לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג הסיפורים


...

כינוי:  חתיכה(\ת) מש(ו)געת

בת: 33

ICQ: 228013029 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

-הודעה חשובה-


אוקי שמעו... חשבתי שאני אוכל לסיים את פרק 13 ... אבל אני לא אספיק.. אני יוצאת היום למד"צופי.. .אז אני לא אוכל לעדכן עד ה1 באוגוסט...

מקווה שאתה מבינים וסוריי.. ניסיתי.. אחרי המד"צופי אני אפרסם את פרק 13..

אוהבת 3>

 

 

-עריכה-

שמעו יש סיכוי שאני עוד אספיק לסיים את הפרק! אז אל תאבדו תקווה ^^"

אוהבת 3>

נכתב על ידי חתיכה(\ת) מש(ו)געת , 22/7/2008 12:12  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



*פרק12*


פרק 12

היא הביטה בו למשך דקה ואז הסתובבה והחליפה בגדים לבוקסר וגופיה. היא שכבה מכוסה ובהתה בתקרה. היא כבר לא ידעה מה לחשוב.

"אני מושלמת כמו שאני... שיקפצו לי..נמנממ" גמגמה בעייפות ולבסוף היא נרדמה.

-

ג'ולי התעוררה מהרעש שהיה למטה. כולם דיברו חזק והתארגנו לעבודה ולבית ספר. היא הסתכלה על השעון, השעה הייתה שבע ורבע. 'אויש יש עוד חצי שעה!' חשבה בעייפות. היא כמעט נרדמה שוב כאשר נשמעה דפיקה חזקה על הדלת.

"מה?" שאלה ג'ולי בעייפות. 

"נו תפתחי כבר צריך לקום!" שמעה ג'ולי את קולו של בובי. "נו ג'ולי!!" צעק בובי והלך.

"טוב, טוב אני קמה!" אמרה ג'ולי בעצבנות וקמה מהמיטה בקושי. אחרי שהתלבשה היא התחילה לנדוד לכיוון השירותים בעייפות. היא פתחה את הדלת ובשנייה הראשונה לא שמה לב שיש שם מישהו. כשקלטה את סאם חצי ערום מצחצח שיניים היא הסתובבה במהירות. "אומאיגאד! סליחה לא ידעתי שאתה פה!" אמרה והסמיקה.

"זה בסדר, אני סיימתי כבר" אמר סאם בחיוך ונתקע בג'ולי בדרך החוצה. ג'ולי עצמה את עיניה ונאנחה. כשירדה למטה כולם היו בחדר אוכל.

"בוקר טוב" בירכה ג'ולי כשנכנסה והתיישבה בעייפות ליד השולחן עם קערת דגנים. אחרי 3 ביסים היא קלטה שכולם מסתכלים עליה. "מה?" שאלה מבוהלת במקצת.

"מה? כלום"  ענו כולם בבת אחת והסיתו את מבטם. באוטובוס ג'ולי שמה לב שכולם מסתכלים עליה. 

"איימי! כולם מסתכלים!!" לחשה ג'ולי לאיימי.

"טוב מה את רוצה הם לא ראו אותך 3 חודשים! אפילו ליומולדת שלי ושל סאם לא יכולת לבוא!" 

"נו מה אני יעשה?! סגרו אותי בגלל שירדתי במשקל!!"

"יופי ג'ולי!!" צחקה איימי.

"את יודעת שהאחים אמרו לי שאם אני אמשיך להתקדם ככה אז אני אצא בערך עוד שבועיים במקום עוד חודש?"

"כן?! איזה כיף!" שמחה איימי והאוטובוס עצר.

"איימי?" שאלה ג'ולי בדרך לכתה.

"הא?"

"איפה סאם?"

"הוא בבית. הוא מתחיל היום מתשע" ענתה איימי ופתחה את הדלת.

"אז למה הוא ער?" שאלה ג'ולי והתיישבה על השולחן ליד איימי.

"כי הערתי אותו, בכוח" ענתה איימי בצחקוק.

"יופי איימי!" אמרה ג'ולי בציניות וצחקה גם. בהפסקה ג'ולי ואיימי הלכו לשירותים ומצאו שם את רובי.

" רובי תגידי... את גרה פה או משהו?" אמרה איימי באכזבה.

"הייתי גרה פה אם היה לי מקום" אמרה רובי לג'ולי.

"לפחות ג'ולי לא צריכה להסתכל במראה כל החיים בשביל לדעת שהיא יפה"

"נכון, היא גם לא צריכה להסתכל כדי לדעת שהיא דבה!"

"פחחחח את סתם מקנאה!" התפרצה ג'ולי לריב.

"סליחה?" הופתעה רובי. "שמעתי נכון?"

"שמעת נכון! גם כן... חשה אנורקסית! אם אני דבה אז מה את? ועוד אני האנורקסית פה" אמרה ג'ולי וצחקקה עם איימי.

"ביי" נפרדה איימי והן יצאו והשאירו את רובי לבד. "ג'ולי!! יפה! סוף, סוף פתחת ת'פה!" שמחה איימי.

כשהם הגיעו הביתה באותו יום, בובי כבר ישן על הספה. ג'ולי התיישבה לידו ובהתה בו לכמה רגעים. היא שיחקה בשערו בעדינות וחייכה לעצמה. היא שמה לב שמצחו היה חם מהרגיל.

"בובי?" העירה אותו. "אתה בסדר?"

"הא? מה?" מלמל מבולבל.

"אתה מרגיש טוב?"

"הא? כן... למה?" התמתח.

"לא סתם ניראה לי שיש לך חום" אמרה ושמה את ידה על מצחו.

"הידיים שלך קרות!!" אמר והזיז את ידה של ג'ולי במהירות.

"אל תעיף את היד שלי!" אמרה בצחקוק.

"למה מה תעשי לי?" התגרה בה בובי. ג'ולי קפצה עליו והתחילה לדגדג אותו. "לא, לא דיי!!!"

"אתה הבאת את זה על עצמך!" אמרה ג'ולי וריתקה אותו לספה.

"יופי חכמה גדולה לנצח ילדים קטנים וחסרי אונים!" אמר בובי.

"לא לריב ילדים!" נדחף סאם והתיישב על הספה לידם.

"אתה אל תתערב!" אמרה ג'ולי עדיין נאבקת בבובי.

"למה מה תעשי לי?"

"עוד אחד?" אמרה והתחילה לדגדג גם אותו. ברגע שסאם ובובי התחילה להחזיר דגדוגים היא התחילה לנסות לברוח.

"לא! די!! מספיק!!!" התחננה וצחקה בקולי קולות. אחרי שהצליחה להתחמק היא תפסה בכד עם פרחים שהיה על שידה ליד הטלוויזיה.

"לא! ג'ולי לא!" אמר סאם בחיוך מאיים והתחיל להתקרב לאט לאט.

"תיזהר!" אמרה באיום. סאם ניסה לתפוס את ג'ולי אבל היא הספיקה לשפוך עליו את המים. בובי תפס כרית והתחיל מלחמת כריות.

"מה קורה פה?" יצאה איימי מהמטבח.

"אמבוש על איימי!!!" צעק סאם והם התנפלו על איימי. איימי ברחה חזרה למטבח וכולם אחריה. היא הוציאה את הברז והתחילה להשפריץ על כולם.

"איימי!!" אמרה ג'ולי ונעמדה לצידה. "בנים נגד בנות!" צעקה והתחילה להרביץ לסאם עם הכרית עד שהיא התחילה להוציא נוצות בכמויות וכך גם עשו בובי, סאם ואיימי.

"אני בבית!" נשמע קולה של אלה, אימם של סאם ואיימי. סאם ואיימי החליפו מבטים עם ג'ולי ובובי והלכו במהירות לסלון. בכניסה עמדה אלה עם פה פעור. "מה קרה פה?" נדהמה. ג'ולי, בובי, סאם ואיימי השפילו את מבטם. "מה עשיתם?"

"מלחמת כריות" אמר סאם חרישית.

"ומלחמת מים" הוסיפה ג'ולי.

"אנחנו נסדר!" מיהרה איימי להוסיף.

"וננקה הכל" הסכים בובי.

"ועוד איך תנקו!! מה חשבתם לעצמכם?" צעקה. הסלון והמטבח היו מלאים במים ונוצות. "באמת!" אמרה ונכנסה בעצבנות לחדרה.

"כדאי שנתחיל" הציעה איימי והם התחילו לנקות.

-

"אוייי" נאנחה ג'ולי והתיישבה ליד סאם על הספה.

"מסכים" אמר סאם בעייפות.

"אני מתה! מי ידע שלנקות נוצות רטובות זה כל כך קשה?!" התלוננה ג'ולי. היא הסתכלה על סאם והוא החזיר לה מבט. הם התחילו לצחוק בקולי קולות.

"כן בטח!" צחק סאם.

"הי זוג סמורים! רוצים לצאת היום?" התפרצה איימי.

"לאן?" שאל סאם לפני שג'ולי הספיקה להגיב.

"לא יודעת, אולי לבאולינג, אפשר גם לסרט... אפשר גם למועדון"

"נלך למועדון... אין לי כוח למשהו שדורש מחשבה עכשיו" ענה סאם.

"אמממ.. תלכו בלעדי... אני לא ממש רוצה" התפרצה ג'ולי.

"מה פתאום את באה איתנו!!" כעסה איימי.

"אולי לא כדאי-"

"אוח סתמי ובואי!" משכה אותה איימי בכוח. "סאם אנחנו רק נלבש משהו יפה ונבוא" אמרה איימי וסאם נאנח. "אה לא סליחה? מה אמרת? אתה רוצה לבוא לעזור לנו?" שאלה איימי כששמעה את האנחה של סאם.

"לא, לא! מה אמרתי משהו?" התגונן סאם.

"יופי!" אמרה איימי בשמחה וגררה את ג'ולי לחדרה. "אז.... מה תלבשי?" פתחה את הארון והתחילה לחפש.

"איימי?"

"ממ?"

"אני לא חושבת שזה רעיון כל כך טוב שאני אבוא"

"למה? אין לך תירוצים! את לא יכולה להגיד שאת לא רוקדת יפה כי את בריקוד, את לא יכולה להגיד שאת לא ניראת טוב כי.. טוב סתכלי על עצמך.. ו.. .זהו זה בערך כל התירוצים שיש"  אמרה איימי וזרקה על ג'ולי סקיני לבן וגופיה שחורה עם כתוביות בזהב.

"אבל איימי!" התלוננה ג'ולי.

"מה?"

"אני מתביישת!"

"וזאת בדיוק הסיבה שאת באה!"

"אבל-"

"בלי אבל! את באה וזה סופי! עכשיו תתלבשי" אמרה איימי ויצאה מהחדר. ג'ולי התלבשה והביטה במראה. היא ראתה שינוי עצום. 'ואו! אני צריכה לקנות חזיות!' חשבה לעצמה. "נו התלבשת?" שמעה את איימי מהצד השני של הדלת.

"כן" ענתה ג'ולי ואיימי נכנסה לחדר.

"יופי!" אמרה בשמחה איימי. "יאללה בואי!" משכה איימי את ג'ולי. "רגע! איפור!" עצרה לרגע איימי.

"נו באמת!!" שמעה ג'ולי את סאם מלמטה וחיכה לעצמה.

"איימי אני לא חושבת שאני צריכה איפור" אמרה ג'ולי כשאיימי הוציאה מסקרה מהמגירה שלה.

"זה לא בשבילך.. זה בשבילי" צחקה איימי. "ניראה לך שאת צריכה איפור? תיראי איזה יפה את!" אמרה אימי תוך כדי ששמה מסקרה.

"גם את לא צריכה איפור אם ככה!" התקוממה ג'ולי. "ואני לא כל כך יפה" אמרה ג'ולי בשקט, כאילו לעצמה.

"אוח! עזבי שכחי שאמרתי משהו!" התעצבנה איימי.

"נו אתן באות או מה?!" צעק סאם מלמטה.

"חכה בסבלנות!" צעקה עליו איימי חזרה.

"יאללה יותר מהר!"

"אנחנו באות אנחנו באות!" צעקה איימי והחזירה את העיפרון השחור חזרה למגירה. "יאללה" אמרה איימי והיא וג'ולי ירדו למטה.

"סוף, סוף!" אמר סאם וקם מהספה. הוא הביט לשניה בג'ולי ואז העביר את מבטו לאיימי שחייכה מאוזן לאוזן וגלגל את עניו.

"מה?" אמרה איימי וחיוכה ירד.

"כלום" התגונן סאם. "יאללה בואו נלך" אמר והתקדם לדלת. "אה והזמנתי גם את תום" הוסיף כבדרך אגב.

"מה?!" התפעלה איימי. "למה עשית את זה?"

"למה לא?"

"אמ.. סתם לא יודעת... אין סיבה, בעצם זה בסדר שהזמנת אותו, שכח מה שאמרתי" התגוננה איימי במהירות.

"את כזאת שקרנית גרועה!" צחק סאם.

"לא אני לא!" כעסה איימי.

"בטח שכן! כל כך רואים עליך שנדלקת על תום!" התגרה בה סאם.

"לא נכון! אני לא דלוקה עליו!" הסמיקה איימי וג'ולי צחקה.

"מה כל כך מצחיק?" כעסה איימי על ג'ולי.

"את באמת שקרנית גרועה!" צחקה ג'ולי.

"אוח קפצו לי!" אמרה איימי בנימה עצבנית וסאם וג'ולי צחקו.

"היי!" צעק תום מרחוק אחרי כמה דקות הליכה.

"היי" החזיר סאם כשהם הגיעו אל תום. "מה קורה?" שאל.

"אה אני יודע? סתם, כרגיל. מה אתכם?" ענה בסתמיות.

"גם כלום" ענה סאם באדישות.

"היי תום" אמרה ג'ולי בחביבות.

"היי" הוסיפה איימי והביטה על הרצפה.

"היי, ואי ג'ולי את ניראת ממש טוב... כאילו יחסית למה שהיה, וגם את איימי!" החמיא תום ואיימי הסמיקה.

"תודה" החזירו ג'ולי ואיימי בביישנות.

"טוב הגענו" אמר סאם כשהגיעו לכניסה של המועדון. הוא לא הוריד את החיוך לרגע מאז שתום הגיע. "אהמרואיםעלייךאהמ!" השתעל סאם לכיוון איימי והיא הכניסה לו מרפק בצלעות. "איה! איימי! למה את מרביצה לי?" אמר סאם בקול רם ובחיוך רחב.

"סאם! די!" לחשה לו איימי בעצבנות וסאם צחקק. הם נכנסו פנימה. היה רועש מאוד. איימי ישר גררה את ג'ולי לרחבת הריקודים. סאם ותום הלכו לשבת.

"איימי! אני לא רוצה!" צעקה ג'ולי כמה שיכלה.

"מה?" צעקה איימי.

"אני לא רוצה!" צעקה ג'ולי, לרעתה הקול שלה לא היה חזק כל כך. איימי לא הצליחה לשמוע אותה. בסוף ג'ולי פשוט הלכה לשבת עם סאם ותום. "היי" אמרה ג'ולי והתיישבה על הספה לידם. זה היה מועדון בשביל כל הנערים מתחת לגיל 18. היא ראתה שם כמה אנשים מבית הספר, וגם כמה מהכיתה.

"למה את לא רוקדת?" שאל סאם.

"לא בא לי כל כך" שיקרה ג'ולי. היא הייתה שקרנית טובה.

"היי סאם! היי תום!" באו 3 בנות מהכיתה שלהם. אמה, טליה ואמלי.

"היי בנות" אמרו סאם ותום ביחד. אחרי סבב נשיקות על הלחי הן התיישבו.

"היי ג'ולי! ואי את ניראת נהדר" החמיאה טליה. היא הייתה ברונטית מתולתלת. עניה היו בצבע ירוק דשא.

"כן!" הסכימו אמלי ואמה. הן היו תאומות זהות. הן היו בלונדיניות. שערן היה גלי והיו להן עניים חומות ירוקות.

"תודה" אמרה ג'ולי בביישנות. לאט לאט הצטרפו גם בנים ועוד בנות מכיתה ומהשכבה. ג'ולי הרגישה כאילו היא לא שייכת לשם. היא שתקה כל השיחה, היא הרגישה כמו ניצב, למרות שחלומה היה להיות השחקנית הראשית. היא תמיד רצתה להיות שחקנית, להיות במרכז, להופיע, לשיר ולרקוד. אבל היא לא יכלה. לא אחרי שכולם כבר הכירו אותה כילדה מוזרה ושקטה. לבסוף איימי הצטרפה והתיישבה ליד ג'ולי.

"היי! למה אף אחד לא רוקד?" שאלה.

"אוח איימי! את והמרץ שלך" צחקה טליה.

"איימי יאללה בואי אני רוצה לרקוד" נכנע סאם.

"אוח!" התלוננה איימי.

"אה מה? את לא רוצה? טוב אני יכול להישאר פה" אמר סאם.

"לא! יאללה בוא!" משכה אותו איימי. 'אוי לא!' חשבה ג'ולי באומללות, סאם ואיימי היו הקשר היחיד שלה לכל האנשים שהיו שם. היא בחיים לא הייתה במצב כזה, תמיד נמנעה מלהיות עם האנשים מהכיתה. 'אני כל כך לא קשורה!' חשבה באומללות. היא הרגישה כל כך לא נוח, היא פשוט רצתה ללכת משם, להעלם.

"מה קורה אנשים?" שמעה ג'ולי מאחוריה קול מוכר, שלא שמחה לשמוע.

"היי רובי" אמרו כמה אנשים. חלק מהבנות גלגלו עניים. 'אוי לא!!' חשבה ג'ולי. היא מעולם לא הרגישה כל כך אומללה.

"מה את עושה פה?" שאלה רובי בהתנשאות אחרי שהתיישבה על הספה בין הבנים.

"רובי!" אמרה טליה שישבה ליד ג'ולי.

"לא! מה היא עושה פה?" התעקשה רובי. "חוץ מזה טליה! יש לג'ולי פה, עד כמה שזה מפתיע, היא יכולה לדבר בעצמה!" פנתה רובי אל ג'ולי, שהביטה בה בשנאה ושתקה.  "או שאולי מרוב שומן סתמו לה את הפה כדי שתפסיק לאכול!" צחקה רובי. הבנות לא התאפקו ופערו פה.

"לכי זדייני רובי! אה בעצם, זה מה שאת עושה תמיד חתיכת שרמוטה!" התפרצה ג'ולי.

"אופה! מישהו פה התחיל לדבר!"

"ועוד איך התחלתי לדבר! ואני מציעה לך להתקשר לסרסור של הבית זונות! שמעתי שהוא מחפש עובדות חדשות! אולי סוף, סוף תתחילי לקבל משהו על העבודה שאת עושה"

"היי ג'ולי! התקשרו מאפריקה, האנשים הרעבים מבקשים שתפסיקי לאכול להם את האוכל!"

"יאללה לכי, לכי אני עפה מפה! ולא אני לא רוצה סיבוב ב20 שקל!" קמה ג'ולי והלכה. אחרי שיצאה מהמועדון שמעה את סאם מאחוריה.

"ג'ולי!" צעק, היא עצרה והסתובבה.

"מה?" אמרה בעצבנות.

"לאן?"

"הביתה! אין לי כוח!" אמרה בידים שלובות.

"אוח אל תיתני לרובי להרוס לך את המצב רוח עכשיו!" התחנן סאם.

"מאיפה אתה יודע שזאת רובי?"

"שמעתי, חוץ מזה, מי יכול לעצבן אותך חוץ ממנה?" אמר סאם בחיוך, ג'ולי הביטה על המועדון במבט עצבני. "יאללה בואי, אני מזמין אותך לריקוד, תוציאי את כל העצבים" אמר. ג'ולי הסמיקה והחזירה את מבטה אליו. הוא הושיט לה יד כדי שתבוא איתו וג'ולי נכנעה. הם נכנסו חזרה למועדון. בדרך לרחבת הריקודים ג'ולי ראתה את מבטה של רובי. היא התעלמה והמשיכה עם סאם. כשהגיעו לרחבה איימי הצטרפה אליהם, היא כבר הייתה עמוק בתוך הריקוד. 

"סוף, סוף!" צעקה איימי. היא תפסה את ג'ולי והתחילה לרקוד איתה. "יאללה תשתחררי" צעקה איימי שוב וניסתה לגרום לג'ולי לרקוד. ג'ולי התחילה לזוז בביישנות. היא לא יכלה להתנער מהתחושה שבוחנים אותה, שמסתכלים עליה ומצפים למשהו. לאט , לאט התחילה ג'ולי להשתחרר, היא ראתה איך כולם שם לא שמו לב בכלל שיש עוד מישהו, הם פשוט נהנו מהריקוד, בלי לחשוב. לבסוף היא נסחפה לריקוד, היא אהבה את התחושה הזאת, של החופש, ריקוד שיחרר אותה מכל הדאגות, כל פעם שרקדה היא לא חשבה, לא על אנשים, לא על דברים, לא על מה שקורה מסביב. השירים התחלפו, וככל שהזמן עבר הם נעשו יותר ויותר רגועים.

"היי!" התפרץ תום. ג'ולי ואיימי כבר ישבו, והתנגן שיר סלואו ברקע.

"היי" ענו איימי וג'ולי ביחד.

"ג'ולי... רוצה לרקוד איתי?" שאל תום.

"מה?" שאלה ג'ולי מופתעת. "מה.. מה שאלת התכוונתי" תיקנה את עצמה מהר.

"את רוצה לרקוד איתי?" חזר תום יותר חזק. ג'ולי הביטה לרגע באיימי, היא התכוונה להגיד לא, אבל מהמבט של איימי היא הבינה שזה בסדר. 'חוץ מזה... זה לא שאני עכשיו יוצאת איתו' חשבה לעצמה ג'ולי. היא קמה והלכה עם תום לרחבת הריקודים. היא כרכה את ידיה סביב צווארו. הוא שם את ידיו סביב מותניה, זה גרם לה אי נוחות קלה. הם רקדו בשקט זמן מה.

"את יודעת את ניראת ממש טוב" אמר פתאום תום.

"תודה" אמרה גו'לי בביישנות קלה. 

"לא אני מתכוון לזה, אני לא מבין למה חשבת שאת לא" התעקש תום.

"תודה" חזרה ג'ולי באי נוחות. היא הביטה הצידה. רובי וסאם רקדו ביחד. תום ששם לב לאן מבטה של ג'ולי מופנה סובב אותה לכיוון השני. היא החזירה את מבטה לתום בלית ברירה.  בסוף השיר נפרדה מתום וחזרה לאיימי.

"את רוצה ללכת הביתה?" שאלה ג'ולי.

"לא! את עוד לא רקדת עם סאם!"

"למה אני צריכה לרקוד עם סאם?"

"שמעי אתם מאורסים ו-"

"שששש!!! מה את משוגעת ישמעו אותך!" השתיקה אותה ג'ולי.

"אוח יש מלא רעש.. ומה שהתכוונתי זה שאתם צריכם להתחבר יותר"

"לא אנחנו לא! איימי!" התלוננה ג'ולי והסמיקה טיפה. למזלה היה חשוך שם ככה שאיימי לא ראתה.

"יאללה, נגמר השיר! לכי תעיפי את הדבק ותרקדו שיר ואז נלך" סיכמה איימי ודחפה את ג'ולי. ג'ולי הביטה בה במבט מתחנן. "לא! לכי!" פקדה איימי. ג'ולי חיפשה במבטה את סאם. אחרי שמצאה אותו התחילה להתקרב. נפגשו מבטיהם. ג'ולי חייכה והתחילה להתקרב אליו. לפתע רובי תפסה אותו והתחילה לרקוד איתו עוד סלואו. היא הורידה את החיוך והתכוונה להסתובב אבל תפסה לשניה את מבטו של סאם. הוא התחנן שהיא תבוא ותציל אותו. ג'ולי הסתובבה והתחילה ללכת חזרה לאט.

"דבה!"

" האנשים הרעבים מבקשים שתפסיקי לאכול להם את האוכל"

נזכרה ג'ולי במלותיה של רובי. מבטו המתחנן של סאם עבר שוב במוחה. היא הסתובבה והתחילה ללכת בצעד מהיר לכיוונם של סאם ורובי.

"סליחה אפשר להפריע?" הפרידה ג'ולי בין סאם לרובי בחיוך גדול.

"לא- "

"תודה!" אמרה ג'ולי ומשכה את סאם.

"אמרתי לא!" חזרה רובי אבל סאם וג'ולי התעלמו והתחילו לרקוד. היא שוב הרגישה את האי נוחות הזאת כשסאם שם את ידיו על מותניה.

"תודה, תודה, תודה!!" אמר סאם בלי קול וג'ולי חייכה. "היא נדבקת אלי כבר איזה 5 שירים ברצף!"

"לדעתי קורה בניכם משהו" אמרה ג'ולי באותו חיוך.

"אני? ורובי? לא ניראה לי" סטר סאם.

"אה, אז אתם לא מדברים כל הזמן בבית הספר, ולא רוקדים כבר 5 שירים?" התגרתה.

"למה? את מקנאה?" התגרה סאם חזרה.

"היית מת!" אמרה ג'ולי וסאם צחקק. מאז ועד סוף השיר הייתה בניהם שתיקה. מאוד מביכה. בסוף השיר הם נפרדו. "שמע איימי ואני כנראה נזוז" אמרה ג'ולי כבדרך אגב.

"כן אני בא אתכם" אמר סאם והם שניהם הלכו לקרא לאיימי.

"יאללה הולכים?" קמה איימי כשראתה את סאם ג'ולי באים לעברה.

"כן" ענתה ג'ולי בחיוך. כשהגיעו הביתה הוא היה חשוך, הטלוויזיה הייתה דלוקה.

"מישהו ער?" שאלה איימי בלחישה.

"לא ניראה לי" לחש סאם וכיבה את הטלוויזיה. בשניה כל הבית נעלם בחושך.

"סאם! לעזאזל!" לחשה איימי בלחץ ותפסה את ידה של ג'ולי בחוזקה.

"איה איימי!"

"ג'ולי ששש!" נלחץ סאם כשג'ולי דיברה חזק מידי.

"איימי הציפורניים!" לחשה ג'ולי בכאב.

"סורי" החלישה איימי את אחיזתה מעט.

"מה יש לך?" שאלה ג'ולי בלחש בעוד איימי מחזיקה את ידה.

"הממ.. סיפור ארוך" התחמקה איימי.

"עלק! היא מפחדת מהחושך" התפרץ סאם ואיימי נבהלה.

"סאם! איפה אתה?" נלחצה איימי.

"אני פה" אמר סאם וג'ולי הרגישה את ידו נוגעת בראשה. "מי זה?"  שאל סאם ומישש את ראשה ופרצופה של ג'ולי.

"פינוקיו" ענתה ג'ולי בחיוך, למרות שהם לא ראו.

"סאם אתה לא מזהה?" שאלה איימי וניסתה למצוא את סאם, אבל לא עזבה את ג'ולי.

"לא" שמעה ג'ולי את קולו של סאם. "טוב אני התרגלתי כבר, יש קצת אור מבחוץ" אמר סאם, ג'לי ראתה אותו לידה. הוא עמד מולה והחזיק את ידה של איימי הלחוצה.

"כן גם אני" אישרה איימי ונשמה נשימה עמוקה. היא הביטה לרגע בג'ולי ואז נתנה לסאם מכה על הכתף.

"אי! למה זה היה?" שאל סאם כאילו נעלב.

"אל תכבה ככה את האור בלי להכין אותי!" התעצבנה איימי אבל תפסה שוב את ידו של סאם.

"טוב אולי כדאי שנלך לישון" אמרה ג'ולי והתחילה ללכת לכיוון המדרגות.

"כן, זה רעיון טוב" הסכימה איימי, ברגע שג'ולי עזבה אותה איימי נצמדה לסאם, מסתכלת לכל הכיוונים.

"איימי תירגעי אין כאן כלום!" אמר סאם בניסיון לגרום לאיימי להתנתק ממנו.

"סאם! אל תעזוב אותי!" אמרה איימי ונצמדה יותר חזק לסאם. "ג'ולי את לא מפחדת?" שאלה איימי כשהגיעו לחדר של איימי.

"לא" ענתה ג'ולי. ונכנסה עם סאם ואיימי לחדרה של איימי. איימי במהירות סגרה את הדלת והדליקה את האור. היא התיישבה על המיטה ברוגע.

"עכשיו יותר טוב!" אמרה איימי בחיוך גדול. סאם גלגל את עניו בחיוך.

"טוב, אז את הגעת לחדר בשלום, אנחנו יכולים ללכת לישון עכשיו?"  שאל סאם.

"אהא" אמרה איימי וסאם הניד בראשו.

"לילה טוב" בירכה ג'ולי את איימי והיא וסאם יצאו מהחדר.

"לילה טוב" אמר סאם ונכנס לחדר שלו. ג'ולי הגיעה לחדרה ולחצה על הידית. לפתע היא נעצרה והקשיבה. היא שמעה קול חרישי בא מחדרו של בובי. היא הגיעה לחדרו של בובי והצמידה את אוזנה לדלת. הקול אכן בא מחדרו של בובי. היא לא ממש ידעה מה הקול הזה, הוא היה  חלש מידי. לאט ובשקט ג'ולי לחצה על הידית ופתחה את הדלת.

"בובי?" לחשה בעדינות. הקול פסק. היא הביטה לכיוון המיטה שלו וראתה את בובי יושב צמוד לקיר, מחבק את רגליו. "אתה בסדר?" שאלה והתקרבה אל מיתתו.

"כן, אני סתם לא מצליח להירדם" אמר בובי וניגב את פניו במהירות.

"בכית?" שאלה ג'ולי והתיישבה על המיטה ליד בובי.

"לא! אמרתי לך אני לא מצליח להירדם" אמר בובי בקול חנוק.

"אל תשקר לי בובי! מה קרה?" אמר ג'ולי והורידה את ידו של בובי מפניו.

"כלום!" אמר חנוק מדמעות. "פשוט, עזבי" אמר והדמעות המשיכו לרדת. ג'ולי התקרבה עוד יותר ושמה את ידה על ידו של בובי.

"בובי, בבקשה תגיד לי מה קרה?" שאלה, למרות שבליבה כבר ידעה. בובי שתק והמשיך לבכות חרישית. ג'ולי נכנעה וחיבקה אותו. הם ישבו מחובקים, ג'ולי החזיקה את הדמעות מלרדת, בשביל בובי. כשלבסוף נרדם בובי ג'ולי כיסתה אותו. היא כל כך רצתה לפרוץ בבכי, אבל החזיקה את עצמה כדי לא להעיר אותו. כשחזרה לחדרה כבר לא יכלה להתאפק יותר. היא סגרה את הדלת ונשענה עליה, כשדמעות זולגות מעניה. היא החליקה לישיבה על הרצפה ובכתה לתוך ברכיה.

 

 

היי... חזרתי עם עוד פרק.. מקווה שתאהבו ותגיבוו פליזז חשוב לי לדעת מה אתם חושבים...

אוהבת 3>

נכתב על ידי חתיכה(\ת) מש(ו)געת , 19/7/2008 01:20  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



*פרק11*


-פרק 11-

"אני לא יעזוב, בובי אני מבטיחה! אני מצטערת כל כך! בבקשה תירגע" התחננה. בובי ניגב את הדמעות וחיבק אותה יותר חזק. "אני מבטיחה לך שאני לא יעזוב אותך לבד, אני מבטיחה! אני מצטערת" .

-

"בוקר טוב" אמרה איימי ביובש והתיישבה על המיטה של ג'ולי. ג'ולי ובובי התעוררו מחובקים.

"מה השעה?" שאל בובי בעייפות והתהפך.

"10 וחצי" ענתה איימי בכעס. ג'ולי ידעה שהיא כועסת עליה.

"טוב ג'ולי אני הולך הביתה, אני אבוא בערב, ביי" אמר וג'ולי תפסה אותו והדביקה לו נשיקה רועשת על הלחי. "ג'ולי!!" אמר בובי וניגב את הנשיקה וג'ולי צחקקה.  אחרי שהוא יצא הייתה שתיקה ארוכה.

"איימי?" שאלה ג'ולי בהיסוס, איימי לא הגיבה. ג'ולי הידקה שפתיים וניסתה שוב. "איימי? בבקשה דברי איתי" התחננה ג'ולי. 

"מה את רוצה שאני אגיד לך?" שאלה איימי בעצבנות.

"אני רוצה שתסלחי לי! אני מבקשת סליחה!" אמרה ג'ולי וקמה מהמיטה. איימי קמה יחד איתה. ג'ולי ראתה דמעות עולות בעניה של איימי וחיבקה אותה.

"את לא יודעת כמה זה מפחיד אותי!" אמרה איימי בגמגום קל. אלה, אימה של איימי, נכנסה לחדר.

"ג'ולי, אני צריכה לדבר איתך" פתחה אלה והתיישבה על המיטה.

"על?" שאלה ג'ולי והתיישבה לידה.

"אנחנו מכניסים אותך לאשפוז" אמרה אלה בתקיפות.

"מה?!" נדהמה ג'ולי. "מה?! א-למה?!"

"הממ מעניין למה!" אמרה אלה בציניות. "את יודעת מה את עושה לעצמך?! יש לך עכשיו בעיות בלחץ דם ועוד דברים שאני אפילו לא טרחתי להקשיב להם! יש לך מחזור בכלל?"

"לא" ענתה ג'ולי בהיסוס.

"ממש נהדר! עוד היום את עוברת למחלקה! אני אביא לך את הדברים שאת צריכה מהבית ושכרתי לך כבר מורה פרטית, אני הולכת לדבר עם הרופא" סיכמה אלה ויצאה מהחדר בכעס. ג'ולי ישבה על המיטה במבט מושפל. איימי התיישבה ליד ג'ולי בהיסוס.

"את בסדר?"

"אני ניראת לך בסדר!? אני לא יודעת מה לעשות!!" אמרה ג'ולי בלחץ.

"לעשות בקשר למה?"

"אני מפחדת! אני לא רוצה להשמין! אני מספיק שמנה! אני לא יודעת אם אני יעמוד בזה!"

"שמנה?! איזה שמנה?! תקשיבי לי רגע! קודם כל, את לא שמנה! שנית, המראה החיצוני זה לא כל מה שחשוב בחיים! גם אם היית שמנה, מה שאת לא!! אף אחד לא מושלם! את צריכה לקבל את מה שיש לך-"

"אבל מה כבר יש לי?! מה יש לי איימי?!"

"יש לך את בובי! אותי! את אמא שלי! כולנו מאוד אוהבים אותך! יש לך בית! את בן אדם נפלא! את פשוט צריכה להבין את זה! את צריכה להיות שלמה עם עצמך-"

"קל לך להגיד איימי! אבל אצלי זה מחלה! זה קצת יותר קשה!" אמרה ג'ולי נואשת.

"ג'ולי, הכל זה עניין של שכנוע עצמי, אם תשכנעי את עצמך, תגידי  לעצמך כל שניה שאת מושלמת כמו שאת, שאת מי שאת, שאת לא צריכה לסבול בשביל אף אחד, אפילו לא בשביל עצמך, את בסופו של דבר תביני את זה, שיש דברים ששווה לחיות יותר זמן בשבילם, כי אם תמשיכי ככה את לא תחיי הרבה זמן, תאמיני לי אני יודעת!" אמרה איימי ונאנחה.

"מאיפה את יודעת?"

"בת דודה שלי, היינו מאוד קרובות, שמתי לב כמה זמן שהיא עושה מלא ספורט, אבל חשבתי שהיא פשוט אוהבת את זה, לילה אחד כשהיא ישנה אצלי, בלילה החולצה שלה עלתה מעט וכל העצמות שלה היו בחוץ. בבוקר אחרי זה צעקתי עליה, שהיא רזה מידי ושהיא חייבת לאכול, אמרתי לך כבר, זה מפחיד אותי, היא לא דיברה איתי שבוע. ניסיתי להסביר לה שהיא תמות בסוף, יום אחד אמא שלי נכנסת בהיסטריה הביתה וצועקת שלילי בבית חולים. הלכנו לבקר אותה ולא זיהיתי אותה, היא נראתה נורא, הלחיים שלה היו שקועות כל כך. וגם העניים, היו לי סיוטים במשך שנים, היא הייתה באשפוז חצי שנה, אבל בסוף היא נכנעה למחלה שלה, אני הייתי איתה כשהיא מתה, כבר כמעט ולא היה לה שיער, היא הייתה לבנה צהבהבה כזאת, והעור שלה התקלף באצבעות וכאלה. היא הייתה מחוברת להמון מכשירים, האכילו אותה בזונדות אבל זה לא עזר. היא נכנעה, ואם היא לא רצתה להחלים אף אחד לא יכל לעזור לה" סיפרה איימי. במשך כל הסיפור היא לא הביטה אפילו לרגע בענייה של ג'ולי. היא הביטה כל הזמן על הרגליים שלה.

"איימי, אני לא ידעתי" אמרה ג'ולי בנחמה.

 

-

 

"היי" נכנס סאם, איימי וג'ולי צפו בטלוויזיה במחלקה.

"היי סאם!" אמרה איימי וסאם התיישב לידה. "מה קורה?"

"אני יודע, איך מתקדם?" שאל סאם את ג'ולי. היא השפילה את מבטה. "מה?" שאל והעביר את מבטו אל איימי.

"זונדה" אמרה איימי והנידה בראשה. "שוב!" הוסיפה.

"ג'ולי! עוד פעם?! את רק שבועיים באשפוז! זאת הפעם השלישית!"

"אני יודעת!" אמרה ג'ולי בעצבנות. "אבל לפחות עליתי במשקל" הוסיפה.

"כמה עלית?"

"קילו וחצי"

"יפה! אבל את חייבת לשטף פעולה! תביני שזה לטובתך!"

"אני יודעת" אמרה ג'ולי.

 

-

 

"היי!" אמרה גו'לי כשנכנסה לכתה, אחרי 3 חודשים במחלקה.

"ג'ולי!!" אמרה איימי וחיבקה את ג'ולי. "מה את עושה פה!?"

"קיבלתי חופש! 4 ימים!" אמרה בשמחה. איימי חייכה. "את מחבקת אותי שוב" הוסיפה ג'ולי אחרי חיבוק נוסף של איימי.

"כן, שמעי, עכשיו את פחות עצמות!" אמרה איימי בחיוך. ג'ולי ראתה את רובי מגלגלת את עניה כשראתה את החיבוק שלה ושל איימי.

"מה קרה לרובי?" שאלה ג'ולי כשהיא התיישבה על השולחן. "חשבתי שאתן החברות הכי טובות"

"פחח עם חברות כמוה מי צריך אויבים! גם כן זאת"

"למה מה קרה?"

"עזבי סיפור ארוך"  אמרה איימי בהתרסה. ג'ולי הרגישה מוזר כל היום, כולם הסתכלו עליה כל היום, והתלחששו. היא הבינה אותם, אבל עדיין הרגישה מוזר, כאילו שהיא לא צריכה להיות שם. היא חשבה שכולם עדיין רואים בה את הילדה המוזרה שתמיד מציירת וכמעט לא מדברת. סאם איחר לשיעור וכשנכנס היה מפוזר ביותר.

"למה את לובשת את זה?! לא חם לך?" שאלה איימי את ג'ולי בהפסקה. ג'ולי לבשה שוב חולצה ארוכה ומשוחררת.

"כן קצת חם לי" אמרה ג'ולי בהרהור. "אני הולכת רגע לשירותים" אמרה ויצאה מהכיתה. בדרך היא ראתה את סאם מכניס ספרים ללוקר. היא רצתה לנופף לו לשלום, היא הרימה את ידה אבל ראתה שסאם מדבר עם מישהו. אחרי עוד כמה צעדים ראתה את רובי עומדת לצידו. היא שלחה אליה מבט מתנשא וחזרה לדבר עם סאם. ג'ולי נכנסה לשירותים ונעמדה מול המראה, אחרי שנשארה עם חולצת טי משוחררת רובי נכנסה לשירותים ונעמדה ליד ג'ולי, מסדרת את השיער.

"אז מה ג'ולי, את באה לפה הרבה?" שאלה בהתנשאות, ג'ולי הגיבה במבט שונא. איימי נכנסה לשירותים בחיוך. "השמנת קצת את יודעת? לא הולם אותך" אמרה רובי ויצאה מהשירותים בחיוך.  

"מה?" אמרה איימי בפה פעור. "תגידי לי שזה לא קרה עכשיו!" אמרה בשוק. "אני אפילו לא יודעת מה להגיב על זה! ג'ולי?" שאלה איימי כשראה את ג'ולי בוהה בעצמה במראה. "ג'ולי אל תגידי לי שאת לוקחת אותה ברצינות! ג'ולי!" . ג'ולי העלתה חיוך מיד.

"ברור שלא!" אמרה כמובן מאליו. הן יצאו מהשירותים והגיעו לסאם. 'היא צודקת, היא כל כך צודקת!!' חשבה לעצמה ג'ולי בהיסטריה קלה. איימי וסאם דיברו ביניהם, אבל ג'ולי לא הקשיבה.

"ג'ולי? מה דעתך?" שאלה איימי את ג'ולי.

"מה? לא יודעת תקשיבו אני חושבת שאני אלך הביתה אני לא מרגישה כל כך טוב, ביי" אמרה ג'ולי ויצאה מהבית ספר בהליכה מהירה. אחרי שהלכה כמה צעדים בחוץ ג'ולי לא יכלה להתאפק והתחילה לרוץ. היא לא חשבה לאן, היא פשוט נתנה לרגליים שלה לרוץ ולדמעות לצאת. אחרי שרצה כמו מה שניראה לה שעה היא הגיעה לחוף שמאחורי הבית. היא נפלה על החול מתנשפת ובוכה. אחרי שנרגעה מעט היא תיישבה על החול, השמש עוד הייתה למעלה בשמיים, אחרי כמה זמן, ג'ולי לא שמה לב כמה, השמש כבר התחילה לשקוע. ג'ולי רק ישבה שם ובהתה. השמש כבר הייתה חצי שקועה כשג'ולי שמעה מישהו מגיעה מאחורה.

"ג'ולי? מה את עושה פה?" שאל קולו של סאם מאחוריה. "כולם דואגים לך!" אמר והתיישב.

"עזוב אותי" אמרה ג'ולי בשקט, כאילו לחשה משהו לים.

"סליחה?" התפלא סאם.

"אמרתי עזוב אותי!!" צעקה ג'ולי וקמה ממקומה והתחילה לרוץ. היא שמעה את סאם רץ אחריה, אבל לא היה לה אכפת. היא רצה עד שלא יכלה כמעט לנשום יותר, השמש כבר שקעה לגמרי והיא הגיעה כבר כמה קילומטרים רחוק מהבית, עד הסלעים. היא התיישבה מתנשמת בכבדות על הסלע. להפתעתה סאם נפל על החול מתנשם גם.

"לעזאזל ג'ולי!!....... מה .... נסגר?" התנשם בכבדות.

"לא רוצה יותר! אני רוצה להוריד את כל השומן הזה ממני! לא רוצה לחיות יותר בתוך הגוף הזה!! אני מגעילה את עצמי כל כך!!" בכתה ג'ולי לתוך ברכיה.

"מה?? אני.. לא מאמין!! חשבתי שהכול מתקדם כל כך טוב!!!" אמר סאם מנסה להרגיע את הנשימות.

"אז חשבת!!!" אמרה ג'ולי בתקיפות.

"די ג'ולי אל תבכי! העיניים שלך עוד יצאו מהמקום!" אמר סאם שעדיין לא הצליח לסדר את הנשימה. "עם כמות הבכי שלך! אויש!" אמר ובקושי התיישב לידה.

"כמה שזה מפתיע אותך אבל ממש אין לי מצב רוח!" אמרה ג'ולי בבכי.

"עד כמה שזה מפתיע אותך אני ממש לא חושב שיש לך מצב רוח!" אמר סאם. הם ישבו שם בערך חצי דקה עד שסאם נאנח. "ג'ולי תקשיבי, אני לא יודע מה גרם לזה להתפוצץ ככה חזרה, אני לא יודע מי אמר לך מה אבל מה שאני כן יודע שעשית דרך ממש ארוכה! את ממש ממש התקדמת וזה שווה את זה! ברור שלא תמיד קל ולפעמים נשברים אבל חייבים להמשיך! את לא מתכוונת לוותר על הדרך הארוכה שעשית בגלל משהו קטן! חוץ מזה..." אמר סאם ונתקע. ג'ולי הביטה בו בעניים דומעות ונפוחות.

"חוץ מזה מה?" גיהקה.

"חוץ מזה שאת נראית ממש טוב, כאילו, את ממש יפה" אמר סאם והשפיל את מבטו. ג'ולי ראתה סומק קל על לחייו. היא הביטה בו לרגע עד שחזר להביט בענייה. הוא חייך חיוך מבויש וג'ולי לא יכלה להתאפק וחייכה אליו חזרה.

"אתה.. אתה באמת חושב ככה?" שאלה באותו חיוך שלא שלטה בו.

"אאמ.... כן.. אני מניח.." אמר ולחייו האדימו יותר ויותר. "אז את בסדר עכשיו? כאילו... " גמגם בביישנות.

"כן" ענתה וסאם עזר לה לקום.

" טוב יש לנו דרך ארוכה.." נאנח סאם. "את והריצות שלך גם כן" לחש לעצמו.

"סליחה!?" שאלה ג'ולי ודחפה אותו קלות.

"אופהה! אל תתחילי איתי!" אמר סאם ודחף אותה גם. ג'ולי התחילה לרוץ. "טוב טוב אני נכנע! לאאא" אמר נואשות וצחק.

 

"איפה היית?" שאלה איימי מהספה כשסאם וגו'לי נכנסו לבית.

"סתם עשיתי סיבוב" אמר ג'ולי בסתמיות וסאם כחכח בגרונו. איימי הביטה בסאם בחשדנות ואז העלתה חיוך תחמני. "כןןן כןןןן" צחקה איימי.

"אויש!" אמרו סאם וג'ולי ביחד. איימי הנידה בראשה והמשיכה לצפות בטלוויזיה. ג'ולי עלתה לחדרה ונעלה את הדלת. החדר היה חשוך. הדבר היחיד שהאיר אותו היה הפנס מהמרפסת שלמטה. היא הביטה במראה. אפילו בחושך היא ראתה שענייה מנופחות מעט, היא שנאה את איך שהיא ניראת כשהיא בוכה, ענייה היו מאדימות ומתנפחות ופרצופה היה מאדים. היא נאנחה והורידה את החולצה. כאשר נשארה רק בתחתוני בוקסר וחזייה היא התחילה לבחון את הגוף שלה. כל סנטימטר ניראה לה מכוער יותר מהשני.

"את ניראת טוב...כאילו את ממש יפה"

נזכרה ג'ולי במלותיו של סאם. ממשיכה לבחון את גופה.

"אף אחד לא מושלם"

נזכרה ג'ולי באיימי. 'אולי בכל זאת, אני לא ניראת כל כך נורא' חשבה לעצמה ג'ולי. היא הביטה בפעם האחרונה בעצמה, הפעם היא הסתכלה לתוך העיניים, עיניה היו כחולות עמוקות והיו לה ריסים עבים וארוכים. העיניים היה הדבר שהיא הכי אהבה בעצמה. כשמביטים לה בעניים אפשר כמעט לצלול לתוכן. שערה הבלונדיני החלק גלש על הכתפיים, הוא היה מבולגן נורא. הפוני צד שלה הסתדר בשלמות בד"כ. אבל הפעם הוא היה מפוזר ומבולגן.

נשמעה דפיקה בדלת, ג'ולי קפצה והתחילה לזרוק על עצמה בגדים.

"רק רגע" אמרה, מסתבכת עם המכנס. אחרי שהתלבשה היא פתחה את הדלת ואיימי עמדה בפתח.

"היי!" אמרה איימי בלבביות.

"היי, מה.. מה קורה?" שאלה ג'ולי בזמן שאיימי התיישבה על המיטה.

"אממ סתם... טוב תקשיבי אני יודעת למה ברחת היום מבית הספר, זה בגלל רובי נכון?" ניגשה איימי לעניין.

"כן טוב...." ענתה ג'ולי בבושה והתיישבה ליד איימי על המיטה.

"אבל אמרתי לך לא להתייחס!"

"אבל זה לא כל כך קל איימי! את חייבת להבין..."

"לא ג'ולי! את חייבת להבין! תפסיקי לתת תירוצים! את לא מקשיבה לה כי היא בן אדם רע! שאוהב לראות אנשים סובלים כי היא חושבת שהיא הכי טובה ומושלמת בגלל זה מותר לה להגיד דברים כאלה!! קודם כל שאת ניראת נפלא! אחרי 3 חודשים באשפוז התפתחת סוף סוף!" אמרה איימי והצביעה על שדייה של ג'ולי שהסמיקה. "שנית היא ניראת הרבה יותר נורא ממך! שלישית, בתכלס? הכי חשוב זה האופי! כי אם בן אדם הוא רע אז זה לא משנה איך הוא ניראה! גם אם בנים מתחילים איתה! זה בגלל שהיא שרמוטה ונותנת לכולם! ואת יודעת איך זה בנים!" אמרה איימי בצחקוק קל. "בקיצור מה שאני אומרת זה שאת בן אדם נפלא ואם תתגברי על הביישנות או לא יודעת מה יש לך אז כולם פשוט יאהבו אותך!" אמרה איימי וקמה למראה.

"ואם אני אשבר שוב?" שאלה ג'ולי בייאוש.

"אז את תישברי, תבכי אולי, אח"כ תתגברי על זה ותמשיכי! ובלי תירוצים! את עושה את זה לעצמך! בשביל שהחיים שלך יהיו יותר טובים!" אמרה איימי ונעמדה מול ג'ולי. "תחזרי אחרי: אני מושלמת כמו שאני ואם למישהו לא מתאים אז שיקפוץ לי!" אמרה איימי בתקיפות.

"מה?" התבלבלה ג'ולי.

"תגידי את זה"

"אבל-"

"עכשיו!!!"

"אני מושלמת כמו שאני ואם למישהו לא מתאים אז שיקפוץ לי! אבל זה לא יעזור!"

"תיסמכי עליי, מעכשיו את אומרת את זה כל לילה לפני שאת הולכת לישון וכל בוקר כשאת מתעוררת, כל פעם שאת מסתכלת במראה וכל פעם שבא לך להישבר! ברור?!" אמרה איימי בתקיפות, אבל עם חיוך.

"ברור" הסכימה ג'ולי בנדנוד.

"יופי!!" אמרה איימי בחיוך ויצאה מהחדר. ג'ולי נעלה את החדר שוב, היא הביטה על הים דרך החלון. כעבור כחצי דקה היא שמעה את דלת המרפסת נפתחת ומישהו התיישב על הערסל. 'מי זה יכול להיות?' שאלה את עצמה והציצה מהחלון. היא ראתה את סאם מתנדנד באיטיות על הערסל ושומע מוזיקה. היא הביטה בו למשך דקה ואז הסתובבה והחליפה בגדים לבוקסר וגופיה. היא שכבה מכוסה ובהתה בתקרה. היא כבר לא ידעה מה לחשוב.

"אני מושלמת כמו שאני... שיקפצו לי..נמנממ" גמגמה בעייפות ולבסוף היא נרדמה.

 

 

 

 שמעו אני יודעת שאני זונחת לפעמים.. אבל אני כותבת.. אני פשוט שוחכת לפרסם :\\ \

קיצר מקווה שתמשיכו לקרא.. ואם תשלחו הודעות של זירוז כשאתם רואים שאני לא מפרסמתת זה יעזור.. כי אני מקבלת לאימייל.. חחח

אוהבתתת 3>

נכתב על ידי חתיכה(\ת) מש(ו)געת , 15/7/2008 00:49  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





776
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחתיכה(\ת) מש(ו)געת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חתיכה(\ת) מש(ו)געת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)