רצית שאני יעדכן,אז אני מעדכנת בישבילך.
נכון כרגע זה לא משנה כי את רחוקה ממני כל כך,הלב שלי פשוט נקרע כשאני חושבת עליך.
את החברה הכי טובה,את זאתי שיודעת עלי הכל,האחת שהרגשתי איתה הכי נוח.
ונכון כל מה שקרה בנינו הרחיק אותנו,אבל אנחנו חצאים של אותו שלם.
אני מטומטמת,שלא ראיתי,לא הבחנתי,במצוקה שלך...היית זקוקה לי ועכשיו מאוחר מדי,
לא להשתנות,לא לשנות אלא פשוט כדי לעזור לך.
כל מה שאני רוצה זה לחבק אותך.
אני הייתי זאתי שידעתי ממזמן,ולא התייחסתי.איך סיפרת לי שאת חותכת את עצמך והתעלמתי
לא רציתי להאמין שזה משהו רציני.אמרת לי שתלכי לפסיכולוג והאמנתי אמונה עיוורת.
הייתי צריכה להיות ראליסטית.
מצטערת שהשיחה האחרונה שלנו הסתכמה בי ובחיים הרדודים שלי..כשהקול שלך היה חנוק.
מצטערת.
סליחה שלא התעקשתי יותר שתבואי לבית ספר,סליחה שלא התעקשתי יותר שתדאגי לעצמך.
אבל את חשובה לי יותר ממה שתביני!...4 שנים לא הולכות לפח.
אני אוהבת אותך,את כל כך מדהימה את פשוט לא מבינה את זה.
ועכשיו אני נאלצת לכתוב לך מכתב עלוב,כי אני לא יכולה לראות אותך,לא יכולה לדאוג לך
זה מחוץ לידיים שלי.ואת היום הולדת את הולכת לחגוג עם המחלקה והמשפחה שלך.
בלעדינו,החבורה שלך,זאתי שבלעדיך פשוט לא מצחיקה ולא כיפית.
את הפצצת אנרגיה שלנו,זאתי שמסדרת עם כולם.
חבל שאת לא רואה את מה שאנחנו רואים,את כל הטוב והנפלא שאת מתעקשת שלא קיים.
אני מקווה שאת התקופה הזאת [בלי המגע שלנו,של אלא שאוהבים אותך יותר מהכל] את תעברי באומץ,ושנוכל
לראות אותך כמה שיותר מהר.
miss you
love you
& adore you
your best friend.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
