http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511heCopyright 2026 שחר-שחר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/11/05/50/500511/misc/12648306.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8217401<div align="right" dir="rtl">פרק 5 - - - " מ..מה?" צעק יניב אל תוך הטלפון שלו. " כן.. אני.. אחי.. נדבר אחר כך" " נו. חכה שנייה.." התחיל יניב לומר אבל תומר כבר ניתק. <P class=MsoNoSp</div>Mon, 17 Dec 2007 20:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר-שחר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8217401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=500511&blog=8217401http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8120776<div align="right" dir="rtl">פרק 4 מה את עושה? צעקה יובל. " אני מצטערת, פשוט... אוי.. אוף.. יונתן בכלל לא אוהב אותך! תתגברי!" ניסתה טל להצטדק. <SPAN lang=HE style="FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-bid</div>Thu, 06 Dec 2007 18:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר-שחר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8120776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=500511&blog=8120776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8072171<div align="right" dir="rtl">פרק 3 - - - "אני .. לא מאמינה... כן!! ברור.." דמעות של אושר זלגו על לחייה של ג'ולי בעוד מארק עונד טבעת יהלום ענקית על אצבעה. הלב של מארק פעם בחוזקה, הוא היה כול כך מאושר, הרגע לו הוא חיכה, הוא מאורס, לג'ולי, אהובת ליבו, הוא לא יכל לחכות, ונישק אותה, נשיקה עדינה, אט אט הלשונות הצטרפו והפכו את הנשיקה לסוערת ומדהימה ביותר, אולי הכי מדהימה אי פעם. הבטן של ג'ולי התהפכה. היא הרגישה מוזר, היא הייתה כול כך שמחה, היא לא יכלה לתאר את זה,היא פשוט חיבקה את מארק ולא עזבה. וככה הם ישבו במסעדה הקטנה מחובקים ומאושרים. " אני אוהב אותך.. כול כך , יפה שלי" אמר מארק, והתכוון לכול מילה שיצאה מפיו. " אני יותר" " לא אפשרי!!" - - - " מ.. מה?? " הדס לא ממש האמינה למה שיניב אמר לה הרגע. אולי לא שמעה טוב? " אני.. כן. אני אוהב אותך. מאוד. חשבתי שאת צריכה לדעת.. ואני יודע שאת לא רוצה לעשות עם זה כלו..הדס סתמה לו את הפה בנשיקה. " אתה חמוד, אבל אתה צריך ללמוד לשתוק " צחקה הדס. יניב פשוט נישק אותה, בפראיות, הפיל אותם על המיטה ולא הפסיק לנשק אותה, הוא לא האמין כמה מזל יש לו, הוא לא מאמין שה</div>Sat, 01 Dec 2007 15:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר-שחר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8072171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=500511&blog=8072171http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8047492<div align="right" dir="rtl">פרק 2 "מ..מה?? מזתומרת..? איך.. למה?" "כן." יובל נתנה למאיה חיבוק ואמרה לה " יהיה בסדר, את תראי" "תודה, יובלי, על הכל... " " זה בסדר מותק.. אני עדיין קצת בשוק.. היא נראתה כול כך בריאה.." אחרי כמה שעות יובל ומאיה נפרדו ויובל הלכה לביתה. ברגע שיצאה מהדלת נזכרה באותו יום, בכול מה שקרה עם יונתן. האם הם יחזרו להיות זוג?היא כול כך רצתה בכך. אבל היא הייתה חייבת להיות חזקה. - - - -" שומע אחי.. מחר יש מסיבה .. תבוא?" -"לא.. תודה , תומר.. שמע.. אני צריך שתעזור לי במשהו" -" מה?" -"זה בקשר להדס" הדס הייתה אחת הידידות היותר טובות של יניב. "אני.. חושב שהתאהבי בה.." " מה?!" תומר לא האמין למה שהוא שומע. כשיניב מתאהב במישהי הוא לא מפסיק לחשוב עלייה, הוא רומנטי ורגיש ואם היא תדחה אותו הוא יהיה מדוכא המון זמן. " כן.. זה נורא.. היא ידידה ממש קרובה שלי.. וגם עכשיו! זה עוד יותר נורא! הקטע של הסרטן... פשוט אתמול..באתי אלייה אחרי כולם כי הייתי עסוק.. עם הלהקה שלי ופשוט עודדתי אותה וחיבקתי אותה, היא הייתה כול כך חלשה..." תומר הקשיב ליניב בלי להגיד מילה " היא הייתה כול כך יפ</div>Wed, 28 Nov 2007 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר-שחר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=8047492http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=500511&blog=8047492http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=7998250<div align="right" dir="rtl">פרק 1 דמעה זלגה על לחייה של הדס. סרטן. המילה הזו הדהדה בראשה ולא עזבה. היא לא הייתה מצליחה לדמיין משהו כול כך נורא. סרטן.סרטן.יש לה,סרטן. רק בת 15, ויש לה סרטן. רק לפני יום, הרופא בישר לה את זה. ותמיד הייתה ילדה בריאה כול כך. שמחה.חברותית. סרטן! היא פשוט לא האמינה. מרגישה בתוך סיוט. האם זהו הסוף שלה? לא. היא לא תוותר. בחיים לא וויתרה על עצמה. או על אחרים. באותו רגע היא החליטה,שהיא הולכת לנצח את הסרטן. שומעת את הטלפון של אמא מצלצל, אמא בוכה. אמא מדברת עם הדודה הרחוקה , ומסבירה הכול. כאילו שהדס לא שומעת. כבר נודע לכולם, שלהדס יש סרטן. ואיך אפשר לעודד ילדה שבישרו לה שיש לה את המחלה הנוראית הזו? מאיה החלה בוכה.הדס בידיה. בחיבוק נצחי. היא לוחשת לה, שהם יעברו את זה, ביחד.שהיא לא תעזוב. לאחר שעה הגיעו עוד אנשים, חמשת חברייה הקרובים ביותר,והיא ומאיה. מאיה. חברתה הטובה ביותר. ומה הייתה עושה לולא מאיה? חברות הכי טובות, כמו אחיות, כבר מגיל צעיר,ועד עכשיו. גיל 15. כיתה י'. רק עכשיו התחילו את השנה, והדס לא תוכל להיות בה כמעט בכלל. כולם כבר פינו את החדר, לאחר אינספור חיבוק</div>Fri, 23 Nov 2007 14:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר-שחר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=500511&blogcode=7998250http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=500511&blog=7998250