אני לא יודעת למה אני לא מעכנת ולמה אני לא שופכת את הלב פה
כמו שהייתי.אולי כי אני יודעת שקוראים פה כל אלה שלא בא לי שיקראו פה,
מצחיק שדווקא אלה שקרובים אלי לא ביקשו לקרוא בבלוג שלי.
בכל מקרה,עבר כמעט חודש מתחילת הלימודים של כיתה י"א
ואני כבר רגילה להכל,כמו שחשבתי היה קשה מכל הבחינה החברתית
אבל בסופו של דבר המצב מעולה,למרות שאני לא מוצפת בחברים
אבל הכרתי אנשים והתקרבתי לאנשים די מגניבים אז זה לא כזה נורא.
בנתיים אני די עמוסה בלימודים ומבחנים והכל,אז אני ממש שמחה שאין לי זמן
לחשוב על שטויות.
אח שלי בארץ אז אני רוצה להיות כמה שאפשר איתו כדי שאני פחות יתגעגע
עד שאני יראה אותו פעם הבאה.
ושבוע הבא אני יהיה באילת,אז הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר.
אני מרגישה טוב,
למרות שיש געוגעים לדירה של אחי ולחוויות שהיו לנו בסקנדינביה
שבודדו אותי מכל המצב שהיה בארץ.
סוף סוף קיבלתי את עצמי,שזה צעד ענקי בעקבות הנפילה של הכמה חודשים אחרונים.
ובנתיים אני ילך לי ללמוד עם האייפוד של אח שלי
ואני יחכה שהוא יחזור מבית החולים בשביל לעודד אותו קצת.
3>
Love is the only thing that matters.
Love is the only thing that's real.
I know we hear this every day.
It's still the hardest thing to feel.
This time
When I go back to Ludlow Street,
I find each stoop and doorway's incomplete,
Without you there .
עריכה:
אני נוסעת לאילת עכשיו,כל כך לא נכון,כל כך לא מתאים.
אני זקוקה נואשות להליכה עם אירה לים.
אוף,כל כך הרבה לעשות.
אני יקח פסק זמן-ואני ירגע מכל הבלאגנים שהיו כאן בזמן האחרון.
Peace & Love.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
