http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא לפי כמות הרגעים בהם עצרת את נשימתךheCopyright 2026 מאלני - סיפור טוקיו הוטל. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10403818<div align="right" dir="rtl">- כעבור שבועיים - "נו את מתרגשת ?" שאל רוני את אמילי "לא כ"כ..." ענתה לו "טוב כן ! מאוד , איך אפשר שלא?..אנחנו חצי שנה ביחד ופעם ראשונה שאני רואה את ההורים שלך..אז כן אני קצת הרבה לחוצה מושי.." הוסיפה רוני קם וניגש לאמילי שסידרה את האיפור שלה ליפני היציאה וסובב אותה לכיוונו "אל תדאגי יפה שלי..יהיה בסדר, אין לך ממה להיות לחוצה" אמר לה "מה אם הם לא יואהבו אותי ?" שאלה "איך אפשר שלא לאהוב אותך?" אמר ונישק אותה לאחר הנשיקה אמילי סידרה את שיערה והם יצאו מן הבית לכיוון מלון "הילטון" שמה היו הוריושל רוני הם הגיעו לפתח הדלת ואמילי הייתה לחוצה מתמיד, והאמת שגם רוני מסיבה לא מוסברת... רוני דפק על הדלת והיא נפתחה אמא של רוני עמדה בפתח הדלת "שלום ! תיכנסו תיכנסו..." אמרה אמא של רוני ששמה היה וויקטוריה הם נכנסו פנימה וויקטוריה הובילה אותם לחדר האוכל הענקי שהייתה להם בסוויטה הנשיאותית ומיד הצטרף גם אביו של רוני ששמו היה סטיב , "אז את אמילי ?" שאלה אמו של רוני "כן ..נעים להכיר אותכם הזוג ג'ונסון" ענתה אמילי "תודה ..את יודעת בתמונות שרוני הראה לי את ניראת הרבה יותר מרשימה.."</div>Sat, 10 Jan 2009 23:23:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10403818http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=10403818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10212507<div align="right" dir="rtl">לקוראות המדהימות . כן אני יודעת שאני מגעילה כי לא עידכנתי אבלבאמת שהיו לי הרבה בעיות . אחותי נסעה לאוסטרליה . הלימודים . חוגים . מבחנים . אבל הכל נרגע.. אז אני לא יודעת . מי רוצה שאני ימשיך בסיפור ? אם אתן מחליטות שאתן לא רוצות לקרוא אותו יותר אני אבין ואסגור את הבלוג . תודה [: אוהבת הכיהכיהיכהיכי מלאני.3&gt;</div>Mon, 24 Nov 2008 18:00:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10212507http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=10212507http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10062088<div align="right" dir="rtl">אוקי תשמעו , נכון הייתה בעיה אם הסיפור שהייתי צריכה לשכתב אותו מחדש , אז סיימתי לשכתב אותו ווא התקצר . אבל הסוף ממש יפה . הוא פחות מארבעים פרקים . ואני כבר מתחילה לכתוב סיפור חדש . יש לי רעיון ממש יפה תראו אני יודעת שזה לא בסדר כ"כ שאני לא מתייחסת לזה שיש להם מעריצים , אבל אני יותר רוצה לספר על הסיפור בינהם , ואיך זה משפיע אמ , מהפרק הזה , אני מתחילה להגיב לתגובות , תודה על הערות . ותודה לתמר , הפרק הזה הוא יותר שיחה . מחר או יום שלישי היה עוד פרק . תהנו המסיבה של אליז עברה אבל כל יום היא יותר ויותר נהייתה עצובה מזה שאמילי לא מדברת איתה . ואמילי גם הייתה עצובה . אבל ידעה שאם אליז מכרה אותה בשביל האוייבת שלה , היא לא רוצה איתה קשר , והקשר בינה לבין רוני התחזק והתחזק בל היא ..היא לא אהבה אותו . טום הביט בפניה של אליז , פניה העצובות הפכו להרגל הוא החליט ללכת לדבר אם אמילי בעצמו לא היה לו מה לעשות . היום החופשי היחיד שלו , והוא רצה לנצל אותו לטובה לכן החליט ללכת לאמילי בעצמו בי להגיד לאליז . "טוב אני חייב לצאת לסידורים" המציא כתרוץ "אבל טומי זה היום החופשי היחיד שלך . תהיה</div>Mon, 20 Oct 2008 01:59:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10062088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=10062088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10038422<div align="right" dir="rtl">אוקי אני מצטערת שלא היה פרק הרבה זמן . אבל פיציתי אותכם בפרק ארוך מאוד !!! וגם רציתי להבהיר כמה דברים . אמ , אני כותבתבשביל הכיף שלי אבל אני באמת רוצה שתגיבו . אז מי שקוראת פה . בבקשה שתגיד את דעתה גם אם היא רעה . אני ממש רוצה לדעת וגם אמ השם של הסיפור הוא לא 'מי שלא ניסה' זה השם של הבלוג ולסיפור יש שם ואני מפרסמת אותו לראשונה לסיפור קוראים "אנחנו הילדים מתחנת המקום" ומי שלא מביןהמשמעות של השם היא המקום . נכון הם היו הולכיםכל הזמן למקום שנקרא המקום?אז זה המשמעות של המקום .. [: אז לפרק עכשיו התחלתי לבלות הרבה אם אחי . . . מין זמן איכות שכזה . אני והוא לבד . הוא היה עכשיו מין אליז בישבילי . מוזר . אבל מה לעשות . כבר שלושה חודשים שאני אם אחי . ולאליז לא מפריע . היא אם אולבייה . החברה החדשה שלה והחברה הישנה של ביל ... החופש הגדול הגיע גם לאחי . ואבא שלי קנה לו כרטיס טיסה לניו יורק להופעה של 50סנט אחי חולה על 50סנט . אבל אני לא רציתי לבוא איתו אז הייתי צריכה להשאר לבד . ות'אמת שזה לא הפריע לי הייתי לבדי במטבח עד שקיבלתי טלאפון "הלו?" עניתי "או מי גד ! ,מתי</div>Wed, 15 Oct 2008 16:08:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10038422http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=10038422http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10011297<div align="right" dir="rtl">הטיול התחיל מצויין ונגמר מצויין . את ההפתעות מהטיול תגלו בהמשך . - כעבור ארבעה חודשים - חזרתי לגרמניה בלית ברירה . לאחי . לשמור אליו . . . לא הייתי רוצה שהיה לבד כמו שאני הייתי . הוא השתנה כ"כ ! , הארבעה חודשים האלה היו משמעותיים . איך שבאתי אליז באה אלי . כמובן , היא חזרה חודש ליפני . "אליז !" קפצתי עליה "מילי !!!" קראה בשמחה וחיבקה אותי "איך היה?" שאלתי אותה "מדהים ! , טום פשוט נשאר צמוד אלי גם כשאמרתי לו ללכת , המעריצות שלו שונאות אותי כבר ניראלי.." "חחחח , משוגעת " אמרתי לה וחיבקתי אותה שוב ..ושוב ..ושוב . התגעגעתי אליה כ"כ . לא דיברנו במשך ארבעת החודשים האלה חוץ מפעמיים . כי הטיול הזה היה בישבילי סוג של התנתקות "ואי , מסכן ביל אבל . הוא לא הצליח להתחמק מאולבייה .הוא היה בדיכי כל הסיבוב הופעות . היא חיכה רק להופיע וללכת לישון" אמרה לי "מה ?! אולבייה באה איתכם?" אמרתי קצת עצבנית . בכל זאת הוא אמר שהוא ניפרד מימנה ועכשיו היא הייתה איתם בסיבוב הופעות "כן , היא..." אמרה אליז והפסיקה "היא מה?" שאלתי אותה בסקרנות "היא.." אמרה שוב והפסיקה "היא , היא ! מה היא</div>Fri, 10 Oct 2008 16:14:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=10011297http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=10011297http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9984339<div align="right" dir="rtl">טום אחז בגופה הצנום והשברירי של אליז והחל לחבק אותה "זה לא קורה...זה לא קורה..." אמר ודמעות החלו לעלות בעיניו . שום דבר לא שינה את האהבה שהרגיש אליה . לא המעריצות וכל הבנות שהיו לו , לא השם שלו בבית ספר . לא היחס שלה כלפיו . הוא אהב אותה בדיוק כמו בפעם הראשונה . ביום הראשון בנשיקה הראשונה . בסקס הראשון .. "אליז בבקשה לא..אליז.." הוא אמר לה בשקט , לחש לה באוזן הוא שם את ידו על ליבה ..והוא היה בשוק . הלב הקטן והשברירי שלה , עדיין פועם . עדיין לא מאוחר מידי . אליז פקחה את העיינים קצת ואמרה "קר לי..." טום היה בשוק . "אליז אני אחמם אותך עד שניקרא לאמבולנס . רק..תישארי איתי.. אל תוותרי !, תשארי איתי" טוב הוריד את המקטורן שלו . וכרח אותו סביב אליז . הוא קפה מקור . הקור פשוט הכאיב לו . אבל לא היה לו אכפת . ביל חיבק אותי חזק , ואני רק בכיתי . לא האמנתי שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי . את אחותי בדם . את אליז . בכיתי ובכיתי ובכיתי . "רגע...היא היא פוקחת את העיינים!" צרח טום לעברנו . לא האמנתי ! "תזמינו אמבולנס !!! , אמבולנס !" התחלתי לצעוק בפאניקה . ביל הל</div>Sat, 04 Oct 2008 15:54:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9984339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=9984339http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9951251<div align="right" dir="rtl">אוקי , לא הייתי פה הרבה זמן , ביגלל הלימודים והלחץ . אולי זה לא תרוץ אבל זה קרה . תשמעו . מהיום היו שנים או שלושה פרקים בשבוע מתאים ? פרק 19 : ביל חזר הביתה . הוא היה כבר מיואש מהאהבה הזאת . בדרך התקיפה אותו כמות לא קטנה של מעריצות . שחשו בדאגה למצבו של ביל הנראה בוכה . הוא נכנס הביתה . סוגר את הדלת בחוזקה . "מה קורה אחי?" שאל טום . "מי היא חושבת שהיא ?, מי היא בכלל ?" אמר ביל "ואו , אחי , לאט" ענה טום "מי זאת האמילי הזאת שאני כ"כ מאוהב בה . אני לא צריך אותה . אני יכול להסתדר בעצמי . היא יכולה לטוס , לטייל , להזדיין אם מי שהיא רק רוצה ! שתעזוב אותי כבר !" קרא ביל ועלה לחדר . יום הנשף הגיע . אמילי לבשה את השימלה שהיא ואליז קנו ביחד . את הנעליים . ואת הטבעת שאבייה קנה לה לכבוד הסיום הגדול של התיכון . לכבוד הנסיעה שלה . וכמובן לכבוד הבגרות שלה . לבשתי את השימלה את הטבעת שאבא קנה לי ואת הנעלים . הייתי מוכנה אם התסרוקת והאיפור והשעה הייתה כבר תשע . הנשף התחיל בהרבה יותר מוקדם . שבע וחצי . ישבתי בספה . מחכה לאליז שתבוא . לא לי ולא לאליז היו בני זוג . לא ר</div>Sat, 27 Sep 2008 16:18:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9951251http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=9951251http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9902320<div align="right" dir="rtl">טוב אני מצטערת - אני יודעת שלא היה הרבה זמן פרקים , ואולי לא תאמינו לי זה התחיל במה שקרה אם הלימודים . לא היה לי בהתחלה זמן ואחר כך כ-ל הפרקים נמחקו לי , ובכלל רציתי לסגור , אבל החלטתי לכתוב הכל מחדש . אני זוכרת הכל והאמת . שיצא לי יותר יפה עכשיו אתן סולחות לי ? אני באמת מצטערת אז מכל הלב . לפרק - פרק 18 השבוע ליפני נשף הסיום הגדול שכולם התקוננו אליו . במיוחד אמילי , אחרי שהיא מסיימת את בית הספר היא נוסעת שוב לקליפורנייה וגם למיאמי ולקוסטה ריקה היא לא רצתה לשמוע יותר מביל , אבל חוץ מזה , היא לא רצתה גם אף אחד אחר . רק את ביל - וגם לא את ביל . היא לא הרגישה שהוא פגע בה . כי בסך הכל הייתה אי הבנה . אבל בכל זאת , היא לא האמינה שבמקום לברר הוא ברח היישר אל האוייבת הכי גדולה שלה - אל אולבייה הם לא דיברו מאותו היום , היא ואליז לא התקרבו לאחים קאוליץ וזה היה קשה משני הצדדים . מבחינת ביל האהבה הזאת מתה אצל אמילי והוא הבין את זה רק חמישה ימים ליפני סיום בית הספר . "טום" אמר ביל לטום "טום?,אני רואה שקרא משהו?" אמר טום "למה צריך לקרואת משהו ?" שאלב יל , שהיה ברור שעב</div>Mon, 15 Sep 2008 19:34:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9902320http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=9902320http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9876465<div align="right" dir="rtl">"זה מאוחר מידי?" אמר ביל לעצמו בשקט "מה אמרת בילי?" שאלה אולבייה בעודה מנשקת את ביל שהיה המום ביל הסתכל על אולבייה ואמר ה מאוחר מידי ..." "מה מאוחר מידי ?" שאלה אולביה "לום , אולבייה אני לא מרגיש טוב" אמר והרחיק אותה והלך ימם עברו להם . אני וביל גמרנו סופית אני חושבת . הוא ניסה לדבר איתי אבל לי כבר לא היה על מה . אולבייה הייתה נדבקת אליו כל פעם שחשבה שיש סיכוי שנדבר . אני עדיין אהבתי את ביל . אבל זה לא יכל להימשך ככה . זה לא אהבה זה כאב . כל פעם הסיפור הזה נגמר ברע לי כבר נמאס . כנ"ל אליז . אני והיא חזרנו להיות כמו אחיות והיא לא הסכימה אפילו להתקרב לטום . תמיד שהיא הייתה סצחד אחד של הבית ספר . טום היה בצד השני . אמרתי לו שהיא לא רוצה ליראות אותו . ושירחק מימנה וכל זה . אני וטום עדיין ידידים ואנחנו נפגשים לעיתים רבות . אבל הוא ואליז כאלו לא הכירו מעולם , היא כיבד את הבקשה שלה , הוא ידע שטעה ואין מחילה על מה שעשה . הוא החליט לא להתאהב כמו שהתאהב באליז אליז הייתה הידידה שלו . אולי לא ראיתם את זה ממה שאמרתי אבל הוא עשה הרבה דברים למענה . היא הייתה האלילה שלו . הוא אהב א</div>Tue, 09 Sep 2008 16:48:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9876465http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=9876465http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9851284<div align="right" dir="rtl">חצי חלק ב' כי אני ממהרת ביל שם לב שאמילי לא מסתכלת עליו אפילו , הוא הבין שהיא נעלבה מימנו , ושהוא לא בירר את הפרטים עד הסוף הוא ידע , שהיא לא תסכים לדבר איתו , כי הוא 'הוכיח' לה כביכול שהוא בדיוק כמו וויליאמס אמילי רק עשתה את המבחן בשקט , והוא הביט בה 'היא נראת כמו מלאך' הוא חייך והסמיק . כמה שהוא אהב אותה . והפירסום לא שינה אותו בכלום הוא נישאר אותו ביל שהיה ליפני עזיבתה של אמילי . אבל היא לא יכלה להסתכל עליו , הוא ידע , זה נגמר , הוא רצה למות אבל החליט להמשיך הלאה בשבילו , בשביל המוזיקה בשביל המעריצים , או המעריצות "אז את מבין ביל?" שאלה אולביה "כן , כן אולבייה אני מבין , וגם אני חושב שכדאי שנחזור.." אמר לה ומיד התחרט הוא אמר שהוא יברר אם אמילי אבל יהיה אם אולביה כי אולי הדברים שלה לא היו הדברים הנכונים לביל והוא יצטרך להמשיך הלאה , אם אולבייה . זה הביא לו ביחלה אבל , הוא חשב שאולי הוא יתרגל . הצלצול נשמע הצלצול נשמע ואני לקחתי את כל הדברים שלי ויצאתי החוצה מבלי להעיף מבט על ביל הלכתי אל המורה והבאתי לה את הטופס שלי שמתי את הדברים בלוקר החדש שלי . היה</div>Wed, 03 Sep 2008 16:25:00 +0200sapiri123456789@walla.com (מאלני - סיפור טוקיו הוטל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=499769&blogcode=9851284http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=499769&blog=9851284