לפני פחות או יותר שנה, הייתי פה.
התחלתי לכתוב כמו כל אחת קטנטונת שדי חדשה בישראבלוג, הוספתי נקודות ופסיקים כמו ילדה בכיתה ג', כי תכלס? כולם מדברים ככה באייסיקיו וזה די מדבק כשמדובר על פוסטים.
וכמו כל האנשים שפותחים בלוגים- קיוויתי שהבלוג הזה יגיע לגדולות!
פתחתי טבעת פרו (שאין לי אותה כרגע משום שהעברתי אותה למישהי שתיקח עליה את הפיקוד והיא נעלמה לי), והעניין היה שכשאני אקבל פרו אני פשוט אעביר אותו לאדם הבא בטבעת.
זה התחיל מפוסט אחד, שזכה ל-141 תגובות שלא על כולן עניתי. הפוסט שלאחר מכן כבר היה עם פרו, ואני לא אשכח את הרגע שבו נכנסתי וראיתי שהאפשרויות שלי התרחבו. הפוסט השלישי כבר היה מרגש ביותר, הסטטיסטיקות הרקיעו שחקים וממש התלהבתי- בואנ'ה, זה מספר הכניסות של דינמיט ביום!
פה כבר היו לי 391 תגובות, שזה שיא אדיר מבחינתי. ב-4, 5, 6 כבר התרגלתי, ואז קיבלתם פרו והכל הלך צבבה.
סה"כ יש לי מספר תגובות סדיר, כניסות לא חסר, ו-19 אנשים קישרו אותי.
חמסה חמסה חמסה, כן? 
התאהבתי, בכיתי, צחקתי.
עם הבלוג הזה עברתי שנה, שנה כ"כ עמוסה.
שנה עם כ"כ הרבה חוויות, דברים שאהבתי- דברים ששנאתי.
למדתי לכתוב, למדתי לבטא את עצמי כמו שאף פעם לא ידעתי.
צברתי ניסיון, התפתחתי בפוטושופ.
התבגרתי! הבנתי שאני יכולה להיות אני ועדיין ליהנות, הבנתי שאני מוקפת באנשים שאוהבים אותי ואני חיפשתי יותר.
זכיתי בכסף מאינטר, הכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים ומדהימים, פרקתי דברים.
הבנתי שלא צריך תגובות בשביל להמשיך הלאה, הבנתי שאין דבר כזה סלב!#$%^&*
עברתי עם הבלוג הזה כ"כ הרבה, כל כך הרבה דברים שאני בספק אם יכולתי לעבור אותם לבד.
בלי התמיכה של כל האנשים המדהימים שהיו לצדי כל הדרך, בלי ההתכתבות הבלתי פוסקת עם אותם אנשים.
בלי שיחות הטלפון של כולם, בלי שבירת שיא של 48:36 שניות עם רחלי, בלי כל הבדיחות וההומור של כולכם.
אני רוצה להגיד תודה, תודה אמיתית.
על השנה המדהימה שחוויתי פה, עם תמיכה של כולכם. תודה שפניתם אלי ולא התביישתם,
תודה שהייתם מוכנים לקרוא את הצרות שלי, תודה על כל התגובות מחממות הלב שכתבתם לי.
תודה על הכל, באמת על הכל (L)
אוהבת המון,
סינדרלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
# Cinderella
