ברוכים הבאים לעמק החיות המוזרות שלי

כולם בגיל הזה מרגישים אבודים

זרוקים בחלל האוויר, נכספים לראשונה לחיים האמיתיים שמחכים להם

לכולם יש צרות

וכל אחד

מרגיש שבעצם,

אף אחד לא מבין אותו,

ואף אחד גם לא יבין

ושאין מי שיקשיב לו, וירצה בו, וידאג לו

וגם אני,

אם כולם,

מרגישה אבודה,

ושאין מי שמתעניין בי במיוחד,

שהצרות שלי לא באמת מעניינות אף אחד,

מישהו שאני אוכל לסמוך אליו,

מישהו שגם אני

אתעניין בו וארצה בטובתו

ובעצם

אני מתעניינת בצרות של הרבה

אבל לא ממש

בוטחים בי

ולא רוצים לשתף אותי

וחושבים שאני לא אבין ולא אתמוך

אבל אני,

מבינה,

ומבינה עמוק

ויודעת להקשיב, ורוצה את זה גם בחזרה

אבל אין מי שמוכן להקשיב להכל

ואולי אני זו שלמדה להדחיק דברים ולא לספר,

חלומות ותקוות מתנפצים לי בפרצוף

ואין לי למי לספר

שבעצם מלבד להקשיב לי

גם יתעניין בזה,

ובאמת ירצה לעזור ובאמת יבין

אבל

אולי

גם אני

כמו כולם

פשוט לא מבינה

שאולי

יש מי שמתעניין

וזו רק אני

שלא יודעת לזהות את המישהו הזה