http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271heCopyright 2026 # Cinderella. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11910294<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא זו שהתבאסה מאהבות נכזבות,אני כבר לא זו שרבה עם אמא ובאה לפה להתעצבן,אני כבר לא זו שהייתה פה מלפני כמעט 3 שנים שפתחה בלוג בתקווה להופיע בפעילים.אני זו שבאה פעם בהמון זמן, פעם במוזה.שיהיה חופש נעים, מי שמעוניין לשמור על קשר- יש לי פייסבוק! (כמעט כמו לכל ילד שלמד מה זה Passward)&#9829;</div>Tue, 13 Jul 2010 01:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11910294http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11910294http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11552333<div align="right" dir="rtl">לצעוק, כשבטוחים שאף אחד לא שומע. להתגבר על היצר הפיזי, לצעוק כי להרביץ גורם נזק לשני גופים ולפעמים אפילו ליותר. להגיד "הוא התחיל" זה פאתטי, כי בתכלס- מה זה משנה מי התחיל? לשניכם הייתה אפשרות לעצור את זה וזה שאתה לא היית זה שהתחיל לא הופך אותך לגיבור, אלא העובדה שאמרת "זה לא לרמה שלי" ופשוט הלכת. לקום וללכת כדי להוכיח למשפחה שלך, לחברים שלך, לעצמך- שאתה יותר בוגר מזה. שאתה אדם חכם, שעברת את זה, ולחייך כמו אידיוט על הכרית כשאתה נזכר בזה לפני השינה. לא להגיד "כשהוא יתבגר אני אתבגר", כי כל עוד אתה תלוי באדם אחד אתה יכול להידרדר. לקחת אדם בוגר כמודל לחיקוי, ולא אנשים שמצליחים רק כי יש להם סוג של כריזמה. לצעוק לצרוח ולהוציא את כל העצבים עם הצעקות שלך, שכולם ישמעו אותך, שישרוף לך הגרון בדיוק כמו ששורף לך הלב מרוב עצבים. להילחץ, להתעצבן, לדמוע, לבכות בשיא ההיסטריה, כי אף אחד לא שומע אותך. אבל אף פעם, אף פעם, אל תצא האידיוט שירד יותר מדי רמות. אף פעם אל תצא האידיוט שכולם מדברים עליו. סינדרלה.</div>Wed, 27 Jan 2010 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11552333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11552333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11547461<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת את הרעש של הטיפות, כשתוך כמה שניות זה הופך לגשם סוער. אני אוהבת לשמוע את העצים זזים, כאילו נאבקים ברוח על מנת להישאר על הקרקע. אני אוהבת את הצמרמורת שמקבלים כשממש חם מתחת לשמיכה, וברגע שמוציאים את היד חוטפים זרם שגורם לך לצמרמורת ולהתחרטות על אותו רגע בו חשבת שחם לך מדי.. החורף הוא תקופה שבה יש תחושה שהגשם ישטוף הכל.. כשאני מסתכלת על הבוץ שנשטף בכבישים בירידות (או עליות, תלוי איך מסתכלים על זה) אני מדמיינת שזה כל הג'יפה של הקיץ, כל ההתנהגות הבזויה, הלבוש המגעיל- ואני מדברת בצורה נורא קיצונית על הדברים הקיצוניים- שהתירוץ שלו הוא "חם לי נו". אני חושבת כמה זה מצחיק שאומרים "בא לי חבר לחורף", אחרי שבקיץ החליפו חברים כמו גרביים למרות ש"חם לי נו". הגשם נועד לשטוף את כל החטאים.. כאילו שבכל פעם שאנחנו עושים טעות, היא פשוט יוצאת אל האוויר כמו אוויר שחור, ורק הגשם יכול לשטוף את אותה הטעות.. אני חושבת שהרעמים נועדו כדי לעורר אותנו, וזה לא רק בצורת משל- כששומעים בום נבהלים, חושבים פעמיים, נכנסים להיסטריה בחשיבה של "אולי זה סימן?". הברקים זה על אותו עיקרון, כשפתאום רואים אור מס</div>Mon, 25 Jan 2010 14:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11547461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11547461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11545285<div align="right" dir="rtl">העברתי שבת עם חברות, באכסנייה, עם תפילות, צחוקים והדרכה. הפעולות היו על כל הנושא של בינו ובינה; על שמירת נגיעה, על לבוש צנוע ולא צנוע, על נישואים, על ערכים. אני חייבת לציין שהשבת הזו נורא חיזקה אותי מבחינה דתית.. מעולם לא חשבתי שאשמור נגיעה, ועכשיו זה נראה לי הגיוני. מעולם לא חשבתי שאני אפסיק ללבוש מכנסיים, וגם זה נשמע לי הגיוני עכשיו. אני לא יודעת אם זה באמת יקרה, אם אני באמת אפסיק להיות מי שאני ואתחזק בעקבות השבת הזו.. אבל אני אצטרך לחשוב על זה עוד קצת.. ובינתיים? אני בקושי בת 15, אז כדאי שאני אירגע. לעולם לא אשכח.. ג'ינג': "אני אשמור עלייך כל-הכל זה מלמעלה.. אז אל תבכי ה-רציתי רק לדעת שאני שלך.. רציתי רק-את האחת של חיי-את לאאא דומה לאאאף אחת.." "איזה מסכן הסוס. אומרים לו דיו. מה זה דיו? מה, הוא חמור? מי שיגיד לי דיו, אני אדיה אותו!" היבהלות מכרית לפרצוף בעקבות חוסר ידיעה לגבי כוח המשיכה. איילת: "נו זה מופסה! דמיינו שזה גבוה.. *בום* אבא אבא!" ומתחילה לרוץ על ארבע. סינדרלה</div>Sun, 24 Jan 2010 15:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11545285http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11545285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11534892<div align="right" dir="rtl">מה אני מרגישה עכשיו? אני מרגישה לחץ. לחץ בחברה, בלימודים, בהתנהגות. אני מרגישה שאני עושה תמיד מה שמצפים ממני ולא מה שאני באמת רוצה לעשות.. למרות שאני יודעת שרוב הדברים שאני רוצה לעשות ואני לא עושה אותם מסיבה כזו או אחרת- הם לא בסדר, ואני יודעת גם שלא סתם אומרים לי לא לעשות אותם. מה הטבע המעצבן הזה של בני אדם לעשות דווקא? בקטע של פרנציפ להגיד "לא, אני עושה מה שבא לי" ולא להסכים פשוט עם "אין בעיה" ולהמשיך הלאה.. פשוט להתווכח כל הזמן או לעשות וזהו. למה אנחנו תמיד, תמיד אוהבים לעשות מה שבראש שלנו ולא מה שמצפים מאיתנו. למה אנחנו יודעים לזהות טעות רק אחרי שאנחנו עושים אותה? ולמה אומרים "מטעויות לומדים" כשמרוב הטעויות אנחנו בעצם לא לומדים, ואנחנו ממשיכים ליפול באותו בור פעם אחר פעם. אנחנו רואים את הסכנה מולנו ומעדיפים להתייצב מולה. זה לא אומר שאנחנו פחדנים? פחדנים מלהודות בזה? מעדיפים להגיד "עברתי" במקום פשוט להפסיק לפחד ולהודות, להגיד "אני לא יכול". בכל אומץ יש פחד ובכל פחד יש אומץ. אומץ של לעמוד מול בריון ולהתנצל, להודות בטעות. מצד אחד זה אומץ, כי עמדת באמת שלך ועמדת בלי לברוח. מצ</div>Tue, 19 Jan 2010 17:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11534892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11534892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11532673<div align="right" dir="rtl">חזרתי אנשים.. עם קצת יותר השכלה וקצת יותר חור במוזה. יוצא לי המון לשבת ולחשוב על דברים שאני רוצה לכתוב, אבל אין לי מושג איפה.. אז למה לא לחזור לדרך הישנה? אני לא יודעת אם באמת חזרתי, אבל בכל אופן אני מקווה.. אולי מחר לא ייתחשק לי יותר ואני איעלם לעוד תקופה ארוכה. הסטטיסטיקה לא מזהירה.. אבל רבאק, כאילו שהמחברת עושה לי קולולו וצועקת לי "גו סינדי!" כל הזמן. אז אני פשוט אכתוב פה ויהיה מה שיהיה. מצחיק אותי שהבלוג בן שנתיים, חודשיים ושבוע [!] ואני עדיין פה.. מוזר לי שחרטתי אתהתאריך ביומן ובכ"ז לא כתבתי פה כלום. אני בטוחה שזה קשור לחור במוזה. אז שיהיה לי בהצלחה, סינדרלה. נ"ב, הנה לכם שיר נחמד, אני חושבת שהוא פצצהD: מקווה שאני עדיין זוכרת איך שמים שירים... סינדרלה. אח, נחמד לחזור להגיד את זה :)</div>Mon, 18 Jan 2010 16:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11532673http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11532673http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11010536<div align="right" dir="rtl">?Can you see me ?Can you feel the scar on my heart ?and when i cried? dont you see that its hurt .one day you tald me that you always be mine and youwill never leave me again ?Dont you understand that i need you more than ever לא מעניין אותי אם כתבתי נכון או לא, באמת שלא מעניין אותי.</div>Mon, 29 Jun 2009 01:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=11010536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=11010536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=10943851<div align="right" dir="rtl">אני בקושי מספרת דברים לאנשים.. הכל אני שומרת לעצמי מהסיבה הפשוטה שאני מפחדת. מפחדת שזה יתגלה לעוד אנשים, שזה יהפוך לשמועה מעוותת. אני לא בוטחת באנשים.. ואדם שיבגוד בי פעם אחת לא יקבל את האמון שלי שנית. אני נורא חשדנית, אפילו חיוך לא במקום יכול להביא אותי למצב שאני לא מאמינה לאותו חייכן ואני ישר נרתעת. אני גם יודעת לקרוא אנשים.. טוב, את רובם. צורת הדיבור של בנאדם, התנהגות, ממש יכולה לשקף את הבנאדם עצמו. סינדרלה.</div>Tue, 09 Jun 2009 19:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=10943851http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=10943851http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=10928440<div align="right" dir="rtl">העולם הוא כמו מראה.. האנשים הם כמו מראה. אם תושיט אל המראה יד, זה ייראה כאילו היא מושיטה בחזרה. אם תחייך אליה, היא תחייך בחזרה. תביט במבט אוהב.. המבט יישאר אותו הדבר. לעומת זאת, ברגע שתבעט בה- זה ייראה כאילו היא שולחת אליך רגל בחזרה. תנסה לעקוץ אותה.. יקרה בדיוק אותו הדבר גם לך. תפגע בה, תיפגע גם כן. מטבע בני האדם לא לשקול מה שהם עושים. להגיד הכל, תמיד, מתי שיוצא ואי פעם ייצא. להתנהג יפה, להתנהג רע.. ובכל אפשרות לשנות את התנהגותם ב-180 מעלות. סינדרלה.</div>Fri, 05 Jun 2009 15:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=10928440http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=10928440http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=10925197<div align="right" dir="rtl">למה בשביל לראות את חצי הכוס המלאה אני צריכה לדעת שיש ריקה קודם? למה בשביל להגיד את המשפט "בסוף יהיה טוב".. אני צריכה לעבור את כל ההתחלה? למה כשאומרים "ההתחלה היא תמיד קשה" אני צריכה לעבור את כל ההתחלה.. עד שאני אגיע לאמצע ויהיה לי.. מה? בינוני?</div>Thu, 04 Jun 2009 16:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (# Cinderella)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=494271&blogcode=10925197http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=494271&blog=10925197