<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>המציאות המעוותת שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 נורמלית בהכחשה.. All Rights Reserved.</copyright><image><title>המציאות המעוותת שלי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725</link><url></url></image><item><title>אחרי רע חייב לבוא גם קצת טוב...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11732430</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא חשבתי שזה יגיע, הרגע שבו אני אפסיק [גם אם זה רק טיפה בינתיים] לחשוב עליו.
נכון שזה בגלל הבן אדם הכי פחות צפוי שחשבתי שזה יקרה בגללו, אבל משום מה אני ממש שמחה שזה הוא.
פתאום אני מרגישה את הלב בגלל מישהו אחר, אני מרגישה את הלב ולא כואב לי מכאב אלא מגעגוע לעוד קצת.
נכון שלא קרה הרבה, ונכון שלא מובן לי עדיין כל כך מה קורה אבל זה עושה לי טוב.

פתאום אני מרגישה נוח יותר עם אנשים, אני מרגישה חופשיה ועצמי יותר.
אולי זה מסביר את העובדה שאנשים מרגישים פתאום בנוח להגיד לי את מה שהם חושבים עלי, גם אם זה לא בהכרח דברים חיובים.
זה עושה לי טוב.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 20 Apr 2010 22:53:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11732430</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11732430</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11679927</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;רוצה שתחבק אותי עד שישברו לי העצמות.
רוצה שתאהב אותי עד שאני לא יאמין לך כבר.
רוצה שתנשק אותי עד שאני אפסיק כבר להרגיש טעם.
רוצה שתלמד אותי עד שארגיש מספיק חכמה בשביל לעזוב אותך.
רוצה שתדבר איתי עד שהקול שלך ישמע לי כמו רעש.
רוצה שתיגע בי עד שהמגע שלך יהיה מחוספס בעיניי.
רוצה לראות אותך עד שלא ארצה לחשוב עליך בכלל.

נמאסת!&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 28 Mar 2010 22:43:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11679927</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11679927</comments></item><item><title>להיפתר?</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11670832</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;
כולם אומרים לי משהו אחד, אבל איך הם יכולים להסביר לי את הדמעות אם זה מה שהם אומרים?
הדמעות האלה הם ההוכחה הכי גדולה שיכולתי להביא למישהו אבל אנשים בכל זאת מחליטים להתעלם ולהמשיך להגיד אותו דבר.
אני כבר חושבת שאולי הם צודקים והדמעות הם סתם תופעת לווי מהלחץ שהייתי שרוויה בו,
אבל אם הם באמת צודקים אז איך הם מסבירים עדיין את הדמעות בכל לילה?
את החלומות שחוזרים ובאים?

הכי נורא בכל הסיפור הזה שאני לא מצליחה להיפתר מהמחשבות האלה, הן רודפות אותי בכל לילה, בכל בוקר, בכל שעה ובכל זמן שאנילארוצה שהן יהיו שם.
איך אני יכולה לגרום למחשבות האלה פשוט להעלם?למחשבות היחידות שגורמות לי להרגיש עדיין.
אני צריכה בכלל להפסיק את המחשבות האלה?


אני משתגעת!!



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Mar 2010 22:44:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11670832</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11670832</comments></item><item><title>אז ככה.. הגורל..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11644324</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;באמצע המסיבה, במקום בערך הכי רועש שיכול להיות חשבתי עליו... חשבתי על הגורל...
הראי בסופו של דבר הגורל צריך להיות מישהו שנמצא ביננו כדאי לעזור לנו או לפגוע בנו.
ואיך הוא ניראה?
הוא כנראה נראה הכי טוב שאפשר, אפילו חתיך עולמי והוא לובש בגדים אדומים שמבליטים לו את הגוף בצורה מושלמת.
הגורל יכול להיות הכי נחמד והכי רע שבעולם.
כשאנחנו רואים אותו ונחמדים אליו הוא מביא את לנו את כל הדברים הטובים ואת &quot;הגורל&quot; הכי טוב בעולם.
וכשאנחנו לא רואים אותו או סתם מתעלמים ממנו בזמן שאנחנו רואים אותו הוא מתעצבן וכועס ומחליט להתנקם בנו בצורה הכי נוראית שאפשר, הורס לנו את &quot;הגורל&quot; וככה גם את החיים.
הוא מתחיל מהדברים הקטנים ואז כשהוא רואה ששום דבר לא משתנה, היחס שלו אליו, הוא פשוט ממשיך לדברים יותר גדולים ויותר פוגעים.

וזה בדיוק המצב שהגעתי אליו, אני יושבת ומחכה לו שעות אתמול בזמן המסיבה והוא פשוט לא בא.
כנראה שהגורל לא מבין שאני לא באמת רוצה להתעלם ממנו אלה פשוט אני לא רואה אותו, ובינתיים הוא פוגע בי, ובינתיים הוא לא בא.

חייבת להפסיק להיות אני...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 12 Mar 2010 18:21:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11644324</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11644324</comments></item><item><title>בלבולי ביצים.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11633167</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הרגשה מוזר, הרגשה לא באמת מובנת.
אני רוצה לצאת לחפש, אבל בחוץ אין שום דבר יש רק נזק.
מדברת עם כולם אבל אף אחד לא מענין או מתענין..
מנסה לברוח אבל מוצאת את עצמי יושבת באותו מקום שותה קפה.
מחפשת את האמת ובסוף מגלה רק דבר אחד,
שאני היא השונה מכולם.
למה לכולם כל כך קל ופשוט למצוא מילים שמבטאים את הכלום
ןאני בשביל למצוא מילה אחת רושמת שטויות בתור מגילה ארוכה ארוכה.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי יותר מכולן ובסוף הוא מחק אותי מכל מקום בעולם.
הוא בחיים לא יבין שאני שלו לנצח, אבל אני לא אבין שאני איבדתי אותו בכל רגע ורגע.
אז אמרתי מילה לא נכונה, וטעיתי בכמה מילים שאמרתי, מזה לעשות כל כך בלגן, מזה לעשות סיפור גדול?
אולי לא לדבר זה הפיתרון?
אולי לבכות עד כיתה ג&apos; זה הדבר הנכון?
אבל בינתיים לא יוצא לי כלום חוץ משטויות במיץ עגבניות.
אז אולי אני לא בוגרת ואולי לא חכמה אבל בפנים מסתתר בן אדם ממש כמו כולם.
קצת שונה, קצת מכוער, קצת טיפש וקצת מוזר אבל אני יודעת שאם יכירו אותי באמת יכולו ליראות דברים שלא רואים עם מסתכלים רק מהצל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 07 Mar 2010 13:45:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11633167</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11633167</comments></item><item><title>הוא חייב להישאר כאן..!</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11614673</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הוא אחד האנשים הכי חשובים לי בחיים, אני לא רואה את החיים שלי בלעדיו. נכון שבזמן האחרון הקשר התרחק אבל אני רק מדמיינת את הרגע שהוא לא יהיה כאן ובא לי למות, למות במקומו.

אין מצב שהוא ימות לפניו, לא מגיע לו.
יכול להיות שאני מפגרת ויכול להיות שככה זה צריך להיות אבל אני פשוט אשבר ברגע שהוא לא יהיה כאן.
אני רק מדמיינת את המצב ואני מרגישה את כל הגוף שלי מתפרק ונופל, אז אם [ולא!] יקרה מצב כזה אני פשוט אפול, אנשים יצתרכו להרים אותימהרצפהולגרד אותי עם שפכטל ממנה.
קשה לי בלעדיו, הוא כל כך חשוב לי.
הוא יישאר כאן הרבה זמן, אני בטוחה [!] אני רוצה.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 27 Feb 2010 00:42:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11614673</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11614673</comments></item><item><title>אהובי...</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11581426</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כמה זמן אני יושבת וחושבת על מה להגיד לך בשביל להבהיר לך שאני מבינה
שעכשיו זה נגמר.

חשבתי כבר על מליון דרכים ומליארד משפטים שיתחילו את השיחה.

אבל כל פעם אני חושבת ומתחרטת במחשבה שאני אצא פאטאתית, ואז שוב מגיע
הלילה ושוב אני חושבת על מליון דברים ובין היתר איך להגיד לך את זה.

אז היום הגעתי למסקנה שזאת כנראה הדרך היחידה שאני אוכל להגיד לך את
זה מבלי שאני אצא טיפשה.

&lt;span lang=&quot;HE&quot; dir=&quot;RTL&quot; style=&quot;mso-ascii-f&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 10 Feb 2010 16:40:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11581426</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11581426</comments></item><item><title>מועקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11565705</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפעמים נדמה לי, שאנשים מצפים ממני יותר ממה שאני יכולה לתת.
וזה פשוט מביא אותי למצב שאני יושבת בלילה וצריכה לבכות. אבל הדמעות לא יוצאות.
לפעמים אני פשוט רוצה לברוח רחוק, למצאו את הבית הקטן הזה שלי שאני ארגיש בו בנוח.

לא טוב לי, בגלל לא.
להפך מטוב. רע! ממש רע.
אם מישהו היה יכול להתסכל על מה שאני מרגישה בלי שאני אצטרך להגיד דבר הוא היה פותר לי המון בעיות.
בעיות שאני בעצמי לא יכולה לפתור.

מתי כל החרא הזה התחיל?
בערך מהיום שרבנו.
מהרגע שהפסקנו לדבר התיישב לי על הלב פיל במשקל של 600 טון. והוא לא רוצה לרדת משם.
לא משנה מה אני עושה, כמה אני רוצה הוא לא הולך.
לא משנה כמה אני מנסה לשקר לעצמי זה פשוט לא הולך, אני יודעת שזה לא באמת.
והכי נורא, שאני לא מצליחה להגיד את זה לאנשים. ויותר נורא, זה שהם לא שמים לב לזה.

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 02 Feb 2010 22:35:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11565705</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11565705</comments></item><item><title>כמה עוד?..</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11562217</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה לא שאני לא רוצה... להפך.. אני ממש ממש רוצה.. אבל אני פשוט לא מצליחה..
אני נותנת את כל מה שאני יכולה לתת אבל זה לא מספיק.
אולי זה לא מתאים לי, אולי אני טיפוס אחר.
אבל גם אנשים שלא מתאימים משקיעים טיפה יותר מכולם ומצליחים.. ככה אני הייתי תמיד. גם בלימודים.
משקיע טיפה יותר מכולם ומשיגה פחות או יותר כמו כולם.
אז למה עכשיו? למה כאן זה לא עוזר לי?
אני רוצה את זה כל כך, אני לא רוצה לפרוש. אני לא רוצה להיות חלשה ולהראות לכולם שקל להעיף אותי. אני לא כזאת.
אבל מה אני עוד יכולה לעשות?
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 01 Feb 2010 13:03:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11562217</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11562217</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11560259</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא משנה כמה תגידו לי שהכל לטוב, ולא נורא שאנחנו לא ביחד עכשיו זה לא יעזור או יעודד אותי.
כי אני רוצה אותו.
לא משנה כמה תחזרו על זה ותגידו לי שהוא זקן, מכוער, טיפש ולא שם לב לכולם.
אני לא מצליחה לשכוח אותו לא משנה מה.
הוא הזקן שאני רוצה, הוא המכוער שאני רוצה והטיפש המפגר האידיוט החמור שאני רוצה לעצמי.
אם אני רק ארה או אגלה שיש לו חברה חדשה אני אמות עכשיו..
אני לא יכולה לחשוב שיש לו מישהי אחרת בזמן שאני אוהבת אותו.

התאהבות מגעילה, אני שונאת אותה..&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 31 Jan 2010 15:23:00 +0200</pubDate><author>lolitt_lolitt@walla.com (נורמלית בהכחשה.)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=491725&amp;blogcode=11560259</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=491725&amp;blog=11560259</comments></item></channel></rss>