פרק 1
דמעה זלגה על לחייה של הדס.
סרטן. המילה הזו הדהדה בראשה ולא עזבה.
היא לא הייתה מצליחה לדמיין משהו כול כך נורא.
סרטן.סרטן.יש לה,סרטן. רק בת 15, ויש לה סרטן.
רק לפני יום, הרופא בישר לה את זה.
ותמיד הייתה ילדה בריאה כול כך. שמחה.חברותית.
סרטן!
היא פשוט לא האמינה. מרגישה בתוך סיוט. האם זהו הסוף שלה? לא.
היא לא תוותר. בחיים לא וויתרה על עצמה. או על אחרים.
באותו רגע היא החליטה,שהיא הולכת לנצח את הסרטן.
שומעת את הטלפון של אמא מצלצל, אמא בוכה. אמא מדברת עם הדודה הרחוקה ,
ומסבירה הכול. כאילו שהדס לא שומעת.
כבר נודע לכולם, שלהדס יש סרטן.
ואיך אפשר לעודד ילדה שבישרו לה שיש לה את המחלה הנוראית הזו?
מאיה החלה בוכה.הדס בידיה. בחיבוק נצחי.
היא לוחשת לה, שהם יעברו את זה, ביחד. שהיא לא תעזוב.
לאחר שעה הגיעו עוד אנשים, חמשת חברייה הקרובים ביותר,והיא ומאיה.
מאיה. חברתה הטובה ביותר. ומה הייתה עושה לולא מאיה?
חברות הכי טובות, כמו אחיות, כבר מגיל צעיר,ועד עכשיו. גיל 15. כיתה י'.
רק עכשיו התחילו את השנה, והדס לא תוכל להיות בה כמעט בכלל.
כולם כבר פינו את החדר, לאחר אינספור חיבוקים ומילות עידוד.
רק דן נישאר. אחיה הגדול. בן 21.
ורק חגג את יום הולדתו לפני שבוע. והדס הרגישה מצויין, ונהנתה ככול שיכלה במסיבה.
- - - -
"לא!! אתה לא יכול לנשק אותי, ולחשוב,שהכל יהיה בסדר עכשיו!
אתה התנשקת עם מישהי אחרת, יונתן. בזמן שהיינו חברים! והיינו, אומר, שאנחנו כבר לא."
יובל נשברת. היא ויונתן חברים כבר חצי שעה כמעט, זוג כול כך מושלם.
ככה הוא בוגד בה? והיא נפגעה. בחיים לא נפגעה ככה.
"אני מצטער, יובל,כול כך.אני, אני לא חשבתי....אני...אני..היא נישקה אותי בכלל!
אני מצטער כול כך יובלי שלי, אני יודע. הייתי צריך לדחוף אותה מעליי.
הייתי כול כך מבולבל , די, יובלי את יודעת שלא הייתי פוגע בך בכוונה."
-" לא, אני לא. כי פגעת בי כמו שבחיים לא נפגעתי!"
צעקה יובל לעברו כשדמעה לא הסכימה להעצר והנה היא זולגת לה במורד הלחי של יובל.
-"יובל, אני אוהב אותך".
מה אני עושה? חשב לעצמו יונתן. כולה עוד ילדה. מה הוא ישבר בפנייה?
באמת מיוחדת, והוא כן אוהב אותה, אבל היא לא שווה את זה.
-" את יודעת מה?!" החל לומר יונתן, וכבר התחרט. אבל המילים כבר יצאו לו מהפה.
"" אני לא צריך את סליחה שלך!! " יונתן עזב את המקום, משאיר את יובל פגועה מתמיד,
ומכה את עצמו במוחו. בגלל כבוד?
בכלל הכבוד של עצמו ככה הוא מתנהג לילדה שהוא אוהב?
אבל הוא ידע שכבר מאוחר מידי.
יובל לא הצליחה לעצור את הדמעות, בעודה רצה הבייתה, התקשרה למאיה.
מאיה: " הלו?" מאיה בקושי הצליחה להוציא מילה מהפה.
היא טבעה בדמעות של עצמה על מה שקורה לחברה הכי טובה שלה.
יובל :" מאיה... אני... אני צריכה שתבואי אלי... בבקש...בבקשה.. זה דחוף".
מאיה:" אני לא יכולה.. את מוזמנת לבוא אם את צריכה לדבר."
יובל שמעה בקולה של מאיה כמה דמעות, ולא הבינה מה עובר עלייה.
היא ניתקה את השיחה וכבר הייתה בדרך אל מאיה.
כשהגיעה, מאיה פתחה לה את הדלת והתנפלה עלייה בחיבוק ענק,
ששניהם היו כול כך צריכות, ויכלו להשאר כך שעות.
"מה קרה?" אמרו שניהם ביחד, וצחקו.
יובל :" א...אני.. ראיתי את יונתן.. מתנשק עם מישהי.. מישהי אחרת... והוא , בכלל לא אכפת לו שנפגעתי."
מאיה:" את רצינית? אבל אני בטוחה שאכפת לו. ניסית דבר איתו? אולי יש לו הסבר.
" יובל :" כן.. הוא.. הוא אמר שהוא מצטער ושהוא אוהב אותי המון, ושהיא התנפלה עליו,
אבל.. אבל... אז הוא אמר שהוא לא צריך את הסליחה שלי והלך מישם."
מאיה ניחמה את יובל בחיבוק גדול, וניסתה לעזור לה. לעודד אותה.
יובל :" עכשיו, תגידי ,מה קרה לך?"
מאיה:" הדס... יש לה סרטן."
-זה הפרק הראשון אני מקווה שתאהבו אותו =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
