ועוד אחר כך הוא מתפלא שאני נהייתי תוקפנית אליו.הוא לא ניסה לחשוב אפילו לשנייה שאולי הוא אשם בזה, הוא יאשים את כל העולם ואשתו. הוא יגיד לי להפסיק להסתובב עם אנשים כי הם אשמים בזה שאני תוקפנית אבל אפילו לשנייה הוא לא יעצור לחשוב למה ומתי זה התחיל.
אני זוכרת בדיוק מתי זה התחיל, ות'אמת זה הוא שאמר לי להתחיל להיות כזאת.. טוב לא במילים האלה אבל בסופו של דבר זה הייתה אשמתו.
אם הוא לא היה מבקש ממני להפסיק לברוח מהויכוחים שלנו, אני לא היתי "הופכת" להיות תוקפנית.
ואחרי מה שהוא אומר לי אתמול זה פשוט היה הקש ששבר את גב הגמל.

הוא פשוט מפגר לפעמים.
אבל לא נורא, אני זאת התוקפנית. לא?