מרתק אותי,איך סרטים משפיעים עלי חזק....ולא סרטים שוברי קופות
אלא יותר אלא שלא שמעו עליהם ולא מכירים,זה נכנס לי ללב.
הסרט הזה פשוט אחד המדהימים שראיתי,ולא...זה לא ההתלהבות אחרי פעם ראשונה
של צפיה,זה התרגשות אחרי ארבע בפעמים של ראיה את הסרט באופן מלא [שעתיים].
אם הייתי יכולה לעצור את הזמן ולשקוע בערמת ספרים ובפנטזיות שהם מביאות לי.
אני רוצה לקנות את כל הספרים של הסופרת שכתבה את הספר עליו הסרט הופק....
אויי כל כך קשה לי בזמן האחרון,ואני מוצאת מפלט בספרים או בטלויזיה...מדמיינת
את העתיד שלי דרך החוויות שלהם.אני מרגישה כל כך עמוסה,שבגלל זה שקעתי בחמישה ימים
מחלה ובכל זאת עבדתי ולמדתי ועשיתי הכל.
הדבר הכי מעיק שהיה זה כנראה ההקשבה לקלטות מוקלטות שלי כילדה,ולהיזכר בילדות
המוקדת שלי ואת היחסים שלי עם המשפחה וההורים.לא הבנתי דברים טובים,להפך היה עדיף
לא לשמוע.
זה רק מגדיל את הגעגוע הלא נפסק לאח שלי.זה כמעט מרגיש כאילו הוא נפטר.
אני יצאתי כבר חודש מהבכי עליו,אבל זה חוזר כל פעם...לדעת שיש מישהו אבל הוא לא
נמצא כאן.איתי.ומבין אותי.כמו תמיד.
תומך בי,גאה בי...אבל הכל מרחוק,וזה קשה לי מדי.
אני הבנתי שהדחקתי הרבה מהרגשות...בשניה הזאת אני מבינה את הכאב של הדחיה וחוסר
תקשור וקשר עם אבא.את הרצון שיהיה שמה מישהו.שאני אוכל לבכות לו.
כל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות במיטה עם כל הספרים שאני הכי רוצה לקרוא כמו של דוסטויבסקי
פרויד ושל אנאיס.
אני פשוט רוצה להעביר ימים כאלה.פשוטים.בלי הרבה בעיות.שלא יהיה בית ספר מעיק ועבודות מטישות ומשפחה מלחיצה.
אני כל צריכה חיבוק עכשיו,ואם הייתי יכולה בלי לחשוב פעמיים הייתי עולה על טיסה ישר לסקנדינביה
לליאור.אני צריכה ריענון משהו שיחזיק אותי.כרגע זה הריצות של החורף כשכול האוויר הקר נכנס לך לריאות ונותן לך הרגשה טובה....אם הייתי יכולה הייתי נשארת עם התחושה הזאת......
"Love never dies a natural death. It dies because we don't know how to replenish its source. It dies of blindness and errors and betrayals. It dies of illness and wounds; it dies of weariness, of withering, of tarnishing."
anais nin
בבלוג זה
בכל הבלוגים
