כל דקה שעוברת אני מבינה שאולי בחרתי בדרך הלא נכונה.
אולי הייתי צריכה ביום רביעי לבחור להיות איתו ולא איתך.
מיום רביעי אני רק נופלת עוד קצת ועוד קצת.
אני מחכה לרגע שמישהו יבוא וירים אותי למעלה ויגיד לי זה לא משנה כל
מה שהיה, תסתכלי על כל מה שיש לך עכשיו.
נשבר לי מכולם.
מהחברות ועד ההורים. אין בן אדם שבא לי לבוא אליו עכשיו ולהגיד לו
תעזור לי, רע לי.
אין בן אדם כזה. איפה הימים שהן היו מתקשרות אלי סתם בשביל לדבר.
אני שונאת את כולם, בעיקר את עצמי.
נפלתי. אין לי כוח יותר לשום דבר.
אם למישהו יש כוח לזה הוא יכול להרים את
החתיכות שנשארו ממני.