כמה נחמד?לאנראהלי.
היום הראשון תמיד איך שהו מרגש אותי,
לא יודעת למה אבל תמיד, ערב לפני אני לא מרגישה כלום,
אבל בבוקר הכל קם פתאום לתחיה, כל ההתרגשות צפה,
וזה לא נקלט, כיתה ט', גדולים, בצפר, לא פשוט לא נקלט.
השנה צריך להשקיע, לא משנה מה. שנה הבאה זה י'
בפסח צריך להירשם לתיכון, צריך ציונים טובים. וציונים טובים שווים להשקעה.
אני יושבת שורה ראשונה ליד הקיר,
המקום האהוב עלי, כן אני אוהבת לשבת שורה ראשונה.
השנה המערכת שונה, לי לפחות.
יש לי פעמיים בשבוע שעת אפס, זה לא נחמד, לא לא.
הכל בגלל המורה למתימטיקה, דווקא השנה היא החליטה לעזוב?
אבל לא נורא היא עדיין מלמדת אותנו 4 שעות בשבוע מתוך 6
יותר טוב, פחות שעות עם מאיה
כל השבוע אני מסיימת ב13:50 חוץ מיום חמישי שאני מסיימת ב14:40.
לא רוצה שעה שביעית, זה סיוט.
הכי פדיחות היה בטקס פתיחת שנה, שכל בצפר היה שם,
והכיהכי מפדח שקראו לפני של הבצפר לכל מי שעבר את הקורס משצ"ים השנה.
היה פאדיחות, והמורה לשל"ח בעע גם כן, לא יודעת כלום מהחיים שלה.
אני רוצה שהשנה תעבור ביעף ובכיף ושכל מה שאני מנסה שיקרה יקרה,
אבל הכי אני רוצה שאני יהנה מהשנה הזאת כי אין עוד כמו השנה הזאת,
היא אחת ומיוחדת.
זהו, החופש נגמר לו. היום סופית.
החופש לא היה החופש המושלם שתמיד רציתי, אני אפילו לא יודעת מהו
אבל עדיין הרגשתי שהוא לא היה מנוצל עד הסוף
הרבה דברים לא עשיתי בחופש
רציתי לעשות יותר דברים,
אז מה עשיתי בחופש הזה?
עבדתי,
קורס משצ"ים-חוויה שלא תישכח.
ושוב עבדתי
ים
חברים
קניון-הרבה
התבגרתי, התגברתי, חשבתי
צפון
למדתי
הדפסתי על חולצות- בכוחות עצמי
זה בערך מה שעשיתי בחופש, לא זה לא חופש מושלם, רציתי עוד דברים
רציתי דברים אחרים.
אבל בכל זאת נהניתי, הייתי עם חברים שלי
וזה מה שחשוב לי, להיות בקרבת אנשים שאוהבים אותילאכולם
לא נורא, נראה לי שאני אתגבר על זה.
היה לי כיף, היה לי שמח,
אבל עכשיו? כבר אין את השקט, יש את הלחץ
הלחץ של כל העולם.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כל השמות תפוסים.