מי שלא ניסה .

פרק מעבר .

חשוב לעלילה . הוא משעמם אבל תקראו

יצאתי מהכיתה . יכלתי לשמוע אותו אומר "אמילי חכי" אבל כבר לא עניין אותי מה יש לו לומר . אחרי מה שהוא אמר עכשיו

הוא אפילו לא נתן לי להסביר לו מה קרה . הוא ישר פסל אותי , כנירא שביל שלי . כבר לא שלי

בדרך נתקלתי במשהו ונפלתי .

"תזהרי תולעת" אמרה לי מישהי . זה היה קול של אישה . משהו מוכר .

הרמתי את הראש לאט לאט .והבחנתי בה

"אה את" אמרתי לה וקמתי

ניקיתי את בגדי ובאתי ללכת .

"אם את חושבת שביל היה שלך את טועה מאוד מתוקה שלי" היא אמרה לי

מה . היא רוצה את ביל באמת ? אני חשבתיש הכלח כדי לפגוע בי

"מה זאת אומרת ?" שאלתי אותה

"אומנם תולעת , עברו שנתיים . אבל אני עדיין שונאת אותך . ואני יעשה הכל כדי לגרום לך לבכות . אני לא יודעת למה אני כ"כ שונאת אותך

אבל מי שיוצאת מסכנה מזה זאת את לא אני , אז נחשי מה ? לא אכפת ללי , ואת . תמשיכי לסבול "

התקדמתי לעברה . כבר לא פוחדת מימנה יותר 

"אולבייה" אמרתי מתקרבת לפנים שלה ..."מה?" אמרה

הייתי ממש קרובה לפנים שלה ממש עוד דקה מנשקת אותה .

"בו !" אמרתי פתאום והיא נפלה לאחורה

"זה תמיד עובד , ואני לא מפחדת מימך . תעשי מה שבא לך . להית" אמרתי לה ניפנפתי בידי והלכתי לכיתה

כבר לא בוכה . קצת צוחקת אפילו . אליז באה לקראתי שנכנסתי אל הכיתה

"שמעתי מה קרה" אמרה וחיבקה אותי "אל תדאגי היה טוב" אמרה

פתאום נזכרתי שוב במה שקרה אם אולבייה והצחוק עלה בי  .

"מה את צוחקת?" שאלה אותי אליז .

לקחתי אותה לצד וסיפרתי לה הכל .

אחרי שנגמרה ההפסקה . אני ואליז נכנסו לכיתה . צוחקות ממה שקרה לאולבייה .

"תלמידים יקרים . נא לשבת היום מגיעים אלינו 2 תלמידים חדשים " אמרה המורה .

"תכירו , לאנס ודונלד נוטינג . שבו בבקשה"  אמרה המורה

"הם ימלאו את המקום של ביל וטום שעברו לכיתה המבודדת " הוסיפה .

מעניין למה היא לא אומרת VIP הרי פינו להם כיתה שלמה כדי שהם ילמדו שניהם .

"עכשיו תלמידים . בוחן עונש על שיעור שעבר שאף אחד לא הכיין שיעורים " אמרה המורה בחיוך .

היא הייתה מורה טובה ומצחיקה . למרות שהבוחן לא התאיים לי עכשיו כ"כ .

פתאום המורה אמרה "אין מקום . כניראה אב הבית לא הביא עוד שולחן . אוקי . אמ אליזבת ..ואמילי . קומו איתי

וכן גם אמ.... לא אליזבת תשארי . אולבייה קומי ובואי יחד אם אמילי ואיתי . ושאר הכיתה להיות בשקט עד שאני חוזרת " אמרה המורה ואנחנו הלכנו אחרייה

בדקנו בכמה כיתות אם יש מקום שנעשה את הבוחן אבל לא היה מקום "אז תבטלי לנו את הבוחן נעשה אותו שאב הבית יביא שולחן" הציעה אולבייה

"ולשם שינוי אני מסכימה איתה . המורה" אמרתי

"תשכחו מזה . כי אם לא אני אשכח מזה ." אמרה המורה "טוב אני רואה שאין ברירה, בואו אחרי " אמרה המורה והובילךה אותנו לכיתת הVIP או המבודדת של התאומיים "רגע המורה . אולי עדיף שאני יחזור לכיתה אני לא רוצה להיכנס לפה .באמת עזבי אני אקרא לאליז היא תשמח . " אמרתי לה

"אני מתנצלת אבל אין זמן אז תכנסי כבר!" אמרה המורה נכנסו לתוך הכיתה שם ביל וטום למדו והייתה מורה שמסבירה להם את החומר

המורה שלנו אמרה כמה מילים למורה של טום וביל "כמובן" אמרה המורה שלי ביל וטום

"אוקי תשבו פה ותעשו את הדף הזה " אמרה המורה שלנו "ובשקט" אמרה . ישבתי ליד חלון כדי להיות רחוקה מהם לאומתי אולבייה ישבה מאחורי ביל

ביל ניסה לתפוס את המבט שלי . ובגלל שידעתי שהוא מסתכל לא החזרתי את המבט .

זהו ביל . זה נגמר עכשיו ...