חזרתי הביתה . ולא יכלתי יותר . אני באמת יצאתי לא בסדר . והחלטתי לעלות את כל שלושת הרבעים ופרק 11 ככה שעכשיו הסיפור הוא פרק 1 יותר והפרק הזה הוא פרק ארוך כפיצוי . ואני מתנצלת באמת
לפרק D:
"אני מה ? " אמרתי , כ"כ רציתי לדעת שלא שמעתי טוב
"שאלתי את אם אוהבת אותי " אמר ביל, לא , לא טעיתי זה מה ששמעתי
"אמ..כה,כן" אמרתי לו ף ולא הייתי בטוחה בזה בכלל . אכלנו את ארוחת הבוקר, וכל הבוקר השאלה הזאת הטרידה אותי
הייתי חייבת להגיד לו , אבל לא ידעתי איך . כנירא אבל שביל שם לב שמשהו מפריע לי "אמיל הכל בסדר איתך ?" שאל אותי
' זאת ההזדמנות שלך .' חשבתי לעצמי "כן , הכל טוב " אמרתי 'טיפשה' חשבתי לעצמי
"זה נירא כאלו משהו מטריד אותך . כבר מהבוקר אני רואה את זה " אמר לי והוסיף"אני יודע שקרא משהו , תספרי לי מה קרה" אמר ביל ואחרי שתיקה קצרה הוסיף "תסמכי עלי, את יודעת שאת יכולה לסמוך עלי" והסתכל לי בעיינים .
נישברתי והחלטתי לספר לו . "אוקי ביל זה בקשר לשאלה שלך ששאת הבוקר " אמרתי לו . "איזה ?" שאל
"שאלת אם אני אוהבת אותך" אמרתי לו "נו וענית שכן , רגע ,את לא ?" שאל והסתכל עלי במבט שמבקש הסכמה "אני כן , זת'ומרת לא , זת'ומרת מה ?" המילים התבלבלו לי "תשמע ביל אני חושבת שאנחנו מתקדמים מהר מידי " אמרתי לבסוף והוספתי "אני עוד לא מודעת לרגשות שלי אני עוד לא מודעת למה שאני מרגישה " אמרתי והסתכלתי לו בעיינים , שידע שאני מתכוונת לזה . הוא הסתכל לי בעיינים חזרה ואמר "הבנתי" קם הלך אל כיוון הדלת . פתח אותה ולפני שיצא לגמרי אמר "את כל הזמן משלה אותי אמילי , נמאס לי "
אמר ויצא לגמרי מטווח הבית אחרי שתרק את הדלת בחוזקה .
"פאק ! טיפשה .את והפה הגדול שלך !" צעקתי לעצמי . "למה את חייבת להרוס הכל אם האמת אה? למה ? למה זה טוב ? היית אומרת לו שאת אוהבת אותו ואם הזמן זה כבר היה בא באמת , אווווווף ! אני שונאת את האמת כ"כ לפעמים " צרחתי על עצמי
ביל הלך הביתה בכעס "אני לא מאמין ! איך היא כל פעם עושה את זה , היא נהנת לשחק לי ברגשות אה? ולמה אני כזה אדיוט ותמים שאני נותן לה בכלל . אמילי קירל , זה ניגמר ." אמר לעצמו . הוא הגיע לכנסת דלת ביתו . פתח את הדלת . וטרק אותה בכעס .
הוא עלה לחדרו ושם מוזיקה , אחרי כמה דקות כבר נמאס לו . הוא כיבה וניגש לאורגן שלא נגע בו כבר מאז שעברו . ליפני שעברו הוא כל הזמן ניגן באורגן ומאז המעבר למגדבורג הוא הפסיק לנגן , כנירא מכל הבלאגן שהיה . הוא התחיל סתם לנגן כל מיני תווים דכבר הפכו למנגינה , מה שהפך למנגינה מוכרת . המנגינה של השיר הראשון שביל כתב . הוא התחיל לנגן והמילים פשוט זרמו מעצמן .הוא ניגן את השיר בסגנון יותר שקט , יותר בלדה מאשר שיר רועש . מה שהיה האיבוד האמיתי של השיר
its so hard to live"
but you needn't be despaired
you just have to give
everthing for living
its so hard to live
but you needn't be despaired
you just have to give
"everthing for living
ככה במשך שעה . הוא התחיל לנגן כל שיר שעה בראשו .בעיקר שירי אהבות נכזבות , הוא היה כ"כ פגוע מאמילי . הוא ממש הרגיש
שהיא הישלתה אותו ..הוא המשיך לנגן ולנגן עוד ועוד , עד שהוא החליט לצאת מהעצב ולצאת לטייל קצת , הוא הלך לפארק הקרוב .
וראה מישהי שלא ציפה ליראות .
צלצול סוף היום התנגן בבית הספר לאומניות . וטום רץ הישר אל אליזבת . היא כמעט יצאה מין דלת הכיתה אך טום הצליח לתפוס אותה ברגע האחרון "אליזבת עצרי !" קרא לעברה , והיא עצרה והסתובבה וקלטה אל מול עייניה את טום . והלב שלה התחיל לדהור ברמות מטורפות . אבל היא החליטה להמשיך לשחק אותה אדישה . " כן טום?" שאלה "אליזבת תשמעי , את מבינה משהו במתמטיקה ?"
שאל טום והלב שלו דהרבמהירות כפולה משל אליזבת . "כן למה ?" שאלה אותו "אני לא מבין את החומר , חשבתי , תהיתי יותר נכון , אם תאכלי לבוא אלי היום או מחר או היום ומחר ולהסביר לי את קצת החומר " ביקש מימנה טום 'אל תתרגשי , תשארי אדישה' אמרה לעצמה "כן בטח !" אמרה בהתרגשות שמיד התחלפה לה לאדישות מזוייפת "זת'ומרת כן נירא לי שאני יכולה , מתי ?" שאלה "היום בשבע וחצי אצלי ?" שאל טום "כן קבענו" אמרה לו "בלי הברזות " אמר טום ספק שאל ספק ענה "בלי הברזות" אמרה אליזבת
ורצה להתקשר לספר לאמילי .
עליתי למעלה , לחדר שלי , והחולצה שלי כבר הפכה לממחטה שניגבה את הדמעות שלא הפסיקו לרדת .
היה לי מאוד קשה . כי באמת חיבבתי את ביל מאוד , מאוד מאוד מאוד , אבל אהבה ? זה קצת כבד עכשיו .
נישארתי שוכבת במיטה אם עיינים עצומות וכאב ראש חזק מאוד . העיינים סגורות רק המחשבות עוברות להם בראש .
ורק על ביל . לא על שום דבר אחר חוץ מביל , בזמן האחרון הכל בחיים שלי שייך לביל , וגם קצת הלב שלי .
הפלאפון שלי צילצל , פכחתי את עיני ועל הצג היה רשום 'אליז המאגניבה D:' עניתי לה מבואסת לגמרי
"מה?" אמרתי בוכה "אוהו מה עובר עליך סייסטר?" שאלה אליז "כלום , אליזבת אין לי עצבים עכשיו כ"כ , מה קרה , חד וחלק !" שאלתי
"אוקי אוקי מעפנה , טום הזמין אותי היום אליו !" אמרה בהתרגשות , "אה יופי" אמרתי לה ביובש "אה יופי ? זה מה שיש לך להגיד ?" שאלה אליז "מה את עוד רוצה שאני יגיד ?" שאלתי אותה "לא יודעת תתלהבי בישבילי , אני תמיד מתלהבת בישבילך" עקצה אותי
"את ידועת מה עובר עלי עכשיו בזמן האחרון ,ואת באה אלי אם השטויות שלך " אמרתי והתחרטתי מיד "לא אליז הבנת אותי לא נכון "
"אם השטויות שלי ? זה מה שזה בישבילך שטויות ? את יודעת בזמן האחרון את עסוקה רק בעצמך , אני תמיד שם כדי לתמוך בך ולהיות שם לצידך , אבל את כנירא לא מספיק חברה , " אמרה לי "אוהו , אליז את יודעת בדיוק מה קורה איתי בזמן האחרון , מספיק קשה לי " אמרתי לה "רואה ? את מרוכזת רק בעצמך 'קשה לי ' , 'עשו לי ' , 'לקחו לי ' תתמודדי אמילי אלה הם החיים , את חושבת רק על עצמך , את לא חברה , אני לא חושבת שיש לנו על מה לדבר יותר בכלל " אמרה לי בכעס , "רגע שאני יבין את רבה איתי עכשיו בגלל טום ?" שאלתי אותה "לא אני רבה איתך בגלל שאת לא חברה אמיתית ,את עסוקה רק בעצמך . אמילי , השמש לא זורחת לא מהתחת והעולם לא סובב סביבך , תתחילי לפקוח את העיינים שלך כי אם לא תאבדי את כל האנשים שחשובים לך , שתתאפסי דברי איתי , אולי יש לך עוד סיכוי " אמרה וניתקה טרקתי את הפלאפון בעצנות , הפריע לי שהיא צודקת . ...אני לא מאמינה ריב ראשון שלי אם אליזבת , כנירא שהיא באמת מאוהבת בטום , ואני עכשיו כמו סתומה איבדתי אותה , אני מתחילה כמו סתומה לאבד את כל האנשים הכי חשובים לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
