טוב, אז עוד מעט החג השני ייכנס. בדיוק עברו כל ימי חול המועד, והנה, אני עדיין משועמם כמו אז.
יום ראשון: יום הבשר. אתם מכירים את זה שיש ימים בשנה שמוקדשים לאוכל מסויים? אז ליל הסדר מוקדש לאלכוהול (6 כוסות יין+ עוד כמה דברים שלא תרצו לדעת), והיום שלמחרת, יום החג, היה מוקדש משום מה לבשר. לא, זה לא חג חדש, ולא הלכתי לשחוט כבש על אמת. השכנים הזמינו פרה שלמה מתה והכינו מזה על האש, וכל הבתים שמסביב לפארק המטומטם שברחוב עזה היו מוזמנים. כמובן שאף אחד לא בא מכיוון שלשכנים יצא שם של בריטים סניליים ומעצבנים- באו רק חמישה אנשים, ואני ביניהם. (וואו! ראיתי את השכנים שלי!). ומי שלא בא, הפסד שלו. תודה לאל שאני לא צמחוני.
יום שני: אני ועוד כמה חברים (ואח שלי שעובד שם) נוסעים (שוב) לסינמה סיטי ברמת השרון. חפרתי על העניין הזה בדצמבר, שזה המקום היחיד בתל אביב שאני אוהב, ובאמת יש סיבה. הנה ההבדל בין קולנוע רגיל לסינמה סיטי:
קולנוע- משעמם.
סינמה סיטי- כיף בטירוף.
אתם מבינים, בקולנוע רגיל אין 24 אולמות, כשאחד מהם עם מסך בגודל בניין בן 3 קומות, ואחר הוא עם כיסאות VIP. בקולנוע רגיל אין קניון שנלווה לקולנוע ואין, אבל אין, חנות פוסטרים שולטת. לצערי באנו בשעות מוקדמות. אחרי שאחי חבש את הכובע המטומטם של 'יאללה סדרנים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!', הלכנו לראות 3 סרטים (עליהם אכתוב בפינת סרטים גדולה).
וכך העברנו את היום הראשון של חול המועד בבית.
(בימים שלישי-רביעי לא קרו דברים שניתן לציין, אולי מלבד שהזדעזעתי לראות את מנצ'סטר יונייטד כ"כ גרועה בחצי הגמר בברצלונה).
יום חמישי: ושוב נוסעים לחברים באבן יהודה, שאותם גם הזכרתי באחד הפוסטים של דצמבר. וכמו אז, שנהניתי לראות את הנוף של השרון, כך גם הפעם. הכפרים הפסטורליים שבמישור, ביניהם יש שדות ארוכים ויפים, והכול ירוק. זה כ"כ יפה. וגם כפר. בכניסה ליישוב יש לוח מודעות. המודעות הן על פעילויות במתנ"ס. כשאני אהיה גדול אני גם אגור בכפר, ולא משנה לי ממש איפה.
כשאני בא לחברים יש לי כמה מסקנות.
א. wee זה דפוק.
ב. כל שכלול של סקייטבורד הוא דפוק.
ג. אני צריך לשחק כדורגל אולמות.
אחרי ארוחת הצהריים נסענו לנתניה, ומתברר שזה לא כזה חור כפי שתמיד מתארים אותה. הרחובות מטופחים, האנשים נחמדים, החוף שולט (וגם האתיופים. אתיופים שולטים!) והמרכז המסחרי החדש בדרום העיר ממש מצוין. יש בו סניף של הוטרס!!! (וחנות גלידה מצוינת. וגאדג'טים. והמון ג'אנק פוד).
כך העברתי עוד יום.
כמה הערות רציניות: 1. כשראיתי חדשות ביום חמישי בערב לא האמנתי שראש הממשלה שלנו באמת מתכוון לוותר על רמת הגולן. אבל אז נזכרתי שזהו אהוד אולמרט, אז התדהמה הוחלפה בכעס. איך זה שעוד לא מפילים את הממשלה הזאת?
2. היה פיגוע. אבל לרובכם לא אכפת.
3. אולי לא שמתם לב, אבל יום השואה הוא עוד 5 ימים, וזה גורם לי לתהות, למה במדינה המטומטמת הזאת מדברים יותר על חגיגות השישים למדינה מפגרת ואיטית מאשר על רצח העם שלנו.
אה, ובקשר לעבודת שורשים? סבא שלי מסרב להתראיין. ושורד צדוק תנסה אותי. בכלל, הבנתי מה באמת חשוב לי בחיים: זה בוודאות לא בית ספר. על כל המובנים שבו. זה לא השיעורים, והמבחנים, והלקום בבוקר מוקדם, וגם לא המערכת החברתית החולה שלנו. מה שכיף לי באמת אלו דברים שקצת זנחתי אותם בשנה האחרונה. זה לקום בעשר בבוקר ולהכין לעצמי ארוחת בוקר. זה לראות סרטים. זה לשבת עם אבא שלי ולהתעצבן ביחד מזה שרונאלדו אגואיסט ורוני באגף, וזה פלייסטיישן ועוד הרבה דברים אחרים, שרובם גם לא כאלה חשובים.
ועכשיו, פינת הסרטים הגדולה, של כל הסרטים שראיתי בשבוע האחרון.
הבית של מיסקין
שם הסרט: המומיה
במאי ותסריטאי: למי אכפת? מה אני, לאונרד מלטין?
שחקנים: ברנדן פרייזר, רייצ'ל ווייז, ג'ון האנה
קללה איומה נמצאת על העיר המסתורית האמונאפטרה שבמצרים: קבורה שם המומיה של כוהן מרושע (ארנולד ווסלו המצוין), שאם יקום, יעשה טיפ טיפה בעיות. זו הסיבה שאנשי המדג'אי, צאצאיו של שוטרי פרעה, מפטרלים מסביב לקבר.
ואז באים חבורה עליזה של יאנקים, ערבים ושני אחים בריטים שעוסקים בארכיאולוגיה (רייצ'ל ווייז וג'ון האנה) ומודרכים על ידי קצין שפעם נלחם שם (ברנדן פרייזר המעולה) ופותחים את הקבר, כי בכל העניין הזה יש יאנקים אמיצים-מדי ושני חבר'ה שיודעים לקרוא מצרית עתיקה. המומיה משתוללת. אהההההההההההההההההההההההההההההה!.
קודם כל, האפקטים מצוינים. החיפושיות מהלכות באימים בצורה מושלמת, וגם אפקטי החול, הברד והרוחות מצויינים. אפילו המומיה נראית מצוין; יחסית לסרט משנות התשעים שלא בוים ע"י ספילברג, אפשר באמת לפחד מכל שנייה שהמומיה הממחושבת נמצאת על המסך.
הדמויות המשניות בהחלט לוקחות את ההצגה. אם זה ג'ונתן, האח הבליין של החננה, שבאמת קורע מצחוק, או מנהיג המדג'אי (ישראלי!!! וכזה מגניב!!), או הכוהן בעצמו. רק הדמויות של רוב תושבי קהיר מעצבנות: נכנעות במהירות, מטומטמות ולא יוצרות רצון שלנו, הצופים, שבאמת יינצלו. מצדי, שאימהוטפ הרשע יעשה שפטים בעיר, רק שהדמויות שכן יש להן טקסט (חוץ מהאחות החננה) יינצלו ויישמרו.
חוצמזה, רואים שהסרט פרו-ישראלי בטירוף. הבחור הלוזר ניצל כי הוא אומר כמה מילים בעברית, עשרת המכות, הישראלי מקבל את הרובים המגניבים שעושים טררררררררם וכל הערבים בסרט מוצגים בצורה סטאריוטיפית- הם קמצנים, גסי רוח ומגעילים. אצל התושבים הפושטים זה לא עבד אבל זה כן עבד עם מנהל הכלא המצוין ומנהל המוזיאון הטוב פי אלף.
בקיצור, מומלץ.
שם הסרט: צופן דה וינצ'י
במאי: אין לי מושג.
תסריטאי: עקיבא גולדסמן
שחקנים: טום הנקס, אודרי טוטו, איאן מק'קלן
בניגוד ל'מומיה', שיצא כסרט קיץ לוהט ועתיר דולרים, 'הצופן' בא בחשיבות עצמית מופרזת. דן בראון, ילד-טוב-ומאמין, חשב שגילה את מהות הגביע הקדוש ואת השקר הגדול בהיסטוריה ועל הדרך לכלך על הכנסייה. תיאוריית הקונספירציה הזאת מופרכת בטירוף, אבל אנחנו לא מדברים כאן על הנצרות תאבת הבצע, אלא על סרט עם טום הנקס.
הסרט מתחיל בכך ששומר הלובר, ז'אק סניור, מת במוזיאון ועל גופו יש סימנים מוזרים, ולידו יש כתב מוסתר עם צפנים שמוקדשים ל'נכדתו' סופי (אודרי טוטו). אז מה עושים? קוראים לרוברט לנגדון (טום הנקס), ע"פ בקשת המנוח, שיעזור לסופי. מכאן העלילה מתחילה להיות די מוזרה.
וחבל. כי הסרט הזה הבטיח כ"כ הרבה. אמרו אקשן. אמרו דיאלוגים, וקאסט שחקנים משובח. אבל כשלתסריטאי שלך קוראים ע.גולדסמן, אין למה לצפות.
גולדסמן הוא חרא של תסריטאי, שמזלו משחק לו שוב ושוב בכתיבת תסריטים לסרטים מצליחים (באטמן של שנות השמונים, נפלאות התבונה). גם הוא, כמו דן בראון, מלא בחשיבות עצמית, וכל רגע בסרט הוא דרמטי מאוד- למרות שלא צריך את זה- וזה די מעצבן.
גם האקשן שהובטח הוא לא יותר מכמה יריות. מה אקשני כ"כ בזה? כאילו שלא ראינו סצינות קרב/מרדף מכוניות מרשימים יותר.
מה שכן מרשים בסרט הוא איאן מק'קלן לבדו, ששוב משחק דמות שיודעת הרבה (המלך ריצ'ארד, פייגין, מגנטו, גנדאלף ועכשיו לי טיבינג המוזר). הבנאדם בערך בן 70 ועדיין יש לו יותר כריזמה מלכל השחקנים ביחד (ושאודרי טוטו תחזור לדרמות קומיות דוברות צרפתית). הוא מדבר צרפתית, ההסברים שלו מעניינים, הוא יוצר מתח ואי אפשר לחשוד בעובדה שהוא כמעט לא התקבל לתפקיד (אז מי יהיה טיבינג אם לא הוא?). אז יש לי רעיון לדן בראון: עוד לא מאוחר לעשות מבצע כלל עולמי ולהשמיד כל זכר לסרט, ובמקום זה לעשות סרט הדרכה. עם הפוטושופ, הקונספירציה וכמובן, איאן מק'קלן בקול. זה יהיה מצוין.
סינמה סיטי:
שם הסרט: סופרהירו
במאי: בטח איזה סטודנט
שחקנים: דרייק בל, לזלי נילסן, שרה פקסטון
לא חשבתם פעם על הסבל שגיבורי העל סובלים מהטייטס הצמודים שלהם? ואיך ספיידרמן נושם במסיכה שלו? לפרופסור אקסבייר יש משפחה? ואיך זה שג'וני סטורם לא סובל מהעובדה שהוא תמיד עולה באש?
על כל השאלות האלו הסרט עונה. ריק רייקר (דרייק בל המצוין) הוא חנון חסר מזל, שבביקור במעבדה עם חיות גנטיות הוא נעקץ ע"י שפרירית מיוחדת. וזה מקנה לו כוחות מיוחדים. הוא גר אצל הדודים שלו (כי ההורים שלו מתו מוות אלים ביציאה מהתאטרון), ובמקביל ללחימתו עם 'שעון החול' המרושע (תואם הגובלין), הוא מעוניין לקבל הסברים מפרופ' אקסבייר על הכוחות שלו.
אז כן, העלילה הראשית מאוד דומה לספיידרמן. השוטים של הצילום דומים, הקריינות בהתחלה דומה, הרבה סצינות דומות, כיאה לסרטי פארודיה ממש טובים. כמובן שהסרט עמוס בבדיחות שירותים- זה עדיין, אחרי הכול, סוג של 'מת לצעוק'- אבל הכול יוצא די מגניב.
הבעיה היא שהירידות פה הן על מספר מועט של סרטים, בעוד ב'מת לצעוק' יורדים על 10 סרטים בו זמנית ובכמות שווה על כל אחד מהם. זה קצת קשה כשאנשים לא מכירים יותר מדי גיבורי על, אבל נשכח את זה.
דרייק בל, בתפקיד הראשי, מצוין. וזה מדהים, כי הבנאדם משחק בסרט פארודיה- הוא חייב להיות גרוע בטירוף. אני חושב שיש קטעים שבהם הוא טוב יותר מטובי מגוויר, הספיידרמן המקורי.
אחלה הופעה של פמלה אנדרסון.
הסרט 'סטפ אפ 2' הוא כ"כ גרוע עד שאין טעם שאכתוב עליו ביקורת כלשהי. רק תבואו כי הריקודים מגניבים.
שם הסרט: 10,000 BC
במאי: רולנד אמריך
שחקנים: -
יום אחד החליט במאי מדודכך (וגרמני) בשם רולנד אמרך להתחיל להתעסק רק בסרטים 'גדולים'. ואכן, שלושת הסרטים האחרונים שלו, 'היום השלישי', 'היום שאחרי מחר' והסרט הנוכחי- עוסקים במתקפת חייזרים, עידן קרח חדש ובימים שלפני ההיסטוריה בתיאום.
העלילה של הסרט קצת הזויה: שבט קטן אחד נאלץ לסבול את נחת זרועם של פרשים זועמים שחוטפים את רוב אנשי השבט לעירם הרחוקה. בשל כך יוצא דל'ה, לוחם בר מזל, מלווה באביו החורג, חברו מילדות וילד נודניק, להציל את החבר'ה. אליו מצטרפים שבטים נוספים שסבלו מנחת זרועם של הפרשים.
מה שכן מצויין פה זה האפקטים של החיות: הממותות, הנמר, הציפורים- כולן ענקיות, מפחידות ונראות אמיתי לחלוטין. אם ב'פארק היורה' באנו לראות דינוזאורים, אז כאן באנו לראות חיות פרה-היסטוריות מדהימות. שאפו.
המשחק של 'הטובים' די אמין, אבל 'הרעים' יכולים להודות לאמריך- הוא סידר להם שהם בקושי יגידו משהו בסרט. ככה האיכיות הגרועות של השחקנים שמשחקים אותם לא יתגלו לקהל הרחב, לפחות לא בסרט הזה.
בקיצור, סרט כיף.
יאללה, צ'ימו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
