אני עייף הרבה לאחרונה. הלימודים לוחצים- ריצת 1500 מטר וקופר (דחויים) בקרוב, מבחנים בערבית, מדעים, מתמטיקה ואנגלית באופק, עבודת שורשים, הצגת פרנקל וצריך להשאיר זמן לחברים, או לכתיבת הייקו. לעזאזל עם הבית ספר הזה.
יום ראשון. היום הזה היה מעצבן. בשעתיים הראשונות- ספרות- השיעור הפך לדיון על פטריוטיות,אהבה למולדת ולעם. ואני הייתי הפטריוט היחיד. טענתי שהיחיד חשוב, אבל ברגעים חשובים צריך לזנוח את כבודך למען הערכים הנעלים, של משפחה ובית. ועם וארץ הם משפחה ובית. ואני לא רוצה לעבור דירה כי זה הרבה כסף, ואני מחובר לבית הזה, כאן. לכן, כשיגיע הזמן, אתגייס, ואתן את דמי לאחיי. אני מעדיף למות מאשר שכולם ימותו. גם ככה, המוות לא כ"כ מפחיד- מנוחה אחרי חיים ארוכים, את שכרנו נקבל ביום הדין. כל השאר טענו שזין על הצבא כי אנחנו מקבלים 3,000 שקל בחודש (המורה, בעיקר).
בשעתיים שאחרי הלכתי לספרייה בשיעור מיוחד. אני שונא שמדברים על דברים שקשורים לספרייה. תכל'ס, מקום נחמד, אבל למה לחפור על האתר אינטרנט המזדיין שלהם והספרייה? את מי זה מעניין?!? השעה השנייה הלכה על חיפוש חומר- כלומר, טבריה במלחמת העצמאות קצר) וריאיון על החיים עם הסבא השני. כמעט לא עשיתי כלום.
לאחר מכן המשחק מול ז'2. המשחק ההפכפך ביותר. עלינו בהרכב מלא ומוכן, אבל פיגרנו במחצית 2-1. אחרי שעתיים ערבית, המחצית השנייה. עלינו ל- 3-2 ואז הם עלו ל- 5-3. השווינו. אני שונא להיות בלם אחורי. אין גולים. אין כדורים חופשיים. אין אפילו חצי. וז'2 הם בכיינים שלא יודעים לא לנצח. טוב, גם ככה אנחנו מקום ראשון.
1. אנחנו, 4 נק'
2. מב"ר, 4 נקודות
3. ז'4, 4 נק'
4. ז'2, נקודה אחת
5. ז'1, נקודה אחת
אח"כ הברזתי משיעור אנגלית כי לא היה לי כוח. הלכתי הביתה ובשש וחצי באתי לאחת החזרות האחרונות. אני ראש דסק תפאורה, ובכללי, אחד מאלה שיש להם יתר זכויות מאחורי הקלעים. אז אני כפוף, בתכל'ס, לשני אנשים בלבד: הבמאית ומנהל הבמה- בחור חביב בן 22 שאי אפשר להוציא אותו משלוותו. כאלה הם, קונסרבטיבים (ככה גם איתי שלו, שימו לב).
יום שני. שמעתי על מבחן למתמטיקה ואני נלחצתי מאוד, כי המבחן תועד להיום. לאחר מכן הלכתי עם סופ, שירטו ודורונל לאוניברסיטה. עשינו אמת או חובה ודיברנו על כל מיני דברים: מוזיקה, סרטים (בעיקר סוויני טוד), פדיחות ממרחבים ואופק, בנות, הקפה של האוניברסיטה, בנות ועוד. בסוף הגענו לשיעור כתיבה יוצרת וכתבנו הייקו. להלן, כמה:
כך, רוח של אפריל
נושפת על האבנים
וכועסת עליהם.
(נכתב בזמן שישבתי ליד המגרש המוזנח. הרגשתי את הרוח והסתכלתי פתאום על אבנים).
מוזר, שבקיץ
שיערה של העלמה
אסוף כל כך.
(השראה של אביגיל, שהילכה עם שיערה האסוף מדי במגרש הקרוב.
שמיים כחולים
ועננים לבנים
יוצרים אווירה.
(הסתכלות מהחלון).
מורה חביבה
שמלמדת תנ"ך
והוגה הרבה.
(בתיה).
אתה מנופח
מגאווה ואגו
די, תרגיש כאב!
(דן).
עיניים חומות
שיער חלק עד מאוד
את כל כך יפה.
(הסתכלות על עדי בשיעור מדעים).
תחשוב על דגים
צלויים ופריכים, אההא,
עם צ'יפס וקטשופ.
(לניצן).
אשמח אם אקבל ביקורות על ההייקוז שלי.
בהמשך הערב הלכתי לחזרה גנרלית והתמוטטתי מעייפות.
היום. התכוננתי למבחנים בערבית ומתמטיקה, שאליהם נגיע עוד מעט. בעשר- התרגיל. הצטופפתי, אני וה- 1.78 שלי מתחת לשולחן ולא עשיתי כלום. כך עבר לו המבחן במתמטיקה וניצלתי מאפס קודר, וגם משיעור. בתכל'ס התחלנו בעשר וחצי. שיעור אלגברה, שבו הבנתי את הכול (וואו!). בהפסקה חבר שלי החליק על הראש וזה לא נחמד. כמובן שאף אחד לא התקהל סביבו, כי הוא רוסי והוא לא נפצע בזמן שהלך מכות (וכל דבר אחר זה לא סקסי), והוא לא סולן של להקת רוק ולא מתמזמז עם חתיכה שבאמת אוהבת אותו.
בהפסקת אחת ורבע המורה שלי לערבית הודיעה שהיא שכחה את המבחן שלי ולכן הוא נדחה. בשעה השנייה של שיעור מדעים עשינו משחקים מפגרים. זה היה מגניב בטירוף. בשלוש וחצי הגעתי לבית ספר והתחלתי להעמיס עם צוות ההפקה את התפאורה על הטרנזיט התורנית ונסעתי לתיאטרון בטנדר. התיאטרון, ז'ראר בכר, מגניב, אבל נדבר עליו מחר. הדרך הייתה מוזרה. במושב אחורי בטרנזיט, מדבר עם עוזר הפקה נוסף ושומע שני זקנים, אב הבית והנהג הערבי, מדברים על ימים שאינם. זה היה מגניב.
בתיאטרון פרקנו את הכול והלכתי לשיעור ערבית. עכשיו אני פה.
עכשיו, שאלון ופינת כדורגלן מטורף.
1. יותר משמח: לגלות שאחת מאלו שלדעתך הכי יפות או שסלב עם יופי ממוצע הייתה רוצה לצאת איתך? למה שמפורסמות יצאו איתי? אני, אישית, מעדיף את הנחמדות שלא שונאות אותי.
2. יותר עצוב: שחברה שלך, שאתה דלוק עליו, נפרדת ממך או להכשל במשהו מאוד חשוב, כמו בגרות למשל? המשהו היותר חשוב. יש הרבה דגים בים.
3. יותר מצחיק: ההערות של סיימון באמריקן איידול או לראות שלומיאל נדפק בקיר בבהלה עם פה פעור ומתגלגל אחורה עם תחתונים מוגבהים? השני, לא ספק. :). אני לא רואה אמריקן איידול.
4. יותר כואב: לדפוק את האצבע הקטנה ברגל ברגל השולחן או עצירות וכאבי בטן של שבוע? כאבי בטן.
5. יותר מביך: לפלוט בציבור משהו בכוונה ברורה לחלוטין להצחיק ואף אחד לא צוחק או שמשהו מעיר לך על חננה דבוקה על האף? וואו, שניהם מביכים בטירוף.
6. יותר מרגיז: שמישהי/מישהו מעיר/ה לך על פריט בחיצוניות שלך שאצלה/אצלו מושלם או שטיפוס שכולם דורכים עליו יורד עלייך בלי בושה? שמעירים לי על השיער/רוחב/גובה/בגדים. על צלקות בעיקר מתלהבים.
7. יותר טיפשי: לכתוב משהו ארוך במחשב ובסוף לגלות שעד עכשיו לא כתבת כלום או שאת מסיימת לכתוב פוסט לסגור את החלון בלי ללחוץ "שמור"? לכתוב משהו ארוך במחשב. (אזכור לשמור!).
8. יותר מזעזע: לראות כלב מרוסק בכביש או לראות איש חסר כף יד אחת? מניסיון, איש חסר כף יד.
9. יותר מפחיד: להתעוור או לאבד רגליים? אני לא מפחד כמעט מכלום, אבל רגליים.
10. יותר אמיץ: לקפוץ באנג’י או לבקש סליחה מחברה שרבת איתה משך שנה שלמה? שני הדברים לא אמיצים.
הפינה החביבה עליי:
גם שחור, גם שיכור / פול מגראת, אירלנד
הופעות בנבחרת: 83
שערים בנבחרת: 8
גיליון הרשעות: פול מגראת, הבלם השחור של נבחרת אירלנד, הוא כנראה המחורע הכי אנונימי ברשימה. יכול להיות שזה כי הוא מעולם לא היה אדם מוחצן או שחצן במיוחד, אבל סביר להניח שזה בגלל הנוכחות האפרורית שלו על המגרש. זה, והעובדה שהוא מכוער כמו ערס בהונדה סיוויק אדומה עם ג'נטים מגנזיום. מעבר לזה סבל מגראת רק מהפרעה אחת, אבל גדולה: אלכוהוליזם.
הוא התחיל. תראו איך הוא הפיל אותי אל הדשא (שוכב).
הרבה כדורגלנים שנחשבים לשתיינים שמעו את הבדיחה על זה שהם דופקים דרינקים במחצית, אבל מגראת הוא כנראה היחיד שממש חי אותה. הבלם הקשוח, שהיה מראשוני הסלבריטאים האירים השחורים, החמיץ לא מעט משחקי ליגה בגלל שהיה שיכור מדי, והצליח אפילו לפספס שני משחקי נבחרת בגלל חברות אמיצה מדי עם הפיינטים של גינס. השיא היה כשמנצ'סטר יונייטד הסכימה לוותר על האיכויות ההגנתיות שלו ושחררה אותו לאסטון וילה, שהיתה מוכנה להשלים עם הגרפסים רוויי-הג'יימסון שלו ובלבד שיספק את הסחורה על המגרש.
אבל סוף טוב, הרוב טוב: היום מגראת דווקא חי חיים די שלווים בפרבר מנומנם של דבלין, ומתעסק בעיקר בלהתעצבן מהמיקום הגבוה שלו בטבלת המכוערים של האתר srellabtoofylgu.moc.
מעדיף שנזכור לו: את העובדה שהוא נחשב עד היום לאחד משלושת הכדורגלנים הטובים בהיסטוריה של אירלנד.
ועד שפול מגראת' יהפוך לסלב, צ'ימו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
