בכל בוקר היא הייתה שרה לי שירים קטנים באוזן, כמעט לוחשת. ככה הייתי מתעורר לי, מחייך אליה ומודה לאלוהים שזה לא חלום.
היה לה ריח של בוקר, וחיוך של אהבה. העיניים שלה בחנו כל תזוזה שלי, היא למדה אותי בעל פה.
היא הייתה מנשקת אותי ברכות מוגזמת, שגרמה לי לצמרמורת נעימה בכל הגוף, גם כשהיה קיץ.
השמיכה הדקה שכיסתה אותי הפרידה בין שנינו, ועדיין יכולתי להרגיש את
הלב שלה פועם, כאילו בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת מחוננת