השבוע הזה נגמר,אני לא מאמינה...מרגיש כאילו יצאת מאיזה סרט רע,
הכל לא הסתדר הכל קיבל משמעות חדשה ואני לא יודעת איך לקבל את זה.
הכל היה סוחט רגשות מעייף מתיש ולגמרי לא במקום.לא מצליחה לסיים בעיה אחת
בלי שזה יפתח עוד עשר.
אז קניתי את הספרים שלי סוף סוף [דוסטויבסקי ופרויד] והשני כבר סיימתי.
וזה מרגיש טוב,לפחות משהו אחד שרציתי קרה.מצליחה לרצות את עצמי דווקא
איפה שהכי פחות אני צריכה,ומתחמקת בעמידה באחריות גדולה יותר.פשוט לא רוצה כרגע
לחשוב על זה בכלל.
רציתי לכתוב כל כך,אבל אני לא יודעת איך לבטא את עצמי בזמן האחרון.לא בפני אנשים ולא
בפני עצמי.אני כל כך שמחה שיש את הרגעים האלה שאפשר לברוח אליהם,לא יודעת אם בעזרת
אמצעים טובים או לא...אבל זה מרגיש טוב לדעת שיש מקומות כאלה שאפשר להיות מאושרים.
אני חושבת שבאיזה שהוא מקום נתתי לעצמי לחמוק לאשליות בכל מיני מקומות.במיוחד בקשרים
עם אנשים שכנראה הם לא כמו שאני חושבת.
מעניין אותי לדעת אם יש איזה שהיא חברה שאני יכולה להיות בה בלי להרגיש כל כך קטנה וחסרת חשיבות.
יש לי הרבה שאלות שרצות בראש שלי ואני חושבת שהגיע הזמן להיות ישירה וראליסטית ולסלק חששות
ודאגות שמכבידות כרגע ולגמרי לא לעניין.
כמו החשש שאבא יקום ויעזוב.כי הוא מעביר בי את התחושה הזאת שאני אכזבה וכישלון.תמיד יוצא
שאני אכזבה הענקית של המשפחה לא משנה מה אני עושה הוא דואג שאני ירגיש ככה תמיד.
אני מפחדת שאני מתחילה להרגיש כמו שהרגשתי לפני שנה.ואני כל כך מפחדת לאבד את כל מה שהצלחתי
להשיג.
יותר מידי דברים פוגעים בי,ואני מתחילה להיות רגישה מידי.
לא יודעת מה לעשות.
You come to me with scars on your wrist
You tell me this will be the last night feeling like this
I just came to say goodbye
I didn't want you to see me cry, I'm fine
But I know it's a lie
Your parents say everything is your fault
But they don't know you like I know you they don't know you at all
I'm so sick of when they say
It's just a phase, you'll be o.k. you're fine
But I know it's a lie
בבלוג זה
בכל הבלוגים
