר היחיד שאני מרשה לעצמי לצחוק עליו XDDDDDDDD]. כשהוא הלך, כאילו אוטומטית, עברתי לאסף.
הוא היה טיפה יותר מרוכז, אבל היה כל כך אדיש להתערבות שלי, זה עדיין מרתיח אותי.
בשלב מסוים הצעתי לו את אותו טיפול שעמית קיבל (שאגב, לטענת אסף, הוא לא ראה! טוב טוב) חטא מספר 10 - למה להיות יותר שרלילה ולעבור גם אליו?! הוא חייך קצת, ואמר בהתחלה כזה:"לא לא... עדיף שלא..." במלמולים כאלו שאף אחד לא יכל לשמוע, ובטח שלא אני. לאחר מכן, החלטתי כנראה לשגע אותו, וביקשתי ממנו את מילת הקסם.
העובדה שהוא ניסה לגלות אותה, עוד יותר מרתיחה אותי כרגע, והעובדה שהוא מכחיש את זה היום, בכלל.
כמובן שגיליתי לו את המילה, שאגב הייתה "מקח". למה "מקח"? למי שיצא לראות שידורי המהפכה אי פעם, ואת השיר של קוקו :"פקח אני פורק סחורה, תיכף אשוב, תהיה איתי גבר אחי גמאני מזרחי". ראינו כמה תוכניות לפני ששתינו, וששתינו, אני החלטתי שזה "מקח" ולא "פקח".
חפרתי עם זה כל הערב =.= בכל מקרה, גם הפעם הציל אותנו הרגע הקסום, של כניסת עמית לחדר.
מה שהיה אחרי זה? פשוט היסטוריה.
אנחנו, יושבים בסלון, התחלתי לחטוף כאב ראש רציני, הייתי כל כך צמאה, יכולתי לשתות את כל הכינרת.
השפעות אלכוהול טיפוסיות.
ועמית, כל חצי דקה:"אני לא מאמין שעשית לי... *****" נוותר =.= וכן, גמאני לא מאמינה. זה נגמר בכך, שהיה כל כך מביך בבוקר, הדמעות של הלילה הספיקו להתייבש על הכרית.
היה מביך, היה מביש, לא יכולנו להסתכל אחד לשני בעיניים, פעולה בלתי נסבלת.
לאחר מכן, החלטנו שאנחנו עוברים את זה, שהחברות שלנו תעבור את זה, כמו גדולה... הייתה תקופה שממש לא האמנתי בזה... אבל אני כל כך רוצה... מה שכן, אני כל כך מודעת לזה, שדברים כאלו יקרו שוב, הם פשוט קורים לי כל הזמן... מסקנות לאחר שיחה עמוקה עם עמית -
לפחות... מה שאני יודעת שהוא פחד להגיד... הוא יודע בדיוק כמוני, שהכל היה מרצון. היה כל כך קל להאשים את האלכוהול. אבל אני והוא... זה משהו כנראה שהיה צריך לקרות, מה שלא הורג אותך, רק מחשל אותך. אני כל כך יודעת שאף אחד לא קרא את זה עד הסוף, פשוט אל תגיבו אם לא קראתם, ואם קראתם, תהיו עדינים, אמרתי שזה פוסט בשביל שאני אזכור, אסור לי לשכוח דבר כזה, ללקחים עתידיים... זה הכל... פוסט חפירה, שאני מקווה שיעזור לי בעתיד, אולי יהיה נחמד להפיק מזה לקחים להבא... אחח... חיים רק פעם אחת... דיאט קולה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
